כתב: חן בונן, ערך: גדעון שדה
הערת העורך: לא הצלחתי לשים את התמונות שחן רצה על השער שזה חבל מאוד אבל הידע שלי הגביל אותי.
שלום לכולם, כאן גדעון שדה עם החוויות של חן מביקורו ל"יד ושם" עקב המסע לפולים אליו יטוס השנה:
קוראים יקרים, ביום הרביעי האחרון נסענו אני, תמר, ספיר, עדן ועוד עשרות תלמידי שכבת י"א בתוספת מחנכותיהם (ויעל דגן אחת), למוזיאון שממנו כמעט ולא יוצאים יבשי עין, מוזיאון "יד ושם".
כשהלכתי עם חברי מכיתת י"א 3 של טליה במוזיאון, היו לי רגשות מאוד קשים, במיוחד כשראיתי את הנעליים השרופות, היהודים שסבלו מעל ומעבר וההשפלות עם הטלאים הגזעניים. אבל יותר מכל- "יד לילד". התמונות של הילדים מצמררות, המוזיקה המפחידה ושמות הילדים לא פחות. כאילו, מה לעזאזל עבר בראשם של היטלר המ****ן ועוזריו הנגררים אחריו עד כדי כך שהם רצחו יהודים?!?!ועוד ילדים??!!!!!
לקראת סוף הביקור, כל שכבה צפתה בסרט עדות של שמוליק שילה ז"ל- "אם תישאר בחיים" (חפשו עליו בגוגל, לא רק על הקריירה שלו). זה היה סרט מעניין מצד אחד, אך מצד שני היה מצמרר מאוד. השיא היה כששמוליק ובנו הגיעו לקבר יהודי לוצק שבאוקראינה (עיר הולדתו של שמוליק), שם רצחו הנאצים בדם קר את רוב היהודים שהיו באזור, גם כמה מבני משפחתו של שמוליק. ברגע שהוא בכה, רציתי לבכות גם אך ללא הצלחה. מה שכן, עדן, שישבה לידי קיבלה צמרמורת והחזקתי את ידה בחוזקה.
לסיכום, זה ביקור שאני לא אשכח לעולם. מבחינתי, צריך ללמוד מזה המון: הייחודיות שבשואה משאר רציחות העמים, ההשפעה על העם היהודי, המניעים הגדולים לרצח הנוראי הזה ועוד ועוד ועוד. שישה מיליון יהודים, שישה מיליון חלומות שהתנפצו, אחד אחרי השני, רק בגלל סיבה אחת: הם היו יהודים.
הערת העורך: לא הצלחתי לשים את התמונות שחן רצה על השער שזה חבל מאוד אבל הידע שלי הגביל אותי.
שלום לכולם, כאן גדעון שדה עם החוויות של חן מביקורו ל"יד ושם" עקב המסע לפולים אליו יטוס השנה:
קוראים יקרים, ביום הרביעי האחרון נסענו אני, תמר, ספיר, עדן ועוד עשרות תלמידי שכבת י"א בתוספת מחנכותיהם (ויעל דגן אחת), למוזיאון שממנו כמעט ולא יוצאים יבשי עין, מוזיאון "יד ושם".
כשהלכתי עם חברי מכיתת י"א 3 של טליה במוזיאון, היו לי רגשות מאוד קשים, במיוחד כשראיתי את הנעליים השרופות, היהודים שסבלו מעל ומעבר וההשפלות עם הטלאים הגזעניים. אבל יותר מכל- "יד לילד". התמונות של הילדים מצמררות, המוזיקה המפחידה ושמות הילדים לא פחות. כאילו, מה לעזאזל עבר בראשם של היטלר המ****ן ועוזריו הנגררים אחריו עד כדי כך שהם רצחו יהודים?!?!ועוד ילדים??!!!!!
לקראת סוף הביקור, כל שכבה צפתה בסרט עדות של שמוליק שילה ז"ל- "אם תישאר בחיים" (חפשו עליו בגוגל, לא רק על הקריירה שלו). זה היה סרט מעניין מצד אחד, אך מצד שני היה מצמרר מאוד. השיא היה כששמוליק ובנו הגיעו לקבר יהודי לוצק שבאוקראינה (עיר הולדתו של שמוליק), שם רצחו הנאצים בדם קר את רוב היהודים שהיו באזור, גם כמה מבני משפחתו של שמוליק. ברגע שהוא בכה, רציתי לבכות גם אך ללא הצלחה. מה שכן, עדן, שישבה לידי קיבלה צמרמורת והחזקתי את ידה בחוזקה.
לסיכום, זה ביקור שאני לא אשכח לעולם. מבחינתי, צריך ללמוד מזה המון: הייחודיות שבשואה משאר רציחות העמים, ההשפעה על העם היהודי, המניעים הגדולים לרצח הנוראי הזה ועוד ועוד ועוד. שישה מיליון יהודים, שישה מיליון חלומות שהתנפצו, אחד אחרי השני, רק בגלל סיבה אחת: הם היו יהודים.
חן, מצטער שלא הצלחתי לשים את התמונה כשער, אני פשוט לא מבין מספיק. בכל מקרה, אני זוכר שלפני שנתיים הלכתי ל"יד ושם" (לכן לא הלכתי השנה איתך והשאר) ואני זוכר חלק מהדברים שם כמו הנעליים השרופות והתמונות של האנשים המסכנים כאנשי שלד. הכל נוראי. בכל מקרה, פ** היטלר, פ** סטלין ושיישרפו בגיהנום בעוד השטן אוכל את איבריהם הפנימיים.
השבמחקגדעון.
אני גם זוכר שבשנה שעברה הלכתי גם ליד ושם, אך כשהייתי פולין אני זוכר את שערותיהן של אותם אותם יהודים שנרצחו בדם קר על ידי הנאצים. וכמו שיחיאל די-נור אמר : "לא השטן יצר ולא אלוהים, אלא האדם."
השבמחקכמו כן, חשוב גם לזכור שלא כל הגרמנים היו נאצים ולא כל הנאצים היו גרמנים
מחקחן, אכן הביקור ביד ושם הוא ביקור קשה - מרגש מצד אחד ומקומם מצד שני. היטבת לתאר את רגשותיך ומחשבותיך. הביקור מעורר אצלך שאלות רבות, שעדיין לא נמצאה להן תשובה...
מחקיעל גת
אני הייתי פעמיים ביד ושם, לא היה קל, אני די בטוח שלא יכולתי להתמודד עם המסע לפולין
השבמחקאני בטוח שקשה מאוד להיות ביד ושם
השבמחק