כשהגעתי לחוות עדן בפעם הראשונה, הייתי אבוד לחלוטין.
השמש בעיניי, החום הכבד (נו, עמק המעיינות, אתם יודעים), הבלבול. ואז המדריך שלנו, עמי, הושיב אותנו לשיחה על ניסוי בטפילים של עצי הדקל בחווה, ופתאום הרגשתי מעורב. לאט לאט, נמשכנו לעמק הפסטורלי ולסיפור שעמד מאחוריו. העבודה נעשתה מעניינת.
מדי פעם עמי מספר לנו על אחת, פרחית ריב, שהקימה את החווה החינוכית. ריב, שהייתה מורה ביסודי שקד הקרוב, הופקדה על בניית תוכנית חינוכית עם חוות עדן. היא אספה מורים ותלמידים והחלה להביא כיתות להתנסות חוויתית בעבודה חקלאית. משם זה רק גדל. יצאתי לראיין אותה. וכך היא מספרת:
יותר מ700 תלמידים מ9 בתי ספר וגנים בעמק המעיינות מגיעים לחווה כל שבוע. מגמת ביולוגיה עושים את עבודת החקר שלהם שם, ותלמידי יסודי משתתפים בפעילויות כחלק משיעורי המדעים שלהם. ילדי הגנים מגיעים שבע פעמים בשנה לימי שיא חוויתיים. ויש גם אותנו, המכיניסטים!
8 שינשינים וכמה בוגרי ישיבת מעלה גלבוע הם המדריכים הבלתי מעורערים של החווה. הם עובדים שם יום יום.
מה יש לעשות? התלמידים, בין השאר, שותלים צמחי מרפא ותבלין, קוטפים אותם ולוקחים אותם הביתה; מתפעלים ניסויים באופן עצמאי, שותלים מגוון גידולים למאכל בערוגות ובחממות הרבות בחווה; מפסלים כיתות ויוצרים אמנות מחומרים ידידותיים לסביבה, ודרך כך לומדים קיימות ויצירה אקולוגית; ולומדים עצמאות בכך שהם מכינים את האוכל של עצמם. (אולי זה קטע של המכינה...)
החווה היא בעצם די הייטק כשחושבים על זה. אם דברים כמו המערכת האקוואפונית הם לא מתוחכמים, אני לא יודע מה לא. (מערכת אקוואפונית היא מתקן סימביוטי המורכב ממיכל שבו דגים המחובר למיכל שבו צמחים, כאשר הצמחים מסננים את צואת הדגים מהמים המשומשים המוזרמים אליהם, ומקבלים דישון)
"למידה ועבודה הם השילוב הטוב ביותר," אומרת לי פרחית. "הילדים והנוער פשוט סופגים יותר בחוץ. יותר טוב מלשבת בכיתה." מה דעתכם? ספרו בתגובות!
השמש בעיניי, החום הכבד (נו, עמק המעיינות, אתם יודעים), הבלבול. ואז המדריך שלנו, עמי, הושיב אותנו לשיחה על ניסוי בטפילים של עצי הדקל בחווה, ופתאום הרגשתי מעורב. לאט לאט, נמשכנו לעמק הפסטורלי ולסיפור שעמד מאחוריו. העבודה נעשתה מעניינת.
מדי פעם עמי מספר לנו על אחת, פרחית ריב, שהקימה את החווה החינוכית. ריב, שהייתה מורה ביסודי שקד הקרוב, הופקדה על בניית תוכנית חינוכית עם חוות עדן. היא אספה מורים ותלמידים והחלה להביא כיתות להתנסות חוויתית בעבודה חקלאית. משם זה רק גדל. יצאתי לראיין אותה. וכך היא מספרת:
יותר מ700 תלמידים מ9 בתי ספר וגנים בעמק המעיינות מגיעים לחווה כל שבוע. מגמת ביולוגיה עושים את עבודת החקר שלהם שם, ותלמידי יסודי משתתפים בפעילויות כחלק משיעורי המדעים שלהם. ילדי הגנים מגיעים שבע פעמים בשנה לימי שיא חוויתיים. ויש גם אותנו, המכיניסטים!
8 שינשינים וכמה בוגרי ישיבת מעלה גלבוע הם המדריכים הבלתי מעורערים של החווה. הם עובדים שם יום יום.
מה יש לעשות? התלמידים, בין השאר, שותלים צמחי מרפא ותבלין, קוטפים אותם ולוקחים אותם הביתה; מתפעלים ניסויים באופן עצמאי, שותלים מגוון גידולים למאכל בערוגות ובחממות הרבות בחווה; מפסלים כיתות ויוצרים אמנות מחומרים ידידותיים לסביבה, ודרך כך לומדים קיימות ויצירה אקולוגית; ולומדים עצמאות בכך שהם מכינים את האוכל של עצמם. (אולי זה קטע של המכינה...)
החווה היא בעצם די הייטק כשחושבים על זה. אם דברים כמו המערכת האקוואפונית הם לא מתוחכמים, אני לא יודע מה לא. (מערכת אקוואפונית היא מתקן סימביוטי המורכב ממיכל שבו דגים המחובר למיכל שבו צמחים, כאשר הצמחים מסננים את צואת הדגים מהמים המשומשים המוזרמים אליהם, ומקבלים דישון)
"למידה ועבודה הם השילוב הטוב ביותר," אומרת לי פרחית. "הילדים והנוער פשוט סופגים יותר בחוץ. יותר טוב מלשבת בכיתה." מה דעתכם? ספרו בתגובות!
ברוכים הבאים לחוות עדן! המקום שבו לומדים חקלאות, על ידי כך שעושים חקלאות!
אהבתי ולימדת אותי דברים שלא ידעתי על החווה
השבמחקלמידה ועבודה, כמו שאומרים. (קריאה זו גם עבודה...)
מחקמעניין מאד.
השבמחקכתבה מצוינת שכתובה בחן רב, למדתי ממנה דברים רבים שלא היכרתי.
תודה נמרוד
תודה, איתמר, שמח שלמדת!
מחקרק מלראות את הכתבה כבר עולים לי זיכרות כאני הייתי בחוות עדן + הייתי שמח אם הייתה מוסיף תמונות של החווה והפעיליות שאתם עושים שמה
השבמחקאיזו נוסטלגיה...
מחק(תמונות במהדורה הבאה)
שמחתי לקרוא את הכתבה על החווה שלנו.
השבמחקמשמח עוד יותר לראות, שאתם נהנים בחווה ולומדים בה. מכינת מצפן, לוקחת חלק משמעותי בניהול החווה ובאחזקתה.
תודה לנמרוד על הכתבה, היה ממש מעניין לשוחח אתך.
את התגובה הזו האחרונה כתבה פירחית ריבלין מנהלת החווה (שתדעו)
מחקאנחנו תמיד שמחים להיות שם. ללמוד על החווה ועל כל מה שסביבה זו החוויה האמיתית.
מחק