"האדם
נולד חופשי ובכל מקום כבול הוא באזיקים"
שלום לכם קוראים וקוראות יקרים ויקרות ,אני רוצה לספר לכם על פילוסוף
צרפתי בשם ז'אן-ז'אק רוסו שלמדתי עליו עם המורה של זינגר שמאי שהוא היה כמו סבא שלי
כי הוא המורה היחיד שלקח אותי לשיעור פרטני איתו + אני גם נגשתי לבחינת בגרות בפילוסופיה
וקיבלתי בה שמונים ותשע שזה ציון הסופי שלי בבגרות בפילוסופיה, ובנוגע למשפט שהוא אמר
זה נכון מאוד כלומר מצד אחד יש לנו המון זכויות וחובות למדינה ומצד שני אנחנו כפופים
לממשלה בזה שאנחנו משלמים מיסים גבוהים למדינה הקטנה שלנו שזה כולל גם גיוס חובה
לצה"ל או שירות לאומי, מה אתם חושבים על המשפט שהוא אמר.
הקדמה :
ז'אן-ז'אק רוסו (בצרפתית: Jean-Jacques Rousseau; 28 ביוני 1712 - 2 ביולי
1778) היה פילוסוף, סופר, תאורטיקן פוליטי, מלחין ותאוריטיקן של החינוך צרפתי מפורסם.
רוסו נחשב לפילוסוף החשוב של עידן הנאורות, ורעיונותיו השפיעו על המהפכה הצרפתית, כמו
גם על התפתחות התאוריה הסוציאליסטית ועל תנועת הלאומיות. עבודתו החשובה, "האמנה
החברתית", שראתה אור ב-1762, הפכה לאחד הספרים המשפיעים בפילוסופיה הפוליטית של
תרבות המערב.
חייו :
רוסו נולד בז'נבה (כיום בשווייץ) בשנת
1712, כאשר העיר הייתה רפובליקה עצמאית, ולא חלק משווייץ כפי שהיא כיום. במהלך חייו
תיאר עצמו כאזרח של רפובליקת ז'נבה. אמו, סוזאן ברנאר רוסו, מתה מספר ימים לאחר לידתו.
אביו אייזק, שהיה שען, נטש אותו בהיותו בן עשר על מנת להימלט מעונש על השתתפות בדו-קרב.
רוסו הצעיר הועבר לרשות משפחת אמו, והושם תחת השגחתו של כומר בבוסי שליד ז'נבה. חינוכו
בילדותו כלל אך ורק את קריאת ספרו של פלוטארכוס "חיי אישים" ודרשות ברוח
הדת הקלוויניסטית. אחותו של הכומר התייחסה אליו בקפדנות, ונהגה להענישו במכות.
בהיותו בן 13 עזב רוסו את משפחתו. בתחילה
ניסה את כוחו בז'נבה כשוליה לגלף ולנוטריון. ב-14 במרץ 1728, בהיותו בן פחות משש עשרה,
עזב רוסו את ז'נבה. הוא פגש את פרנסואז-לואיז דה ואראן, ברונית שווייצרית-צרפתייה המבוגרת
ממנו בשתים-עשרה שנים, היה למאהבה, והמיר את דתו לדת הקתולית.
ב-1742 עזב רוסו לפריז
על מנת להציג בפני האקדמיה למדעים את שיטתו למספור תווים מוזיקליים, המבוססת על קו
יחיד המציג מספרים שייצגו את המרווחים בין התווים, ונקודות ופסיקים המציגים ערכים של
מקצב: המטרה הייתה ליצור טבלטורה שתאפשר להדפיס תווים בדפוס נייד רגיל, בלי להזדקק
לתחריטי נחושת ייעודיים ויקרים. האקדמיה דחתה את השיטה כבלתי מעשית ולא מקורית.
בין 1743 ל-1744 שימש רוסו כמזכירו של השגריר
הצרפתי בוונציה, שממשלה הרפובליקני עתיד היה להיות מוקד להתייחסויות רבות בהגותו הפוליטית.
לאחר מכן שב לפריז, שם התיידד עם תרז לווסר (Levasseur),
תופרת חסרת השכלה, שילדה לו חמישה ילדים. רוסו לא חשב שיוכל לגדל את הילדים. כולם נזנחו
בבית יתומים לאחר לידתם, ואין מידע לגבי גורלם. מאוחר יותר היוותה נטישת הילדים מקור
למבוכה רבה עבורו, גם משום שהוא נודע כהוגה שכתב על חינוך וכבעל תאוריות מקיפות בנוגע
לגידול ילדים. אויביו, כוולטייר, השתמשו במידע זה להתקיפו.
הפילוסופיה של רוסו :
רוסו ביסס את הפילוסופיה שלו על הפער בין
החברה האנושית ובין טבע האדם. הוא הסיק כי יצר לב האדם טוב מטבעו, וכי במצבו הטבעי
האדם הוא "פרא אציל". מצב טבעי זה הוא המצב שבו נמצאים כל יתר היצורים שאינם
האדם, ובו היה מצוי האדם בטרם נוצרו החברה האנושית והציוויליזציה. יצירתה של החברה
משחיתה את האדם האצילי מטבעו. רוסו ראה בחברה דבר מלאכותי, וטען כי התפתחות החברה,
במיוחד גדילת המוסדות היוצרים תלות הדדית חברתית, נוגדת את טובת בני האדם.
לפי רוסו, השפעתה השלילית של החברה על האדם
האצילי מטבעו, מביאה להידרדרות ה"Amour de soi"
או יצר ההישרדות והאינטרס הטבעי שבהם ניחן האדם לכלל "amour-propre",
האגואיזם המוגזם, הגאווה ההרסנית, שהיא מלאכותית ומכריחה את האדם להשוות עצמו לאחרים,
וליצור פחד, שמחה לאיד, ורעות חולות נוספות.
ב"מסה על האמנויות והמדעים" טוען
רוסו שהמדעים והאמנויות לא הטיבו עם המין האנושי, שכן אינם צרכים אנושיים, אלא תוצאה
של גאוות הבל. יתרה מכך, ההזדמנויות שנוצרו לזמן פנוי ולמותרות, הביאו להשחתת המין
האנושי. הוא טען שהתקדמות הידע הופכת את הממשלות לחזקות יותר, ומוחצות את החירות האישית.
הוא הסיק שההתקדמות החומרית ממעיטה את האפשרויות ליחסי ידידות אמיתיים בין בני אדם,
ומחליפה אותם בקנאה, בפחד ובחשד.
התאוריה הפוליטית של רוסו :
עבודתו החשובה ביותר של רוסו היא
"האמנה החברתית", שהטקסט שלה מתחיל במשפט המפורסם: "האדם נולד חופשי
ובכל מקום כבול הוא באזיקים". הספר מתווה את הבסיס לסדר פוליטי לגיטימי. הספר
פורסם ב-1762 והפך לאחד הספרים המשפיעים בפילוסופיה הפוליטית של תרבות המערב.
בספר זה טוען רוסו כי המצב הטבעי הוא מצב
גרוע, שלא ניתן להתקיים בו, מצב שאין בו חוק או מוסר, וכי בהיותו במצב זה היה על המין
האנושי להתאגד וליצור חברה, או להיעלם מן העולם. במצב הטבעי מצוי האדם בתחרות מתמדת
עם אחיו, תחרות ללא חוקים, שבה שולט הכוח; רק לאחר היווסדות המוסדות החברתיים האדם
הוא בן חורין. רק באמצעות יצירת אמנה חברתית הזונחת את הרעיונות על הזכות הטבעית, יכולים
בני האדם לשמר את עצמם ולהישאר חופשיים, וזאת מכיוון שהם מוסרים מרצונם את חירותם לסמכותו
של הרצון הכללי, המבטיח אותם משעבוד לרצונו של החזק. אותו רצון כללי, שהוא המדינה,
כולל את הרצון הפרטי של כל אחד מהפרטים שמסרו בידי המדינה את חירותם, וכך שומר חירות
זו, ובה בעת יוצר בסיס חוקי ומוסרי לקיום האנושי.
השפעתו :
רעיונותיו של רוסו היו בבסיס הפילוסופיה
של עידן האורות והגיעו להשפעה בתקופת המהפכה הצרפתית. עם זאת, לא ניתן לומר שרעיון
ריבונות העם של המהפכנים תאם את רעיונותיו הפוליטיים של רוסו, שלא רצה בדמוקרטיה הפועלת
דרך נציגים, ולכן לא ניתן לראות במהפכה פרי רוחו של רוסו. כותבים כהגל ובנז'מין קונסטן
האשימו את רעיונותיו של רוסו באכזריות שאליה הגיע שלטון הטרור בתקופת המהפכה, אך טענות
אלו אינן מקובלות על הוגים אחרים.
הנה סרטון שמספר עליו, צפייה נעימה :
כתבה טובה,
השבמחקבכיתה שלנו ברי עשה עבודה על ז'אן ז'ק רוסו רק לפני שבועייים-שלושה
כתבה מעניינת סאם. הסרטון היווה מקור חשיבה מעניין למחשבה.
השבמחקגדעון.
כתבה מעניינת אבל אני לא מסכים איתו, מדעים ואומנות הם מה שהביאו את המין האנושי למה שהוא עכשיו, לא הייתי רוצה לחיות במערה
השבמחקכתבה מאוד מעניינת ומעוררת מחשבה וגם אני אהבתי את הסרטון.
השבמחקמתן
נ.ב
ההגות שלו הזכירה לי,שקראתי בספר קיצור תולדות האנושות
שהתקדמות ההיסטוריה לא הופכת באופן ישיר את האנשים למאושרים יותר.
סאם, אהבתי את הדברים האישיים שכתבת על שמאי ואת הפרשנות האישית שלך למשפט של רוסו. אהבתי גם את התגובות של המשיבים, שמתייחסות לפילוסופיה של רוסו, מנקודת מבט אישית.
השבמחק