מדור מוזיקה: פינה של סגנון - לא כל כך קלאסי

באמת שהיה לי מאתגר למצוא משהו השבוע. חשבתי אולי להביא את פנטרה, אך האלבום הקודם לא היה הכי מרגיע בעולם ואולי עדיף הפוגה בעוצמות. מה עם ג'נסיס ? ניסיתי, אך החום מקשה לחשוב על מה לכתוב שיהיה בולט לצד האלבום משבוע שעבר. למה בכלל ביקרתי אותו אם הוא עושה כאלו צרות?! אז כאשר לא בטוחים לאין לפנות, תמיד טוב לחזור למקורות. 

כשאתם שומעים את המונח "מוזיקה קלאסית"...רגע! אל תברחו! זה יהיה מגניב אני מבטיח! 

חזרתם? טוב... כשאתם שומעים את המונח "מוזיקה קלאסית", ככל הנראה אתם חושבים על משהו מיושן, ארוך שכבר עבר מן העולם. לכן אני לא אוהב את המונח "קלאסי" ומעדיף לקרוא למוזיקה סימפונית, כי כפי שתראו היום היא עדיין חיה ובועטת....אל תברחו! 

תשכחו מחליפות ומראה רציני, אנו עוסקים השבוע ברוק הסימפוני. כל הדברים שטובים ברוק החל מסולו גיטרה, קצב חזק, זמר מוכשר וחרם כולל על מספרות יחד עם הכוח והמוזיקליות של מוזיקה סימפונית החל מאטמוספרה, כלי מיתר, מנגינה מהירה ומרגשת ולפחות מוזיקאי אחד שעושה חרם כולל על מספרות.

 כמה דברים שיהיו ברורים: ראשית כל, בעוד הרבה להקות ואומנים ידועים בכך שהם מדי פעם מופיעים או מקליטים שיר או אלבום עם הרכב קלאסי, כאן אני מתייחס לצליל ולקביעות. רק להקות ואומנים שבאופן קבוע לוקחים צליל סימפוני. בנוסף הלהקה לא חייבת באמת להשתמש בכלי מיתר. קלידים או אלקטרוניקה מקובלים כל עוד הצליל מנסה לחכות צליל סימפוני.

כשכל זה ברור, נא לכבות טלפונים במהלך הקונצרט, ומכיאות כפיים למנצח לא יזיקו. בוא נתחיל.

Nox Arcana

את הלהקה הזאת מצאתי במקום הכי פחות צפוי, כחלק מפס קול לתוכן מעריצים (מוד) למשחק מחשב. התחלתי לשים לב שהפס קול כולל מילים ברורות באנגלית ומיישם קצב ומנגינה שיותר מתאימה לשיר רוק מאשר לקלאסי. אך כלי הנגינה, הזמרים, האווירה - כולם מצביעים על מוזיקה גותית שהייתי מצפה מבטהובן. רק הרבה יותר קצבי. ולא נמשך ארבע שעות.

הלהקה נוקס ארקנה (מליטנית: סודות הלילה) היא דואט אמריקאי שנמצא בצד האמנותי יותר של מוזיקה אלקטרונית. כן, מוזיקה אלקטרונית לא חייבת להיות רק בום-בום וואב-וואב. אם אתם מנסים להשקיע מינימום מאמץ ניתן לשם שינוי ליצור מוזיקה. וכאן קיים צונאמי של מאמץ והשקעה. המבנה הוא קומפקטי ומדויק, השירים בונים אטמוספרה מסתורית ומפחידה ויודעים את התזמון המושלם על מנת להמשיך ולבנות את השיר. 

באופן מוחלט זו הלהקה עם הצליל הכי קרוב למוזיקה קלאסית. השאר הם יותר משאילים מהסגנון.

הקליפ הבא לא כולל וואב וואב בום בום

Elctric Light Ocestra 

הלהקה ELO היא כנראה בין הראשונות בסגנון. ככל הנראה אני טועה, אך לפחות הם בין הראשונים שהביאו את הרוק הסימפוני לציבור הרחב. השם שלהם הוא משחק מילים שמסכם את הסגנון שלהם - Electric Light Ocastra (אלקטריק לייט אוקסטרה) מתורגם לתזמורת הנורה החשמלית או לתזמורת חשמלית קלה.

בשנות השבעים הייתה להם הצלחה גדולה ולא מעט מהשירים שלהם מייצגים את העשור. בעוד מוזיקה קלאסית  בדרך כלל דורשת ריכוז וצפייה ממושכת, והריקודים שכוללים בה הם לרוב יותר מורכבים ואלגנטיים, ELO הם קצביים ועם צליל שמתאים לרחבת הריקודים. למרות שבתקופה הם נחשבו חלק מהפרוג-רוק ואכן יש להם נגיעות מהסגנון עם קטעי נגינה,מבנה ואלבומי קונספט, הם הרבה יותר קרובים לפופ ודיסקו ואפילו המאזין החובב ימצא את השירים הריקודיים שלהם מהנים לשמיעה ולזמזום המילים של הפזמון. השימוש בכלי מיתר עם שני צ'לו וכינור מאפשרים להם להוסיף יותר טעם לצליל הרוק-פופ שלהם, יחד עם פתיח דרמטי וליווי שמח במהלך השיר.

הקליפ הבא ♫ It's a livin' thing, it's a terrible thing to lose ♫  ... וואו, זה ממכר...

Yngwie Malmsteen

יינגוויא מלמסטין... ייינגווי מלמסטין...יינגווויא....ינגוווי? יייינגווווווויא? לפי ויקיפדיה אינגווי מלמסטין, הוא מלחין וגיטריסט שבדי. בעל קריירה מצליחה, להקת ליווי וכיום הוא כוכב על ביפן שמופיעה בתכניות טלוויזיה פופולריות. ואם זה לא מספיק על מנת לפתח אגו נפוח כמעט כמו השיער שלו, הוא גם ידוע בכך שהוא מנגן על גיטרה חשמלית מאוד מהר מנגינות שמבוססות על מוזיקה קלאסית. כאן הצליל לא מבוסס על להוסיף אופרה וצ'לו ולקרוא להרכב אוקסטרה. הכלי הוא גיטרה חשמלית, ההופעה היא מסוגננת ומקור ההשראה הוא באך. אפשר להגיד שבאופן מסויים הוא כמו נוקס ארקנה אבל הפוך. בעוד הם מנגנים עם צליל של סימפוניה ומבנה של רוק, אינגווי מנגן עם הצליל של רוק כבד והמבנה של סימפוניה. ומהר. מאוד מאוד מהר. הוא מזכיר לי, כנראה בעקבות כך שבגיל הגן חינכו אותי לצד מוצרט ואהבתי לראות את פיטר והזאב, אך תמיד שמישהו אומר לי שמוזיקה קלאסית היא איטית ורגועה, אני ישר נזכר במהירות העל שנדרש על מנת לנגן סולו כינור במהלך קונצ'רטו. אינגווי - הוא מנגן מהר, הוא מנגן חזק והוא מנגן קונצ'רטו לגיטרה חשמלית בE פלאט.

הקליפ הבא גורם לי לחשוב שאחד מהנגנים לא נראה קשור...כאילו הוא לא באמת נגן קלאסי...זה הכנר משמאל, נכון?

Tristania וגם Epica וגם nightwish

כן, שלושה במחיר של אחד. הסיבה שאני כותב על שלוש להקות ביחד זה בגלל ששלושתן דומות בצליל שלהן אך אם זאת עם פרשנות ואווירה מאוד שונה, שלושתן מצליחות בקהילת הרוק ושלושתן מהוות שלב חשוב בפיתוח הסגנון.

Tristania (טריסטניה) היא הוותיקה יותר. היא להקה נורווגית שהחליטה לשלב מספר סגנונות מוזיקליים שמאפיינים את ארצם יחד עם ספרות גותית כדי ליצור סגנון חדש של מוזיקה. יחד עם זמרת וזמר מוכשרים עם שירה אופרטיבית, מקהלה רחבה, כינור חשמלי ופסנתר הלקוחים מהמוזיקה הגותית הקלאסית , נפגשים יחד עם גיטרות כבדות ומהירות עם צליל מצמרר, אווירה מהפנטת ומספר שאגות וצווחות מצד הבלאק מטאל. השילוב נחשב להתחלה של המטאל הסימפוני. הצליל שלהם הוא מלודי וזורם, אך גם מאוד עגמומי ודרמטי. השיר שלהם My Lost Lenore הוא דוגמה מעולה לריקוד וואלס עם אווירה אפלה.

השיר הבא עם אווירה גותית. אווירה גותית היא בהחלט גותית. אבל האם זה באמת נותן תירוץ לצלם נשים יפות עם תספורת גרועה מוקפות בגולגולות ועורבים ? אי אפשר פשוט נשים יפות לצד גולגולות ועורבים ?

הבאים הם Nightwish (משאלת לילה) שהלכו לכיוון ההפוך לחלוטין, במקום אווירה אפלה וגותית הם מנסים להישמע כמו סרט של דיסני, עם מנגינה אפית, מלודית ומהירה בהובלת שירת סולנית עם צליל נקי, מלוטש ומקסים. את האמת אישית לא הצלחתי להתחבר עליהם, למרות שפה ושם יש להם שירים טובים. אולי בגלל שבתקופה ששמעתי עליהם התחלתי לעבור ממאטליקה ללהקות נוספות והצליל הרומנטיקני היה יותר מדי זר בשבילי. אולי בגלל שהם די הברירת מחדל בסגנון עם שום דבר בולט מעבר לכך שהם עושים את מה שהם עושים טוב. אולי פשוט אין לי טעם במוזיקה, לכו תדעו.
בכלל, את הסוויטה הראשונה שלי שמעתי מהם ואני עדיין חושב שהיא מצויינת.

הקליפ הבא מביא לנו את העתיד - מטאל סימפוני ללא סימפוניה!

והאחרונים הם כמובן Epica (אפיקה) מהולנד. הלהקה הזו היא בהרבה מובנים שילוב בין השתיים הקודמות. צליל סימפוני עם הרבה כלי מיתר, אווירה מהסרטים יחד עם אטמוספרה גותית, שימוש כבד במקהלה, שיתוף פעולה בין הכינורות והקלידים יחד עם התופים המהירים והגיטרה הקיצבית. וכמובן הזמרת הטובה ביותר, וסלחו לי על ההגזמה, ככל הנראה הזמרת הטובה ביותר בעולם הרוק , ואם לא היא בצמרת ללא תחרות, סימון סימונס.

הו סימון...

אני אהיה חייב להרחיב על הסולנית, הלהקה בפני עצמה היא מעולה אך הזמרת בלבד הפכה את אפיקה למשך תקופה ארוכה ללהקה האהובה עליי (עד Dream Theater  ועכשיו Haken ולכו תדעו מה מחר).מכירים את הקול המושלם? ככל הנראה רוב האנשים אף פעם לא שמעו אותו, אבל אנו יכולים לדמיין לנו בראש כיצד הוא נשמע. צלול, מלאכי, עוצמתי כשצריך ושליו כשמתאים. תנסו לדמיין - הקול המושלם. טוב, יש לי חדשות בשבילכם, הדמיון לפעמים הופך למציאות כי לזמרת הזאת יש בדיוק את הקול שאתם חושבים עליו.
הלהקה בנוסף לכך גם ידועה בשימוש שלהם בשירת היפה והחיה, כלומר דואטים בין שירה נשית אופרטיבית ומלאכית לבין , טוב, החיה, דת' גראול (נביחה) שמשמש ניגוד לא אלגנטי. הסולן-גיטריסט מארק ינסן עושה עבודה בסדר בווקאליות נוקשה, אך לדעתי הוא די פטתי לצד ענקים מלהקות כגון דת' ואופת'. ובנוסף, לפחות בעשור הראשון (מ-2003) שאני חושב שהוא התקופה הכי טובה שלהם, הם היו ידועים גם בנושאי השירים שלהם שעוסקים בעיקר באהבה,מוסר, פנטזיה וביקורת נוקשה נגד דתות וקידום אתאיזם (שכמו שאתם זוכרים, זו מחלה נפשית שגורמת ללוקה בה להיות מסוגל להפריד בין דימיון ומציאות ולחשוב כמו אדם בוגר ושקול.)

הקליפ הבא כולל...הו סימון... איפה הייתי ? כן, הממ...מוזיקה ודברים כאלו...חמת חלילים וחייזר ששותה קפה, אתם מכירים.

זה הכל השבוע עם הקונצרט שלנו במדור המוזיקה. אני מקווה שהתחברתם לקומפוזיציה, הקונצ'רטו המשובח והדוגמא המעוללת לשימוש תקין בבלקנטו. אנא כבדו את המנצח שלנו עם מכיאות כפיים, האדון המכובד מר אדוארד פלוץ כהן. חזרנו לכזה הומור ? טוב, כי שבוע הבא יהיה גרוע וגס יותר. למי אכפאת מעדינות וקלאסיקה כשיש לך את פנטרה ?!

עד אז, תהנו מהמוזיקה