מדור קולנוע: חודש סרטי האימה: פסיכו

שלום רב לכם, קוראי "הפאזל" וכאן גדעון שדה, כתב מדור הקולנוע, מביא לכם את חודש סרטי האימה!!!! עקב חודש המוות שירין עשה במדור המוזיקה, קיבלתי את ההשראה לעשות חודש שלם המוקדש רק לסרטי אימה. כל ימי ראשון וחמישי עד סוף חודש מאי יהיו סרטי אימה, ואני אדבר על הרבה דברים פה: סרטים מפחידים, קלאסיקות מז'אנר האימה, עידן הזהב של סרטי האימה ב"הוליווד החדשה" (אם יהיה לי זמן בכל החודש כמובן) וגם רימייקים של קלאסיקות שהורסים את שמם הטוב של אותם סרטים (אם עוד נשאר להם שם טוב) מאולפנו של האשף של שום דבר: מייקל ביי (כן! הח** הזה חשב שהוא יכול לביים סרטי אימה ונחשו מה, ברור שהוא פ***** לא יכול! דרך אגב סליחה על הקללות, הבמאי הזה פשוט מעצבן אותי)... בכל מקרה, בואו נתחיל.

ועכשיו לסרט הראשון בחודש האימה שלי: פסיכו.

פסיכו זה סרט מתח משנת 1960 שבויים על ידי אחד האומנים הגדולים בקולנוע האמריקאי, אלפרד היצ'קוק (או ליתר דיוק אמן עם בעיות קשות של ביטחון עצמי ופטיש לבחורות בלונדיניות עם חזה גדול שמענה את אותן שחקניות בגלל הפטיש שלו.) ובגלל זה הסרט הוא מאוד אומנותי, ומי שרוצה ללמוד קולנוע או דברים כמו שימוש יצירתי בזוויות צילום ואיך לעשות סרט בכללי, שיראה את הסרט. ספוילר!!! לא יהיו בכתבה ספוילרים, כך שתצטרכו לראות את הסרט.

הסרט עצמו הוא בעיקר סרט מתח אבל גם אימה ממספר סיבות: 1) הוא בונה אטמוספרה מתוחה שמשאירה אתכם בקצה הכיסאות. 2) הוא בונה דמויות שאתה לא רוצה שיקרו להם משהו רע וכאשר הח** פוגע במאוורר, אתה רוצה שהם ישרדו וזה אולי יכול להיגמר ברע. 3) זהו אחד הסרטים היחידים בשנים האחרונות שהפחידו אותי, באמת הפחידו אותי, אז יש חלקים שאולי או אולי לא יפחידו אתכם, אבל יגרמו לכם להיות יותר במתח.

עכשיו, כן עכשיו אני רק עובר לעלילה, כי היא תהיה בלי ספוילרים. באריזונה בארה"ב, מזכירה במשרד כל שהוא, לא זוכר איזה, בשם מריון קריין, בגילומה של ג'נט לי, נמצאת בתקופה לא הכי טובה בחייה. החבר שלה מקליפורניה נמצא איתה בקשר סודי שהם לא מספרים לאף אחד, והוא נמצא איתה רק מדי פעם כשהוא נוסע ל"נסיעות עבודה", שלמעשה זה שהוא בא, מבלה איתה יום או קצת יותר בחדר מלון די סביר וחוזר לקליפורניה לעבוד בחנות שלו כי המשפחה שלו בחובות ולכן הם לא יכולים להיות ביחד. כאשר מגיע למשרד דרומי מבוגר ועשיר עם 40,000 דולר ונותן לה להפקיד את הכסף בבנק, היא לוקחת את הכסף ובורחת לקליפורניה כדי להיות עם החבר שלה, רק בשביל שהבוס שלה יראה אותה עוזבת את העיר. (היי, 40,000 דולר אז היה נחשב להמון כסף!) לאחר מספר ימים, במהלך סערה חזקה היא מאבדת את הכיוון ומגיעה בטעות למוטל ישן שנקרא "בייטס מוטל". ליד המוטל יש בית על גבעה בה חיים הבעלים של המקום, נורמן בייטס, בחור צעיר ונאה המגולם ע"י אנתוני פרקינס, ואמו הזקנה והחולה שלא יוצאת מחדרה. במהלך הלילה מריון משכירה חדר ונורמן מזמין אותה לארוחה, דבר שאמו לא אוהבת, כי לפי החינוך הדתי הנוצרי המטורף ברמות לא יתוארו שלה, כל אישה שאינה היא פרוצה וסירנה ומפלצת שדינן להישרף באש הגיהנום, והיא לא רוצה שפרוצה תיקח ממנה את בנה הטהור והתמים. (רואים מה הבעיה של כל הפנטיים הדתיים הקיצוניים?!). בנוסף, אחותה של מריון והחבר שלה מחפשים אחריה לאחר שהגיעה אליהם הדברים שקרו ובעזרת בלש פרטי בשם ארבוגאסט, הם מנסים למצוא אותה. האם הם יצליחו? האם מריון תצא המלון הזה בחיים? ומה הסיפור של משפחת בייטס? (ולקוראים היקרים, בלי ספוילרים בתגובות!!!).

הסרט הוא יצירת מופת לסרטי האימה ומשום שהוא הסרט הכי ישן שיכולתי לחשוב עליו, אז בחרתי להתחיל בו. פס הקול של הסרט נעשה באופן פנטסטי ע"י ידי ברנארד הרמן והכינורות ושאר כלי הקשת של הסימפוניה שלו, הפילם של השחור לבן הופך את הסרט ליותר מפחיד ויותר מותח ואני מאוד ממליץ על הסרט, גם אם זה גרם לי לטראומה ממוזיקה מסויימת.

אז זהו הסרט הראשון בחודש סרטי האימה. ביום חמישי אני אעשה סרט אימה אחר.

מאת: גדעון.