40 שנה להסכם השלום בין ישראל למצרים \ מאת סאם קטז

לחיצת יד משולשת בין ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ( מימין ), נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר ונשיא מצרים אנואר סאדאת, לאחר טקס חתימת חוזה השלום בין ישראל למצרים על מדשאות הבית הלבן בוושינגטון, ארצות הברית, 26 במרץ 1979

שלום לכם קוראים וקוראות יקרים ויקרות, אני רוצה לספר שלפני 40 שנה נתחם הסכם השלום בין ישראל למצרים שהוא היה הסכם שנחתם על ידי נשיא מצרים אנואר סאדאת ז"ל, ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ז"ל ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, על מדשאות הבית הלבן ב-26 במרץ 1979. חתימת ההסכם הייתה אחד מרגעי השיא בתהליך שהחל עם ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל בנובמבר 1977 ונאומו בכנסת, והסתיים ב-1982 עם השלמת פינוי חצי האי סיני והעברתו לידי מצרים.

אני חושב שצריך לציין את היום הזה משום שזה אירוע חשוב שקרה בתולדותיה של מדינת ישראל מאז הקמתה וחשוב לציין שמחנם בגין ז"ל על אף שהיה ימני בדעותיו ישב וחתם על ההסכם שעשה אנואר סאדאת ז"ל. זהו, אני מקווה שתהיה לכם קריאה נעימה ונתראה בפסח ביי!

תקציר :

על חתימת חוזה השלום בין ישראל למצרים - על טקס החתימה, על המאבק והמלחמות בין ישראל למצרים, על הסכמים בין ישראל למצרים לקראת התחלה חדשה, על מגעים מדיניים לקידום השלום, על הגעתו של נשיא מצרים אנואר סאדאת לירושלים, על השיקולים והמניעים של סאדאת ליוזמת השלום, על ועידת קמפ דיוויד - ניסוח הסכם השלום ועל הסכם השלום.

טקס חתימת חוזה השלום עם מצרים: תשל"ט- 1979 :

ביום שני כז באדר תשל"ט ( 26 במרץ 1979 ) נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים. על מדשאת הבית הלבן בוושינגטון, בנוכחות כ- 1,500 מוזמנים, נערך טקס החתימה במעמד נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, נשיא מצרים, אנואר סאדאת, וראש ממשלת ישראל, מנחם בגין. הטקס הקצר נמשך כ- 45 דקות וסיים יותר מ- 30 שנות איבה ומלחמה בין ישראל למצרים, ושנתיים של משא ומתן ארוך וקשה ( ועל כך – בהמשך ) .

ובכך מימשו מנהיגי מצרים וישראל את קריאתם המשותפת: "לא עוד מלחמות, לא עוד שפיכות דמים, לא עוד דמעות". בזכות מאמציהם לקידום השלום במזרח התיכון - ועוד לפני טקס החתימה הרשמי - זכו שני המנהיגים, מנחם בגין ואנואר סאדאת, בפרס נובל לשלום ( תשרי תשל"ט – אוקטובר 1978 ).

לחיצות הידיים בטקס חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, הבית הלבן, וושינגטון, כז באדר תשל"ט - 26 במרץ 1979.

שיא מצרים, אנואר סאדאת, מגיע לירושלים :

בחודש כסלו תשל"ח - נובמבר 1977 נאם הנשיא סאדאת בפתיחת המושב החדש של מועצת העם – הפרלמנט המצרי. הנאום היה צפוי, שכן נשיא מצרים נהג לפתוח בנאומו כל מושב של מועצת העם. אך הוא כלל הודעה לא צפויה שהדהימה את קהל השומעים: בנאומו הצהיר הנשיא סאדאת על נכונותו לצאת לישראל בכל רגע, ולבוא לירושלים במטרה לקדם את תהליך השלום. "אני מוכן ללכת גם לכנסת עצמה – כדי לקדם את המאמצים להשכין שלום באזורנו, על מנת שלא ייפצע עוד אפילו חייל מצרי אחד", הצהיר סאדאת לפני מועצת העם בקהיר.

מדינות ערב הגיבו בזעם על הודעתו של סאדאת ועל נכונותו לבקר בירושלים, וכמה מהן אף איימו לנתק את יחסיהן הדיפלומטיים עם מצרים. בישראל עוררה הצהרתו של סאדאת התרגשות רבה – לצד ספיקות לגבי הרצינות שבהצהרה זו והכנות של כוונותיו. כך או כך, תוך יומיים הגיעה תגובה רשמית של ישראל: ראש הממשלה, מנחם בגין, פנה לעם המצרי בשידור ישיר בטלוויזיה והודיע: "אנו הישראלים מושיטים את ידנו אליכם… נשיאכם אמר לפני יומיים, שהוא יהיה מוכן לבוא לירושלים, אל הכנסת… יהיה לי העונג לקבל את פני נשיאכם בהכנסת האורחים המסורתית אשר אתם ואנחנו ירשנו מאבינו המשותף, אברהם. ואני מצדי אהיה מוכן, כמובן, לבוא לבירתכם, קהיר, לשם אותה מטרה. לא עוד מלחמות: שלום צודק ואמיתי…". סאדאת הגיב לדברי בגין בבקשה, לקבל הזמנה רשמית מישראל והודיע כי ביקורו ייערך ללא כל תנאים מוקדמים.

בתוך פחות מיממה אישרה הכנסת את הזמנתו של נשיא מצרים, וסאדאת הודיע על הגעתו.

וכך במוצאי שבת, י' בכסלו תשל"ט (19 בנובמבר 1977) בשעה 21.00 נחת מטוסו של הנשיא סאדאת בישראל, והוא התקבל בנמל התעופה בן גוריון בטקס ממלכתי מלא. את פניו של הנשיא סאדאת קיבלו נשיא המדינה דאז, הפרופ' אפרים קציר, וראש הממשלה, מנחם בגין. תרועת כבוד הושמעה כשנפתחו דלתות המטוס; שטיח אדום נפרס לרגלי המטוס, תזמורת צה"ל ניגנה את ההמנונים של שתי המדינות, ודגלי מצרים וישראל התנופפו לאורך מסלול הנסיעה מנמל התעופה לירושלים.

להלן קטעים מתוך נאומו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בישיבה מיוחדת של הכנסת ביום ראשון, י בכסלו תשל"ח (20 בנובמבר 1977):

"… השלום עליכם ורחמי האלוהים, השלום לכולנו אם ירצה השם, השלום לכולנו עלי אדמות הן בעֲרָב והן בישראל ובכל מקום ופינה בעולם גדול זה המסובך במאבקי הדמים שלו… הנתון מפעם לפעם לאיום של מלחמות הרסניות… ובסופו של דבר… אין מנצח ואין מנוצח. לאמיתו של דבר המנוצח האמיתי הוא האדם… הנעלה ביצורי האלוהים…

…אין אחד שתיאר לעצמו שנשיא המדינה הערבית הגדולה ביותר, הנושאת את המעמסה הגדולה ביותר ואת האחריות הראשונה במעלה בנושא המלחמה והשלום באזור המזרח התיכון, יכול להכריז על החלטתו המתבטאת בנכונות ללכת לארץ היריב (=ישראל), כאשר עודנו במצב מלחמה; אפילו יתירה מזאת – כאשר כולנו יחד עודנו סובלים מתוצאותיהן של ארבע מלחמות אכזריות במשך שלושים שנה… ומעל לכל זה – בזמן שמשפחותיהם של קרבנות מלחמת אוקטובר 1973 ( מלחמת יום הכיפורים ) עדיין חיות את הטרגדיות של אלמנוּת, של יתמות, של הקרבות אבות ובנים שנפלו חלל.

…בכדי להגן על חיי בנינו ועל חיי אחינו ואחיותינו כולם, כדי שחברתנו תתפנה ליצירה מתוך ביטחון ושלווה… למען אחריותנו לדורות הבאים ולמען חיוכו של כל תינוק הנולד על אדמתנו – למען כל אלה החלטתי לבוא אליכם למרות כל הסיכונים ולשאת לפניכם את דברי בצורה ישירה… החלטתי לבוא אליכם בשכל פתוח, בלב פתוח וברצון מתוך הכרה, כדי שנבנה את השלום האמיתי המושתת על צדק.

… ואני שואל אתכם היום, בביקורי זה: מדוע לא נושיט זה לזה את ידנו באמת ובאמונה, בכנות, … כדי לסלק יחד את כל הספיקות, הפחד, הבוגדנות והכוונות הרעות? … כדי שנקים בניין נשגב של שלום, אשר ייכון לנצח ואשר יאיר לדורותינו הבאים אורות של שליחות אנושית למען בניין, פיתוח וטובת אנוש?  …

… גבירותי ורבותי, השלום איננו חתימה על שורות כתובות כי אם כתיבה חדשה של היסטוריה… בחרתי לחרוג מכל הכללים והתקדימים שידעו מדינות הלוחמות זו בזו… הַצְהָרָתִי שאני מוכן לבוא לישראל הייתה הפתעה גדולה וגרמה להתרגשות רבה… לא נקטתי יזמה זו מתוך רצון ומחשבה להשיג מה שניתן להשיג במשך הביקור; באתי למסור את השליחות ומסרתי את השליחות. ואתם קראו את דברי האלוהים, כפי שנאמרו על ידי זכריה נביאו: "והאמת והשלום אהבו." והריני שואב השראה מפסוקי הקוראן שבהם נאמר: '… האמינו באלוהים ובאשר הורד עלינו ובאשר הורד על אברהם, ישמעאל, יצחק, יעקב והשבטים, ובאשר ניתן למשה ולישו ולנביא… לא נפלה ביניהם…'. ואמת דברי האלוהים הגדול."

נשיא מצרים, אנואר סאדאת ז"ל, נואם בכנסת (לקראת חתימה על הסכם השלום בין ישראל למצרים), ירושלים, יב בכסלו תשל"ח - 20 בנובמבר 1977.

הסכם השלום :

בהסכם השלום עם מצרים הסכימה ישראל לנסיגה מכל חצי האי סיני ולפינוי כל היישובים הישראלים ושדות התעופה בסיני. בגין גם נאלץ להסכים לסעיף מיוחד בהסכם שעסק בזכויות "הלגיטימיות והצודקות" של העם הפלסטיני ובהבטחת אוטונומיה ( מינהל עצמי ) לפלסטינים תוך כמה שנים. עם זאת, תמורת נסיגה מלאה מסיני השיג בגין פירוז מלא של כל חצי האי סיני והצבת חיילי או"ם בשטחו. מצרים קיבלה לשליטתה המלאה את כל חצי האי סיני (שנכבש ממנה במלחמת ששת הימים), אך ויתרה על דרישתה להסכמה ישראלית להקמת מדינה פלסטינית ולהפסקת השליטה של ישראל בגדה המערבית וברצועת עזה. שתי המדינות זכו, בעקבות הסכם השלום, לסיוע כלכלי וצבאי נרחב מן האמריקאים.

הסכם השלום עם מצרים היה צעד ראשון במימוש הסעיף במגילת העצמאות, שבו הצהירה מדינת ישראל: "אנו מושיטים יד לשלום ולשכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו". היד שהושטה לשלום בשנת תש"ח – 1948 ונדחתה, נתקבלה בלחיצה חמה על מדשאות הבית הלבן אחרי 30 שנה.

הנה סרטון שמסביר על הסכם השלום בין ישראל למצרים + זו הכותבת למי שרוצה לקרוא יותר בהרחבה :

https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=6863