אחרי שהייתי עסוק בחודש שלם לכתוב כתבות רק על דת' מטאל, הגיע הזמן לעבור למשהו יותר משמח. אז החלטתי לבקר משחק שמעלה לי חיוך על הפנים. הוא חסר מעצורים, חסר רבב וחסר חיבורים בין הגפיים. החידוש המדהים למשחק הקלאסי.
אם אתם כמוני וגדלתם בתחילת שנות האלפיים, בוואדי שמעתם על המילה המוזרה הזו "Rayman". אולי אפילו שיחקתם במשחק שנושא את השם, בלי שום מספר עם יש לכם מזל. אולי אתם זוכרים צבעים מגוונים, פס קול מהנה. אתם בוואדי זזוכרים את הגיבור נושא השם ריימן, שהוא דמות די מוזרה. אין לי מושג מה הוא אמור להיות, חפרפורת עם אף גדול ? כיצד הוא משתמש בשיער שלו כמו אליקופטר ? ולמה אין לו חיבורים בין הגפיים ?! משחק מוזר מאוד שמסיבה מסויימת מסרב לצאת מזכרונות ילדותי, למרות שלא באמת שיחקתי בו, רק ראיתי אותו אצל חברים. אז לא באמת ידעתי מה זה היצור המוזר הזה...אני מתכוון למשחק, לא ליצור המוזר שהוא גיבור המשחק.
לאחר מחקר מתברר שריימן היא סדרה של משחקי מחשב מאת המפתחת-מפיצה הצרפתית Ubisoft, ולמעשה היתה זו ההצלחה ומותג העל הראשון שלהם. זו עובדה די נוסטלגית בהתחשב בכך שהיום יוביסופט כוללת מגוון רחב של מותגים ידועים ומוצלחים כגון Assassin's Creed ,FarCry ולא מעט משחקים טובים אחרים. המשחק הראשון היה פלטפורמה דו מימדית, עוד בתקופה שבה פלטפורמה היה הז'אנר הג'נארי, כמו יריות והתגנבות על קשישים היום. המשחק השני והשלישי הוקרבו למען האל של התלת מימד, שציווה שמשחקי פלטפורמה הם חטא (אלא אם אתה מריו). אני עדיין זוכר את ההייפ והפרסומות שהיו על ריימן 3, אפילו באי הבודד התרבותי של ישראל.
בסופו של דבר יוביסופט לא ידעו מה לעשות עם המותג הגוסס שלהם, והם החליטו להשיק אותו יחד עם ה-WII של נינטנדו בתור משחק לכל המשפחה על ארנבים, שהפרסומת של הלוטו בשום פנים ואופן לא גנבה משם את הסגנון (סוד: הפרסומת של הלוטו היא חיקוי של המשחק של Rayman raving rabbids ). כולם הסכימו פה אחד שהארנבים הם הכוכבים של משחק שנקרא ריימן, ולא ריימן, שאני לא חושב שהגיע להמשך. אז נראה שהמותג הכי ותיק של יוביסופט מת.
אז האם אני הולך לבצע ביקורת נוסטלגית? לחזור למשחק הראשון ? ברור שלא, לא כשבשנה 2011 יצא משום מקום המשך לסדרה עם השם Rayman Origins שחזר לסגנון הדו-מימדי של המשחק הראשון. אני שיחקתי במשחק כשהוא יצא והפה שלי נפעם מכמה שהוא טוב. נהנתי מכל אלפית שניה שבזבזתי עליו. הייתי מוכן להצהיר שיוביסופט עשו את זה, יצרו משחק מושלם, כזה שאני לא יכול להעלות שום ביקורת עליו. כזה שלא ניתן להגיע ליותר טוב ממנו.
ועד כמה טעיתי! ההמשך שיצא בשנת 2013 Rayman Legends לוקח מה שהיה יהלום מלוטש והופך אותו לאבן שהיא כל כך מושלמת שהייתי בטוח שהיא קיימת רק באגדות. מבין כל המשחקים שביקרתי עד כה, זה ככל הנראה האחד שכל אחד ואחד מכם צריך לחוות.
Rayman Legends הוא משחק, וכמו כל משחק הוא כולל משחקיות. המשחק הוא משחק פלטפורמה דו מימדי, שזו הדרך המקצועית להגיד שהוא מורכב מהרבה ריצות וקפיצות שיש לתזמן לאורך שלבים שונים. המשחק עושה עבודה טובה ב...הכל. אוקי אני חייב להתחיל במשהו. התנועה היא מאוד מהירה ומאוד מדויקת, משהו שאני תמיד מוצא עדיף במשחקים שכאלו. ריימן אפילו בלי ברכיים הוא אצן מוכשר, והוא מסוגל לבצע מגוון של תנועות, פשוט על ידי לחיצה על כפתור או שניים. הוא יכול לרוץ , הוא יכול לקפוץ, הוא יכול לקפוץ על טרמפולינה ואם זה לא טוב הוא יכול לקפוץ על אויביו, ולעתים זה אף נדרש. הוא יכול לדהות באוויר ואף לעוף על משב רוח, הכל בעזרת השיער שלו שנע כמו אליקופטר מבלי לקבל קשרים. הוא יכול לשחות, ובניגוד מוחלט למוסכמות בסוגה, השחייה מבוצעת גם היא עם דיוק מושלם.
אך מה שהופך את המשחק לשלב אחד מעל כולם אלו השלבים עצמם. יש להם עיצוב חסר רבב, אף סנטימטר לא מבוזבז. מה שאומרת שאם אני רואה מקום שנראה כאילו אין בו כלום, זה רק בגלל שהוא מוביל לחדר בונוס או לפרס סודי. סדר השלבים בנוי לפי "עולמות" , בצורה שדי דומה לסדרת המשחקים מריו. כל עולם בנוי ממספר שלבים תחת מוטיב מסוים עם רמת קושי מתגברת. יחד עם שלבי בונוס שפותחים דמויות נוספות למשחק, קרב בוס לקראת הסוף, ושלב מוזיקלי לסיום. כל עולם מבוסס על עיצוב קוסמטי מסוים כגון טירה רדופה, יוון העתיקה, סרט מרגלים, ומציג מכניקת משחקיות חדשה שעל פיו השלבים מבוססים. אך עד כמה ניתן לגוון ולחדש על משחק שכל הרעיון סביבו הוא לרוץ ולקפוץ? טוב, העולם השני מבוסס על תעופה, העולם אחריו על התכווצות והאהוב עלי הוא העולם האחרון שבו נמצאות מפלצות אפלות שרודפות אחרי השחקן, שצריך כמובן לרוץ על קירות על מנת לברוח מהן.
והחלק הכי טוב בכך הוא ששום דבר מזה לא היה עובד אם לולא השליטות המדויקות והמהירות של המשחק. זה מה שהופך משחק פלטפורמות למהנה, מבחן של דיוק וקבלת החלטות תוך שנייה. ואין זה נכון יותר מאשר סצנות המרדף של המשחק. אין לי מושג מה המפתחים עישנו על מנת להפוך כל אחת מהן למהירה, מטורפת, ויחד עם זאת בעלת תחושה של סכנה. כמו שסצנת מרדף צריכה להיות.
אני אדבר שניה על מוטיב משחקיות מאוד מסויים. כבר מהשלב הראשון, יחד עם שלבים נוספים, מופיע חלק שבו הגיבור יעצור וישרוק, מזמין את העזרה של פיה-צפרדע-מה לעאזזל. הרעיון הוא שבלחיצה על הכפתור W, הפיה תפעיל חפץ ברקע. היא תחתוך חבלים, תסובב ידיות, תרים מדפים, תדקור עיינים, תדגדג ענקים וכו'. בהתחלה חשבתי לעצמי שמדובר בגימיק. למה פשוט לא לעשות כל זאת בעצמי? התשובה נהפכה לברורה מאוחר יותר כשהמשחק השיל שרבולים ואמר "אוקי,כל זה היה טוב ונחמד. עכשיו אני רוצה שתעשה את מהר יותר." בשלב זה כל חיתוך החבלים-הרמת מדפים-דקירת עיינים בתזמון מושלם במקביל לביצוע ריצה וקפיצה שסנטימטר אחד לא נכון יביא למות הגיבור, פתאום ללחוץ על W נהפך לאתגר. וזה מסכם את המשחקיות של ריימן - המשחק לא מסתפק בלדעת מה הוא ולעשות את זה טוב, כל היבט במשחק התחיל עם המחשבה "מה יהפוך את המשחק לפי אלף יותר מדהים וכיצד נייסם את זה בשלמות?"
ועכשיו לדברים הקטנים שהופכים את המשחק למה שהוא, כי אם עד כה לא הלכתם לבזבז את חופשת הפסח את המשחק, אני לא יודע מה לא בסדר אתכם.
מה עם הגרפיקה? טוב, המשחק הוא טכנית משחק דו מימדי. אני אומר טכנית כיוון שהוא כולל כמה מודלים שנוצרו באמצעות CGI (תלת-מימדי ממוחשב) בעוד אחרים מצויירים ובנויים מאנימציה יותר קלאסית. אני באמת אוהב את הצבעונייות והחיים של המשחק. בעוד הנורמה של רוב המשחקים היום הוא "המשחק הזה צריך להיות חום. הוא חום. לא צריך צבע אחר בעולם חוץ מחום, הצבע היפה מכל הגוונים של צואה", ריימן נראה כמו תוכנית ילדים. וזה לא רק הצבע. רק תסתכלו על העיצוב של הדמויות! יש להן כל כך הרבה אישיות. אני מנחש שהן דבר ראשון עוצבו ביד ורק לאחר מכן לציור ממוחשב, או שפשוט מדובר על קוסם אומנותי שיכול ליצור כל דמות ולגרום לה להראות חיה. וזה לא רק העיצוב ! למרות שהמשחק לא כולל שורה אחת של דיאלוג מדובר (ואני לא מחשיב "Help" ו "yahoo!" בתור דיאלוג) שחקני הקול עושים עבודה מעולה בלתת אישיות לכל דמות, שוב בצורה שמאוד מזכירה סרטים מצויירים. בכלל הייתי אומר שהעיצוב של המשחק,בניגוד ל"עקדת יצחק", הוא מאוד פונה לכל המשפחה, כך שזה משחק שכל אחד יכול להנות בכל שלב, אבל אני אגיע לזה בסוף.
באופן מפתיע האויבים עצמם לא חסרי אישיות, לעיתים אף יותר מהגיבורים. מדוע השלדים המקסיקנים חייבים לרקוד כשהם רואים אותי? למה הצפרדעים שרות שורה מתוך סימפוניה כאשר הן צונחות? למה הדרקון-נחש הרובוטי שיורה קרן מוות מהלוע שלו כל כך מגניב-שאלה רטורית ?
הייתי אומר שפס הקול הוא הצד החזק של המשחק אחרי עיצוב השלבים. הוא בדיוק מה שאני מצפה מפס קול של משחק
מחשב - הוא קליט, הוא בעל רגש ואווירה ולא מסיח מהמשחק, להפף הוא רק מוסיף לאקשן. רק כשאני כותב על כך חוט המחשבה שלי נקטע כאשר מוזיקה אפית מופיעה מולי, ואני מוצא את עצמי לשניה חולם על תעופה והרפתקאות.
המפתחים של המשחק ידעו שפס הקול שלהם הוא מדהים, אז הם החליטו לכלול את שלבי הבונוס האהובים עליי בהיסטוריה של הגיימינג. בסוף כל עולם נמצא שלב מוזיקלי, בו ריימן (או כל גיבור אחר שתבחר) צריך לרוץ לאורך השלב כאשר חומת אש רודפת אחריו. ברקע מנוגן גרסאת כיסוי של שיר מסויים, יחד עם שינויים קומיים בדרך כלל. השירים כוללים מגוון החל מאווטורה של סימפוניה, האבי מטאל והשיר Eye of the Tiger בגרסא דרום אמריקאית. השלב יהיה מסודר בצורה משעשעת ביותר לפי המוזיקה. אין דבר יותר מספק מאשר להכות צפרדעים בתזמון לצד מוזיקה קלאסית.
ועכשיו נעבור לצדדים הלא טובים של המשחק. אלו היו הצדדים הלא טובים של המשחק.
אני התכוונתי לכתוב עכשיו "טוב ברצינות, אף משחק הוא לא באמת מושלם" ואז לכתוב את התלונות שלי, אבל כאשר אני עובר עליהן אני לא מוצא אף אחת שבאמת רצינית, חצי ממה שחשבתי למעשה הופך את המשחק לטוב יותר. אני לא יכול להתלונן שהמשחק נותן לך אפשרות לבחור בתור מי תשחק, הוא שהוא דורש ממך מאמץ על מנת לקבל תוכן בונוס.
אז לסיכום, האם אני בכלל צריך לשאול האם אני ממליץ על המשחק? לא, אני לא צריך לשאול, כי אני אפילו לא ממליץ על המשחק. אני מכריז עליו בתור תוכן יצירתי חובה לכל אחד. זהו משחק שאני חוזר עליו כל פעם ונהנה ממנו יותר. זהו משחק שאני לא מצליח למצוא בו חיסרון לא משנה עד כמה אני מנסה. זהו משחק שהוא ידידותי לכל המשפחה אך עדיין שומר על טון בוגר עם לא מעט בדיחות, הומור וסגנון. זהו משחק שאין לאף אחד שאוהב משחקי מחשב תירוץ למה לא לשחק בו. אם יש לכם אפשרות לקנות אותו תקנו אותו, עכשיו פסח הוא הזמן המושלם לקנות משחק לחופש. אם אין לך אפשרות לקנות את המשחק, לדוגמא אתה תלוי בהורים שלך או שאתה צריך לשלם מיסים, אז תשכח מהמיסים וכך אחריות - בזבז את הזמן היקר ערך שלך על משחק! אם אתה תלוי בהורים שלך, התחנן בפניהם, זהו משחק עליז ויצירתי, ובתמורה אתה תשטוף כלים למשך חודש. כמובן, כשיש לך זמן פנוי מלחרוש על ריימן כל היום.
לפרטים נוספים ולרכישה
 |
| מי צריך חוקי פיזיקה כשאתה צפרדע אדומה ? |
Rayman Legends הוא משחק, וכמו כל משחק הוא כולל משחקיות. המשחק הוא משחק פלטפורמה דו מימדי, שזו הדרך המקצועית להגיד שהוא מורכב מהרבה ריצות וקפיצות שיש לתזמן לאורך שלבים שונים. המשחק עושה עבודה טובה ב...הכל. אוקי אני חייב להתחיל במשהו. התנועה היא מאוד מהירה ומאוד מדויקת, משהו שאני תמיד מוצא עדיף במשחקים שכאלו. ריימן אפילו בלי ברכיים הוא אצן מוכשר, והוא מסוגל לבצע מגוון של תנועות, פשוט על ידי לחיצה על כפתור או שניים. הוא יכול לרוץ , הוא יכול לקפוץ, הוא יכול לקפוץ על טרמפולינה ואם זה לא טוב הוא יכול לקפוץ על אויביו, ולעתים זה אף נדרש. הוא יכול לדהות באוויר ואף לעוף על משב רוח, הכל בעזרת השיער שלו שנע כמו אליקופטר מבלי לקבל קשרים. הוא יכול לשחות, ובניגוד מוחלט למוסכמות בסוגה, השחייה מבוצעת גם היא עם דיוק מושלם.
אך מה שהופך את המשחק לשלב אחד מעל כולם אלו השלבים עצמם. יש להם עיצוב חסר רבב, אף סנטימטר לא מבוזבז. מה שאומרת שאם אני רואה מקום שנראה כאילו אין בו כלום, זה רק בגלל שהוא מוביל לחדר בונוס או לפרס סודי. סדר השלבים בנוי לפי "עולמות" , בצורה שדי דומה לסדרת המשחקים מריו. כל עולם בנוי ממספר שלבים תחת מוטיב מסוים עם רמת קושי מתגברת. יחד עם שלבי בונוס שפותחים דמויות נוספות למשחק, קרב בוס לקראת הסוף, ושלב מוזיקלי לסיום. כל עולם מבוסס על עיצוב קוסמטי מסוים כגון טירה רדופה, יוון העתיקה, סרט מרגלים, ומציג מכניקת משחקיות חדשה שעל פיו השלבים מבוססים. אך עד כמה ניתן לגוון ולחדש על משחק שכל הרעיון סביבו הוא לרוץ ולקפוץ? טוב, העולם השני מבוסס על תעופה, העולם אחריו על התכווצות והאהוב עלי הוא העולם האחרון שבו נמצאות מפלצות אפלות שרודפות אחרי השחקן, שצריך כמובן לרוץ על קירות על מנת לברוח מהן.
והחלק הכי טוב בכך הוא ששום דבר מזה לא היה עובד אם לולא השליטות המדויקות והמהירות של המשחק. זה מה שהופך משחק פלטפורמות למהנה, מבחן של דיוק וקבלת החלטות תוך שנייה. ואין זה נכון יותר מאשר סצנות המרדף של המשחק. אין לי מושג מה המפתחים עישנו על מנת להפוך כל אחת מהן למהירה, מטורפת, ויחד עם זאת בעלת תחושה של סכנה. כמו שסצנת מרדף צריכה להיות.
 |
| הוי ש*ט |
אני אדבר שניה על מוטיב משחקיות מאוד מסויים. כבר מהשלב הראשון, יחד עם שלבים נוספים, מופיע חלק שבו הגיבור יעצור וישרוק, מזמין את העזרה של פיה-צפרדע-מה לעאזזל. הרעיון הוא שבלחיצה על הכפתור W, הפיה תפעיל חפץ ברקע. היא תחתוך חבלים, תסובב ידיות, תרים מדפים, תדקור עיינים, תדגדג ענקים וכו'. בהתחלה חשבתי לעצמי שמדובר בגימיק. למה פשוט לא לעשות כל זאת בעצמי? התשובה נהפכה לברורה מאוחר יותר כשהמשחק השיל שרבולים ואמר "אוקי,כל זה היה טוב ונחמד. עכשיו אני רוצה שתעשה את מהר יותר." בשלב זה כל חיתוך החבלים-הרמת מדפים-דקירת עיינים בתזמון מושלם במקביל לביצוע ריצה וקפיצה שסנטימטר אחד לא נכון יביא למות הגיבור, פתאום ללחוץ על W נהפך לאתגר. וזה מסכם את המשחקיות של ריימן - המשחק לא מסתפק בלדעת מה הוא ולעשות את זה טוב, כל היבט במשחק התחיל עם המחשבה "מה יהפוך את המשחק לפי אלף יותר מדהים וכיצד נייסם את זה בשלמות?"
 |
| אין זמן להביט לאחור |
ועכשיו לדברים הקטנים שהופכים את המשחק למה שהוא, כי אם עד כה לא הלכתם לבזבז את חופשת הפסח את המשחק, אני לא יודע מה לא בסדר אתכם.
מה עם הגרפיקה? טוב, המשחק הוא טכנית משחק דו מימדי. אני אומר טכנית כיוון שהוא כולל כמה מודלים שנוצרו באמצעות CGI (תלת-מימדי ממוחשב) בעוד אחרים מצויירים ובנויים מאנימציה יותר קלאסית. אני באמת אוהב את הצבעונייות והחיים של המשחק. בעוד הנורמה של רוב המשחקים היום הוא "המשחק הזה צריך להיות חום. הוא חום. לא צריך צבע אחר בעולם חוץ מחום, הצבע היפה מכל הגוונים של צואה", ריימן נראה כמו תוכנית ילדים. וזה לא רק הצבע. רק תסתכלו על העיצוב של הדמויות! יש להן כל כך הרבה אישיות. אני מנחש שהן דבר ראשון עוצבו ביד ורק לאחר מכן לציור ממוחשב, או שפשוט מדובר על קוסם אומנותי שיכול ליצור כל דמות ולגרום לה להראות חיה. וזה לא רק העיצוב ! למרות שהמשחק לא כולל שורה אחת של דיאלוג מדובר (ואני לא מחשיב "Help" ו "yahoo!" בתור דיאלוג) שחקני הקול עושים עבודה מעולה בלתת אישיות לכל דמות, שוב בצורה שמאוד מזכירה סרטים מצויירים. בכלל הייתי אומר שהעיצוב של המשחק,בניגוד ל"עקדת יצחק", הוא מאוד פונה לכל המשפחה, כך שזה משחק שכל אחד יכול להנות בכל שלב, אבל אני אגיע לזה בסוף.
באופן מפתיע האויבים עצמם לא חסרי אישיות, לעיתים אף יותר מהגיבורים. מדוע השלדים המקסיקנים חייבים לרקוד כשהם רואים אותי? למה הצפרדעים שרות שורה מתוך סימפוניה כאשר הן צונחות? למה הדרקון-נחש הרובוטי שיורה קרן מוות מהלוע שלו כל כך מגניב-שאלה רטורית ?
 |
| עוף מפה דרקון לא נחשי לא רובוטי שלא יורה קרן מוות! חזור למקום העלוב שממנו הגעת יחד עם שאר החברים העלובים-לא -יורי-קרני-מוות שלך! |
הייתי אומר שפס הקול הוא הצד החזק של המשחק אחרי עיצוב השלבים. הוא בדיוק מה שאני מצפה מפס קול של משחק
מחשב - הוא קליט, הוא בעל רגש ואווירה ולא מסיח מהמשחק, להפף הוא רק מוסיף לאקשן. רק כשאני כותב על כך חוט המחשבה שלי נקטע כאשר מוזיקה אפית מופיעה מולי, ואני מוצא את עצמי לשניה חולם על תעופה והרפתקאות.
המפתחים של המשחק ידעו שפס הקול שלהם הוא מדהים, אז הם החליטו לכלול את שלבי הבונוס האהובים עליי בהיסטוריה של הגיימינג. בסוף כל עולם נמצא שלב מוזיקלי, בו ריימן (או כל גיבור אחר שתבחר) צריך לרוץ לאורך השלב כאשר חומת אש רודפת אחריו. ברקע מנוגן גרסאת כיסוי של שיר מסויים, יחד עם שינויים קומיים בדרך כלל. השירים כוללים מגוון החל מאווטורה של סימפוניה, האבי מטאל והשיר Eye of the Tiger בגרסא דרום אמריקאית. השלב יהיה מסודר בצורה משעשעת ביותר לפי המוזיקה. אין דבר יותר מספק מאשר להכות צפרדעים בתזמון לצד מוזיקה קלאסית.
ועכשיו נעבור לצדדים הלא טובים של המשחק. אלו היו הצדדים הלא טובים של המשחק.
אני התכוונתי לכתוב עכשיו "טוב ברצינות, אף משחק הוא לא באמת מושלם" ואז לכתוב את התלונות שלי, אבל כאשר אני עובר עליהן אני לא מוצא אף אחת שבאמת רצינית, חצי ממה שחשבתי למעשה הופך את המשחק לטוב יותר. אני לא יכול להתלונן שהמשחק נותן לך אפשרות לבחור בתור מי תשחק, הוא שהוא דורש ממך מאמץ על מנת לקבל תוכן בונוס.
 |
| מי צריך חוקי פיזיקה כשאתה צפרדע אדומה ? |
אז לסיכום, האם אני בכלל צריך לשאול האם אני ממליץ על המשחק? לא, אני לא צריך לשאול, כי אני אפילו לא ממליץ על המשחק. אני מכריז עליו בתור תוכן יצירתי חובה לכל אחד. זהו משחק שאני חוזר עליו כל פעם ונהנה ממנו יותר. זהו משחק שאני לא מצליח למצוא בו חיסרון לא משנה עד כמה אני מנסה. זהו משחק שהוא ידידותי לכל המשפחה אך עדיין שומר על טון בוגר עם לא מעט בדיחות, הומור וסגנון. זהו משחק שאין לאף אחד שאוהב משחקי מחשב תירוץ למה לא לשחק בו. אם יש לכם אפשרות לקנות אותו תקנו אותו, עכשיו פסח הוא הזמן המושלם לקנות משחק לחופש. אם אין לך אפשרות לקנות את המשחק, לדוגמא אתה תלוי בהורים שלך או שאתה צריך לשלם מיסים, אז תשכח מהמיסים וכך אחריות - בזבז את הזמן היקר ערך שלך על משחק! אם אתה תלוי בהורים שלך, התחנן בפניהם, זהו משחק עליז ויצירתי, ובתמורה אתה תשטוף כלים למשך חודש. כמובן, כשיש לך זמן פנוי מלחרוש על ריימן כל היום.
לפרטים נוספים ולרכישה
זה נשמע לי מעניין
השבמחקוואו, ריימן? אתה עשית ביקורת טובה ומצחיקה. אני אף פעם לא שיחקתי בזה אבל רק שמעתי את השם ריימן פעם אחת בילדותי, וגם אז ציפיתי למשהו מגניב. להגיד את האמת, מהכתבה נשמע שהחידוש נשמע מגניב, בעיקר שזה התברר לי שזה משחק של Ubisoft, שהוציאו את המשחקים המפורסמים שלהם וטוב לדעת שב-2011 היו עדיין אנשים שלא מכרו את נשמתם לאל ה-3D של עולם משחקי המחשב או ה-WII או לאל הרשע של עולם משחקי המחשב, שידוע בשם EA.
השבמחקגדעון.
לומר את האמת ירין? שיחקתי פעם בריימן 3 בעברית, וזה היה משחק נהדר שאני לא מתכוון לשכוח! שיחקתי גם בגרסת הדמו של ריימן 2, אבל עדיף את ריימן 3. לגבי הגרסאות החדשות, לא מקובל עליי שהן רק דו-מימדיות. המשחקים לא מעניינים כשהם לא בתלת-מימד.
השבמחקההיפך הוא הנכון. משחקי פלטפורמות פשוט לא עובדים בתלת מימד. במיוחד משחק מהיר. הסיבה לכך היא פשוטה - בדו מימד אתה צריך להתרכז רק בכיוון וגובה. בתלת מימד נוסף מרחב שהופך את המשחקיות להרבה יותר מורכבת ממה שהיא צריכה להיות, משחק פלטפורמה מהיר פשוט לא מסוגל להתמודד עם יותר מדי כיוונים שהשחקן צריך לבחור במאית השנייה. אז השלבים נהפכים להיות מאוד פשוטים או שהמהירות נהפכת להיות איטית, ואף אחת מהאופציות היא לא מהנה. מריו הוא המשחק היחידי ששורד במימד השלישי כי הוא תמיד היה איטי בטבעו.
מחקדוגמא ידועה לבעיה הזו היא סדרת המשחקים של סוניק. מאז שהמשחקים החלו להיות תלת מימדיים סדרת סוניק החלה להפוך להיות שם מביך. רק תראה את Sonic 06, שנחשב אחד מהמשחקים הגרועים ביותר שנוצרו בהיסטורית התעשייה.
ריימן 3 היה סביר לתקופה, אך גם אז הייתה הסכמה שהתלת מימד הרס את המשחק ולא ניתן להשתוות לראשון שהיה יותר מהיר ומורכב. טוב, עד עכשיו לפחות.אני שמח שיוביסופט מבינים שאין זה נכון להגביל את המפתחים והמעצבים לקלישאות גרפיות כשהם יכולים פשוט ליצור משחק הרבה יותר טוב עם הבחירות שלהם.
אני סיימתי השלישי :]
מחק