סיפור בהמשכים | מאת גפן קמינר

היי אנשים, מה קורה?

התחלתי לפרסם מדור סיפור בהמשכים... ומי אני שלא אפרסם עוד פרק.

ולנושא אחר:

אני יודעת שכולכם תוהים לאן זיבי נעלם..

זיבי יצא לחופשה, קצת לנקות את הראש ואני מקווה שהוא יחזור מהר. (או שלא...😏)

ובחזרה לנושא המקורי! (סורי שאני עושה את המעברים האלו.. הייתי חייבת לדבר על זיבי.)

בפרקים הקודמים של.. "זירו- לא כולם אפסים":

מיכאל מגלה שיש לו כוח על בזמן שבריונים מתקיפים אותו. הוא מכיר נערה בשם גאיה שיש לה את אותו הסימן שיש למיכאל. מה נסגר עם הסיפור הזה? האם גאיה היא גם גיבורת על? מה יקרה בהמשך? ומי זה המפקד שהיה בסוף הפרק ומה נסגר איתו?!

כל זה תגלו בפרק הזה💜

פרק 3- סיפור סינדרלה

עוד יום משעמם בבית הספר,

עוד פעם מיכה הלך לאיבוד בדרך הביתה ושוב מתחיל גשם מבלי שתהיה לו מטריה.

"איך הלך לך בבית הספר מיכוצ'קה?" שאל אביו "שיעמום" אמר מיכה. "אימו ניבילה סקוצ'נה (לא היה לו משעמם)" אמרה סשה ברוסית. "סשה, דברי עברית" אמר מיכה. "לא רוצה!" אמרה סשה. "רק אמרתי שלא היה לו משעמם" אמרה.

סשה פתחה את הטלפון שלה והראתה את ההולוגרמה שצולמה לפני כמה ימים, איך הוא הרים את כל הזבל מבלי לגעת בו ועוד העיף על חבורת הילדים את כל אותו הזבל. ההורים היו המומים מכדי לענות. הם היו צריכים לספר לו כבר מזמן אך בחרו שלא לספר בכל הזדמנות שהייתה להם... עכשיו זה כבר מאוחר מידי. "ומישהו ראה אותך?" שאלה האם המודאגת. "לא יודע" אמר מיכה. "זה הרגיש כאילו נכנס בי דיבוק" המשיך את דבריו. "אני רק אומר שיש יותר ממיליון צפיות על הסרטון הזה, ואפילו עשו לו פרודיות" אמרה סשה שחקרה קצת את נפלאותיו של היוטיוב. האב קם מהשולחן והלך לחדרו, מיכה חשב שהוא לא יצא מחדרו לעולם אך הוא הוציא ספר עב כרס והניח על השולחן. על כריכת הספר הופיע הציור עם האליפסה והאלפא. "מה זה אבא?" שאל מיכה. "היינו צריכים לספר לך כשהגעת לגיל 14, אתה חייב לקחת את הספר ולברוח. הם עוד מעט מגיעים" אמר האב. "רגע, לאן לברוח? ומי זה הם?" שאל מיכה. "אתה תגלה הכול בהמשך" אמר האב. האם דחפה לו תיק לידיו. "יש בו חטיפים ובגדים ארוכים למסע" אמרה האם והחלה לבכות. "אני עדין לא מבין" אמר מיכה. נשמעה דפיקה בדלת. "זה הם?" שאלה האם בחשש. "כן, זה הם." ענה האב בזמן שהסתכל בעינית של הדלת ונעל אותה. "תתרחקו מהדלת" קרא האבא. נשמע תקתוק של שעון והדלת נפרצה. אנשים בחליפות שחורות נכנסו לבית. הם הסתכלו על המשפחה המוזרה. "יש בינכם מיכאל זירו כאן?" אמר אחד מהאנשים במבטא רוסי כבד. הם חקרו את מיכה בעיני רנטגן כאילו רצו לראות בו משהו שאין לו. "זה הוא" אמר אחד מהם והם שלפו את אקדחיהם וכיוונו אל מיכה. זאת הייתה ההזדמנות של מיכה לברוח. הוא התקרב אל החלון וקפץ...

קצת לפני שמיכה עמד להתרסק על הרצפה הוא ריחף מעל הקרקע ונחת נחיתה רכה על הרגליים. מיכה לא הספיק להתלהב ממה שקרה הרגע כי האנשים בחליפות השחורות ירדו למטה והחלו לירות לכיוונו של מיכה. מיכה החל לברוח. הוא רץ ברמזור אדום ישר אל הטיילת (וכמעט דרסו אותו) וקפץ אל חוף הים, אולי שם יש מקום מסתור.
מיכה הרגיש שאין דרך מוצא, עד שראה באופק בית קטן עשוי יריעת פלסטיק (ואם לומר את האמת, בהתחלה הבית נראה נטוש). הוא החל לרוץ אל הבית הקטן בכל הכוח.

v     

גאיה חזרה מהקיוסק ל"ביתה"... אתם בטח שואלים את עצמכם: "מי זו גאיה?" ומה אומרים כשמתכוונים "ביתה?"

גאיה חיה בסיפור סינדרלה, רק שבמקום אימא חורגת, יש דודה מרושעת ובמקום תאומות מכוערות ורעות יש תאומות בלונדיניות שלא עשו גבות (יודעים מה, התיאור של תאומות מכוערות ורעות מתאים להן). הן לא גרות בטירה, אלא בדירה עם מלא חדרים, והדודה המרושעת מכריחה את גאיה לנקות את כל הבית פעמיים ביום ולכן החליטה גאיה שהיא בורחת מהבית עד שתזכה ליחס טוב יותר. ודודה שלה... טוב, זה אפילו לא עניין אותה שגאיה עוזבת את הבית... בגיל 14, לבד בעולם, בלי אף אחד שיעזור לה. גאיה מחכה לנס, כמו שסינדרלה חיכתה לנסיך... אבל בנתיים, היא גרה ב"החממה" (כפי שאימא שלה הייתה קוראת למקום הזה). בשנות ה80 של המאה ה21 החל חוק שנקרא "איסור רקפת" (כך נקרא בעברית) שאמר ש- ואני מצטטת: "צמחים כגון עצים, פרחים ואפילו סתם עשבים, לא יוכלו לשרת את צרכינו. אנו צריכים לסגור את אתרי התיירות שכלולים בהם יערות ועצים ובמושבים וקיבוצים. במקום העצים ששותלים בהם עלינו ליצור תחליף לעצים שישמש אותנו לטובה!!!"  מאותו היום אשר החוק הזה נקבע כחוק עולמי, החלו לעקור עצים מגזעיהם ו"לפנות" חממות. בעלי החממה על החוף בתל אביב "התפנו"  ומאז לא נראו יותר... אמא של גאיה נולדה קצת מאוחר יותר. כל יום כשהייתה ילדה, הייתה האימא של גאיה הולכת לשם וכך גם גאיה עצמה. מאז ומתמיד גאיה חיכתה לנסיך  שיבוא ויציל אותה ולא אכפת לה איזה סוג של נסיך...

כשהייתה גאיה ברחובות תל אביב האפורה היום, ראתה באחד מהעיתונים בקיוסק כתבה על נער מבוקש במשטרה- עם שיער כחול ומשקפיים. גאיה זיהתה את הילד מיד. זה היה מיכה...

היא ניסתה לקרוא את המשך הכתבה, אך בעל הקיוסק אמר משהו כמו :"קראת שילמת" והיא העדיפה שלא להתעסק עם בעלי קיוסק עצבניים ולחזור ל "החממה" שלה. "כיום, עדיף לדבר עם צמחים אמיתיים מאשר עם בני אדם" מלמלה גאיה. היא נכנסה ל"החממה" וסגרה את הדלת...