מדור מוסיקה - שביל העצמות

הכביש הראשי R504 קולימה , חלק ממסלול M56 , היא דרך סלולה במזרח הרחוק של רוסיה. הכביש קיבל את הכינוי "שביל העצמות" על שם העצמות של האסירים בתקופת סטלין שבנו את הכביש תחת כפייה. כיוון שהקור היה קשה והעבודה מאומצת , לא היה ניתן לקבור את כל האסירים שמתו במהלך סלילת הכביש, ולכן עם השנים לצד הדרך נאספו שלדים וקברים שטוחים רבים. פרס לאדם שימציא את סיפור האימה הטוב ביותר על הכביש.

האלבום שבו נעסוק היום הוא אחד כזה שככל הנראה אם לולא הייתי כותב את המדור לא הייתי שומע אותו בחיים. לפני מספר שבועות חיפשתי חומר חדש לכתוב עליו, וכיוון שחודש המוות יבוא רק עוד חודש הייתי צריך למצוא משהו חדש. החלטתי לבצע חיפוש ומתברר שלהקה שעליה לעולם לא שמעתי הוציא אלבום חדש לפני שנה שעשה הרבה רעש אצל מעריציה.

הלהקה נקראת IQ , והשם הסנובי הולם את התנועה הנאו-פרוגרסיבית של שנות השמונים עליה היא שייכת. 

כמו שהזכרתי בפעם שעברה, שנות השמונים נחשבו המוות של הפרוגרסיב רוק. הדבר הכי קרוב להמשך התקופה היה הלהקה ASIA. היא הייתה הרכב של אומנים מלהקות קלאסיות שהתפרקו, ואותם אומנים החליטו להקים להקה משלהם. למרות שבתאוריה הרעיון נשמע מעולה , צריך לזכור שפרוג בניגוד להרבה סגנונות מוזיקלים אחרים לא מאופיין באף צליל יחודי, אלא בגישה למוזיקה. כך שהקלידן של יס עם הסגנון הסימפוני-פסיכדלי שלו לא באמת הולך כמו שצריך עם הבסיסט של קינג קרימסון עם הסגנון ג'אז-אפל שלו. הלהקה נחשבה לכישלון ואיתה נגמרה התקופה. 

המעריצים של הלהקות הגדולות לא היו מוכנים לוותר על הסוגה , ולכן החליטו להחזיר אותה לחיים. ואיזו דרך טובה יותר לרענן סגנון שמתבסס על חדשנות אם לא על ידי כך שמעתיקים ממנו ולא מחדשים דבר. התנועה הזו , הנאו-פרוגרסיבית, קיבלה שם רע על כך שמדובר בחבורת מעריצים זועמים ולא במוזיקאים. אני לא אומר אם זה נכון או לא , לא הייתי שם ולא ממש נכנסתי לחומרים מהתקופה, זו פשוט הייתה הסטיגמה המקובלת.

הלהקה IQ החלה בתור חיקוי של להקת Genesis (ג'נסיס/בראשית) , ובדיוק כמוה היא נגנה סגנון יותר עדין ורך של רוק עם אלמנטים של מוזיקה קלאסית, תחת הנהגת זמר מוכשר עם קול נורא גבוהה שאוהב להתחפש ולהתנהג בצורה הכי מגוחכת שהוא יכול לחשוב עליה. כמובן הם לא היו אותו הדבר ,בגלל שבניגוד לג'נסיס , ל-IQ לא היה סולו חליל.

אך בעוד הרבה להקות נאו-פרוגרסיביות הסתפקו בלשחזר את הנוסטלגיה, IQ באמת החלו בהדרגה לשנות את הסגנון ולחדש. תחת השפאות של האבי מטאל שהיה בשיאו בתקופה ,הלהקה החלה לקחת צליל יותר כבד וריטמי. 

אני לא יכול לקרוא לה פרוגרסיב מטאל , הם עדיין מתרכזים יותר באווירה מאשר קצב ובס, ורוב כלי הנגינה שלהם עדיין שומרים על גוון יותר מעודן. במקום יש לנו פה זו להקה עם צליל מאוד מעניין.

מכיוון שהאלבום הוא חדש והלהקה צצה משום מקום בשבילי, אז הפעם אין לי ממש הרבה רקע לספר. אך עם זאת אני חושב שזה אלבום טוב שכדאי לשתף.

הצליל של האלבום הוא כמו נדנדה. רגע אחד הכל מגניב , קיצבי ועם מצב רוח , וישר אחר כך בלי שום אזהרה יש ירידה. המוזיקה נהפכת להיות מצמררת ואווירתית, הקלידים מלווים בעדינות וקולו העדין של הסולן פיטר ניקולס שר בעגמומיות מילים עצובות. וכשאתה מוכן לקחת נשימה, הנדנדה עולה פעם נוספת עם מקצב קליט ,בס מרקד ,תופים רועמים וגיטרה כבדה. קולו של הסולן נהפך למלא זעם וכריזמה ,ועם זאת עדיין אותה תחושה מרגיעה. האלבום הוא טוב. אולי הפעם אני לא יכול לתאר באלף מילים מדוע הוא טוב , אך הוא כזה.

תקשיבו לשיר השני , הנושא את שמו של האלבום. השיר מנוגד לחלוטין לאחד שבא לפניו, הוא עגמומי, עצוב ומצמרר. השיר מתחיל עם שירה רופפת לצד הקלידים. כאשר השיר מתחיל להיבנות , הוא עושה את זה מאוד בעדינות עם לא יותר מאשר מקצב בס ותיפוף מינימלי. השיר עוסק בבניה של כביש R504 מנקודת מבט של אסיר שמועבד כחלק מצוות הבנייה. עם תקשיבו בריכוז למילים , ליבכם יקפא במקום, הן מצמררות ומפחידות, עם מילים כגון :

The shadow crossed my face

All the signs of my mistakes,

Shallow graves I mark with stones

As I walk for the road of bones.

אני מאלה שאוהבים ספרות ושירה, מילים טובות לצד מוזיקה טובה הופכות כל שיר בשבילי להרבה יותר מיוחד.

תלונה אחת - האלבום ארוך מדי. אני לא מסוגל לשמוע את כולו, הוא לא משעממם אותי אף פעם אך פשוט אין לי שעתיים פנויות לשמוע אלבום כפול. ויש מהדורות לאלבום שהופכות אותו לאלבום משולש. לפי מה שהבנתי הוא אמור להמכר בתור אלבום רגיל באורך שעה או בתור כפול למי שמוכן לשלם את המחיר. זה נחמד שיש אופציה כזאת, אך עם זאת , למה ?  השירים הטובים ביותר נמצאים על האלבום השני , כך שרוב מי שקונה את האלבום לא שומע אותם, ואם זה לא היה המצב אז אין שום פרס למי שהיה מוכן לשלם יותר. אני אישית חושב שהרעיון נחמד, אך עדיף שתחליטו מראש כיצד אתם רוצים לבנות את האלבום שלכם ופשוט תמכרו אותו ככה. זו אומנות , הבחירה שלי בתור צרכן לא חשובה כאן, האומן יודע הכי טוב מה לעשות והוא לא אמור להתחשב בי על חשבון היצירה שלו. תחשבו אם דה וינצ'י היה מציג רק חצי מהמונה ליזה ואפשר למי שמוכן לשלם מחיר מלא לקבל את החצי השני של הציור ?

וכן, הדיסק השני הוא זה שממש מכר אותי. במיוחד השיר constellation (מערך). השיר מתחיל, נמשך ונגמר בצורה הכי נכונה שיש , וכל שניה ששמעתי מהשיר הרגשתי שהלהקה עשתה בחירה מושלמת כיצד לנצל את השניה הזו.

עד כאן בפינת מוזיקה. בפעם הבא... אני לא בטוח... אני אצטרך לחשוב על זה... יקח לי קצת זמן. נראה לי שנצטרך לחכות עד אז, הפסקה קטנה. לא הרבה זמן. רק עוד 97 שנים. אולי אני אוכל לקצר את זה בשבועיים אם יהיו הצעות בתגובות , מה אתם רוצים שאני אעסוק בו ? סגנון בפינה של סגנון שחשוב לדבר עליו ? אלבום או להקה שפספסתי ? לא ? אז נמתין 97 שנים.  עד אז , תהנו מהמוזיקה.