אי שם, בקצה מרוחק של גלקסיית שביל החלב, כוכב לכת קטן במערכת שמש צהובה קיים בבדידות ושלווה. התושבים של הכוכב הם יצורים מוזרים, הם נקראים עכברים. להגיד שהם יצורים שלווים יהיה שקר, פחד ואלימות הם עיקר ההיסטוריה שלהם, אך הם חיו חיים פשוטים. זאת עד שחייזר מיקום מקביל הגיע. ללא ידיעתם של הילידים, הכוכב שלהם מכיל את אחד מהחומרים החשובים ביותר ברב-יקום, חומר חזק ואפל שנקרא קפה.
ברוכים הבאים לכתבה, בני אנוש. אני הוא לא אחר מאשר סופר-דופר. אני חכם, נאה, אצילי ובעל שם מטופש. באתי לספר לכם על סוד עתיק, משנת 2014. הסוד הוא עתיק אם אתם משנת 2150, אז זה נחשב. באותה שנה, יצא אלבום מוזיקלי עליו עבדו שנים רבות. האלבום הוא למעשה שני אלבומים שונים במארז יחיד, הנרקא Z² . המארז כולל שני אלבומים, האחד Sky Blue, והאלבום העיקרי עליו נדבר אשר נקרא Dark Matters (משחק מילים - עניינים אפלים, דומה לחומר אפל). שניהם נוצרו על ידי הפרוייקט של דבין טוואנסנד (Devin Townsend Project).
אז התכוננו בני אנוש. כי אני, סופר-דופר, הולך לקחת אתכם למסע בין כוכבים לעבר סאטירה על מדע בדיוני זול ותוכניות ילדים משנות התישעים! לדרך!
.jpg)
אם מדברים על להפוך עכבר להר...אף אחד לא דיבר על זה? טוב, אני מדבר על זה. אם אני כבר מדבר על להפוך עכבר להר, הרקע לאלבום הזה הוא אחד מהמקרים הקיצוניים. האלבום הוא המשך לאלבום משנת 2007 הנקרא Ziltoid The Omniscient (זילטויד הכל יודע) או בקיצור ZTO. האלבום היה אלבום אינדי אשר נוצר כולו על ידי אדם אחד, וזה דבין טוואנסנד. האלבום משעשע אך הצליל, כמצופה מאינדי, מאוד לא מלוטש, אז אני ממליץ רק למי שמסוקרן או רוצה קומדיה טובה. האלבום דיבר על חייזר, בשם זילטויד, הפולש לכדור הארץ לאחר שבקשה שלו לקפה שחור נהנתה באכזבה, והקפה שהוא קיבל היה טפל. אם הסיפור נשמע מטופש , זה בגלל שהוא כזה. האלבום היה קומדיה, סאטירה על סרטי מדע בדיוני זולים ותוכניות ילדים כמו פאוור רנגיירס.
ההמשך עליו אנו מדברים כולל אריזה נוצצת, צוות שלם מאחוריו. הוא בא עם אלבום נוסף סתם בתור בונוס ואף תוכנית רשת בכיכוב הבובה של זילטויד. אני לא צוחק, הנה תראו! ועם ההומור הכי ילדותי שהם יכלו למצוא! אני רציני.
עכשיו אל האלבום עצמו.
האלבום הוא אלבום קונספט - אחד שמספר סיפור. הסיפור הוא על זילטויד, חייזר מיקום מקביל עם אגו ואישיות של כל נבל אי פעם. בני אנוש עדיין חיים בתרבות פרמיטיבית, ובשלב זה של התפתחותם, כל התרבות שלהם קורסת מהאמת המחרידה שקיימים חייזרים. ועכשיו הם רואים את זילטויד בתור אל נערץ. מסונוור מההצלחה שלו, זילטויד מתקשר לפיקוד מכוכב הבית שלו להשוויץ על השגיו. הוא אפילו לקח לו חיית מחמד מהירח טיטאן (הירח הגדול ביותר של שתבאי, עשוי מקרח ומשערים שחיים יכולים להתפתח באוקינוסים התת קרחיים שלו) הוא לקח משם פוזר (Poozerׂׂ). יצור חמוד וקטן.
הפיקוד מזהירים את זילטויד מפני נסיכת המלחמה, האמא של הפוזרים. אם היא תגלה שהוא לקח את אחד מבניה, הם יסתכנו במלחמה כוללת עם טיטאן. "אל תדאג" אמר זילטויד "היית צריך לראות אותי. הייתי שקט כמו הרוח!". זילטויד עשה את הטעות הכי גדולה של כל נבל יכול לעשות, וזה לאפשר לכותבים של התסריט לכתוב אירוניה לדבריו.
לאחר שהפוזר ברח דרך חור התולעת, הוא מיידע את אימו, נסיכת המלחמה, על זילטויד, על כדור הארץ וכמובן על קפה שחור. נלחמנו פעם, אני, סופר-דופר והיא. ולהגנתי אני מעוניין לומר שבתור גיבור סטריאוטיפי משנות ה-90 אני לא מסוגל להרביץ לנשים. לא משנה עד כמה מרושעות...או חמודות....
אבל למזלי אני לא הייתי במצב של זילטויד. לבד הפוזרים הם פשוט דגיגים ורודים, שמנים וטיפשים. אך תחת הנהגת אימם, הם נהפכים לצבא חסר מעצורים. רק דמינו את זה! צלחות מעופפות ורבוטי קרב ענקיים! כולם רואים את הצבא הזה! כולם מפחדים ממנו! כולם מפחדים מהפוזרים!
הסגנון המוזיקלי של האלבום הוא, כמובן מעט פרוגרסיב רוק, רוק קומי, ובעיקר Industrial Metal (אינדסטריאל מטאל - מטאל תעשייתי), סגנון מוזיקלי המשלב בין מטאל לבין מוזיקת ריקודים אלקטרונית מהירה. המוזיקה מהירה עם מלודיות קליטות. השירה ברמה טובה ומגוונת, עוברת בין מקהלה, לשירת סולו של זמר,זמרת או שימוש בצרחות עם נוסחים שונים. לא חסר גיוון. מפתיע אותי, סופר-דופר, את כל ההשפאה החיצונית שרואים על האלבום. החל ממוזיקת פופ עכשווית ועד פיטר והזאב. השירים קליטים וקלילים בגישה שלהם, אך לא בצליל ובמוזיקליות שלהן. תלונה אחת שיש לי על המוזיקה זה הטקסטים. מה הפואנטה לחזור שיר שלם על אותם שלושה משפטים?! זה מרגיש מאוד זול לעומת הסטנדרט הקלאסי בפרוג רוק ומטאל בכלל. אני מנחש שזה מתוך הצד האנידסטריאל. שלושה משפטים זה המון טקסט ועומק ספרותי לעומת מה שמקובל במוזיקת ריקודים, שם שיר יכול לכלול את המילה "כרוב" ושום דבר אחר והוא יהיה שיר העשור.
אך מוזיקה בצד, למרות שמוזיקלית האלבום יציב ומהנה, בניגוד לכל מקרה אחר, זו לא הסיבה לשמוע אותו. האלבום קיים בשביל הקומדיה. הקריינות מקצועית ומבוצעת ללא רבב על ידי ביל קוראג', יחד עם דיבוב מקצועי לדמויות המגוחכות. ההומור נע בין אירוניה, שבירת החומה הרביעית לפשוט ילדותי ולא הולם. ובתור סאטירה, הוא עובד מצויין. הדיאלוגים נשמעים כמו כל שורה של כתיבה זולה של התוכנית המצויירת של הרובוטריקים, או אפילו הסרט של מייקל ביי, ועם הרבה מודעות עצמית, הרבה קריצה לקהל, הרבה שימוש באירוניה וסרקזם והרבה פלוצים בזמן לא נכון. אף פעם לא אמרתי שההומור רציני, ובהתחשב בחומר, הוא לא צריך להיות רציני. הוא מבוסס על ז'אנר טלוויזיוני מטופש וילדותי ולכן הוא צריך להיות כזה על מנת להצליח בתור סאטירה (שמשמעות המילה הוא חיקוי מטופש). אז אם אתם כמוני, מצטערים על תוכן הצפייה שלכם בגיל צעיר, ההומור ככל הנראה ידבר עליכם. זאת אומרת...אני סופר-דופר...אני לא מכיר אף סדרות מצויירות גרועות שאני חלק מהן...אני גדלתי על...על....מי רוצה לנסות דגני דופר-בוקר? הם סופר-דופר טעימים! קנו עכשיו!
לדעתי הבדיחה הכי טובה היא בשיר Earth, בו כל השיר הוא למעשה בנייה לקראת הבדיחה. על זילטויד להביא את מוחץ הכוכבים, יצור נורא ששאגתו יכולה להרוס עולמות שלמים. הבדיחה כאן עובדת כי המוזיקה עצמה היא חלק ממנה, ולדעתי יותר מההומור היה צריך לעבוד כך, כדי שתהיה לו סיבה להיכלל בתוך אלבום מוזיקלי.אני לא אהרוס לכם איך הבדיחה הולכת, פשוט תקשיבו לשיר.
עד כאן מדבר סופר-דופר, שומר הגלאקסיה. אני הולך להציל נסיכות מיקום X, בגלל שתמיד יש משהו עם האותיות x או z.
נתראה גם בפעם הבאה, באותו מקום, באותה שעה! ואל תשכחו לבקש מההורים שלכם לקנות את הצעצועים שלנו! הם סופר זולים ודופר שבירים! רק אל תקרבו אותם לילדים קטנים, או לכל אחד. הם יתנפצו אם תתעטשו עליהם לרסיסים חדים שיחתכו לכם את העיינים. קנו עכשיו!
ותהנו מהמוזיקה
נשמע לי מעניין
השבמחקהומור קורע מצחוק והוידיאו הראשון גרם לי לצחוק ממש חזק.
השבמחקקורע מצחוק וכתבה נהדרת. גדעון.