בכתבה היום אני רוצה לספר לכם על המעבר שלי לבית לחיים. זה התחיל לפני שנתיים. נסענו עם המכינה ליום שראינו מסגרות המשך. בהתחלה היינו בהסבר על שירות לאומי שהיה גם ממש מעניין ואחר כך נסענו לכפר קיש לבית לחיים.
נכנסו לשם וישר כולנו התלהבנו ואני אמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה לעשות אחריי המכינה וכשאני אומרת משהו אני לא מוותרת לעצמי כל כך בקלות, אני פשוט נלחמת על הכל שגם על הלחימה הזאת יש סיפור שאני אשמור אותה לכתבה אחרת.
בכפר קיש עשו לנו שיחה ושאלתי אם אני יכולה להיות שם אם אני דתייה ואמרו שזה בית חילוני אבל יש בית דתי במצפה נטופה ואני לא ויתרתי לעצמי ובאותו ערב כשהגעתי מהסיור הביתה חזרתי כולי מאושרת מזה וישר סיפרתי על זה להורים שלי ועל הרצון שלי. הם ראו את החוברת שהבית לחיים נתן לנו ואמרו שמתי שהו נתחיל תהליך ואני זאת שכל הזמן דחפתי את הרעיון הזה. ההורים שלי הלכו אחרי הרעיון הזה ואחרי תקופה שכבר התחלנו את התהליך הם גם הגיעו לדירה לשיחה והסבר כדי לבדוק אם זה באמת מה שמתאים לי. הם ראו את הדירה ורק אז הם הבינו למה חזרתי מאושרת באותו יום מבית ספר וההורים שלי ואני התחלנו תהליך ברווחה שזה לקח טיפה זמן. מי שירצה לעבור לדיור המשך כדי לכם להתחיל עם התהליך ברווחה כי זה הרבה בירוקרטיה וזה לוקח מלא זמן התהליך הזה.
הדברים שהפחידו אותי לפני המעבר זה שלא יעזרו לי לעשות כל מיני משימות שלפני שהגעתי לשם לא ידעתי לעשות כמו כביסה, ניקיון ושטיפת כלים ועוד. בנוסף פחדתי שהחברים שלי מהקיבוץ יתרחקו ממני אבל הם ממש לא התרחקו ממני, הם דוקא יותר התקרבו אלי לפי דעתי. גם פחדתי שלא יהיו לי שם חברים ושלא יהיה לי ביטחון להגיד דברים או שאני ארצה להיות בבית עם ההורים.
הציפיות שלי מהמעבר ללמוד דברים שלא ידעתי, להכיר חברים חדשים, להיות יותר עצמאית להתמודד עם הפחדים שלי.
אני חושבת שאחרי קצת יותר מחצי שנה בדירה אני מרגישה רצויה ושטוב לי שם וסתם פחדתי. זה עשה לי מממש טוב ואני מאושרת על המעבר הזה ולא מתחרט על שום דבר בדרך שעשיתי.
שחר איזה יופי לקרוא שטוב לך שם!! סיגל
השבמחקבהצלחה שחר 👍
השבמחק