במקום השלישי עמית שגיא, חניכה במכינה! עמית כותבת כבר מתחילת החטיבה...
החפץ\עמית שגיא
התעוררתי. זה היה יום חדש. השמש הייתה באמצע השמיים. לאן כל השלג שזכרתי נעלם? זה היה הזמן לאכול. חיפשתי חיות לאכול, כך הייתי רגיל, חיפשתי בשר טרי. אני מתחיל ללכת. יש כל כך הרבה חופש. אני מתבונן סביבי. אני רואה קופסאות ענקיות שמגיעות עד לשמיים. יש רק קופסאות, אין שום דבר אחר. לא עצים. לא צמחים. לא טבע.
בזמן שאני הולך, אני רואה עוד יצורים שנראים בערך כמוני. הם יותר רזים, מצומקים ודקים. הם גם יותר נמוכים. לרובם היה חפץ קטן ושטוח ביד. הם הסתכלו עליו כל הזמן כשהם הלכו או, שהוא היה מוצמד לאוזן שלהם. למה הם לא מתקשרים זה עם זה? אף אחד מהמשפחה שלי לא היה שם, לא זיהיתי אף אחד שאני מכיר. אלה שהרימו את עיניהם מהחפצים הקטנים בהו בי בהפתעה, דיברו בשקט ביניהם והמשיכו ללכת אחרי זמן מה.
אני ממשיך ללכת. פתאום אני רואה שסוג האדמה משתנה באופק. אני רואה שעל האדמה השונה זזים הרבה חפצים מהר. בלי לעצור. אני מנסה להתבונן בחפצים הזזים. הם נראים כמו עדר של חיות. זה כאילו שהם הולכים על הברכיים. אני לא מבין איך הם זזים. זה כאילו שכוח על טבעי מזיז אותם, זה כמו קסם. אף פעם לא ראיתי דבר כזה. אני עדיין לא ראיתי שום אוכל. אני מחפש את הבית שלי, משם אני יודע איך למצוא אוכל. רק שאני לא רואה שום דבר מוכר, שיכוון אותי איך להגיע לשם.
אני עוצר אחד מהיצורים. אני מנסה לשאול אותו איפה אני. הוא מרים את עיניו מהחפץ הקטן השטוח, מסתכל עליי, צורח, ובורח מהמקום שעמדנו. הוא הפיל את החפץ הקטן מבהלה. הסתכלתי סביב. חיפשתי ממה הוא ברח. לא ראיתי סיבה לברוח. הרמתי את החפץ. בקע ממנו אור. לא הבנתי איך חפץ קטן כל כך יכול להאיר כמו השמש. זה לא הגיוני. אני לוקח את החפץ איתי ונכנס לאחת מהקופסאות הענקיות. אולי שם מישהו יספר לי איפה אני.
אני מסתכל לכיוון השמיים. בתוך הבית שלי יכלו לראות את השמיים. אבל פה יש קיר נוסף עם גלילים לבנים, שנראים לי כמו ענפים, אבל יוצא מהם אור. איך מענפים יוצא אור? המקום הזה ממש קסום. יש שם עוד יצור, שנראה קצת שונה מהקודם. ליצור היה שיער ארוך יותר וגוף קטן יותר. היצור ישב על משהו מוזר, מכוסה בבד ובהה בחפץ גדול, שטוח וחלק שהוציא הרבה קולות. החפץ היה הרבה יותר גדול משל היצור הקודם. פתאום הוא הפנה את ראשו לכיווני וצרח. שוב, לא ראיתי משהו שצריך לפחד ממנו. רגע, יכול להיות שהם צורחים בגללי? שהם מפחדים ממני? למה להם לפחד ממני? אני לא הולך לאכול אותם! היצור ארוך השיער רץ לחלק אחר של הקופסה ואמר דברים שלא הבנתי את פירושם. אני מניח שדיברנו בשפות שונות. היצור חזר עם מקל, שיש בקצהו דשא בצבעים שונים וחפץ עם הרבה בליטות עליו. על הבליטות היו סימנים מוזרים. הוא נעמד על מה שהוא ישב קודם בעמדת התקפה. הוא לחץ על הבליטות וקירב את החפץ הגדול לאוזנו. יכול להיות שהחפץ הזה עושה אותה פעולה כמו החפץ שלקחתי קודם?
הוא אמר את אותו דבר כמה פעמים לחפץ. אני לא מבין את המשמעות של מה שהוא אמר אבל, אני חושב שאני מסוגל לחזור על זה. הוא אמר: "הצילו! יש אדם קדמון בבית שלי!" מעניין מה זה אומר...
אחלה
השבמחק