סיפור בהמשכים \ מאת גפן קמינר

שלום וברוכים הבאים לעוד פרק של סיפור בהמשכים, הלא הוא "זירו"!

הרבה אנשים לא סיימו לקרוא את הספר שלי, אמרו ש"הפרק הראשון היה משעמם" או בכלל: "קשה לי לקרוא את הספר הזה, הוא מסובך ולא מובן"..

העניין הוא כזה: אם אתם כותבים סיפורים ואתם לא "שומרים אותם במגירה" אל תתנו לאף אחד להוריד מכם, זאת האומנות שלי וככה אני יכולה לבטא את עצמי.

ומי שלא טוב לו? יום טוב לו.

ובנימה אופטימית זו, ניגש תקציר הפרקים הקודמים:

מיכאל, עולה חדש מרוסיה, מגלה ביום בהיר אחד שיש לו כוחות על. הוא מכיר את גאיה שבעקבות ההיכרות מגלה גם היא שהיא גיבורת על כמוהו. השניים מנסים להימלט מקבוצת אנשים לא ידועה. ("גברים בשחור") הם נטמעו בתוך התיירים בעזרת פתרונות יצירתיים (של גאיה) ומצלמה שמוחקת זיכרון.

האם הגברים בשחור ימשיכו לרדוף אותם? לאן מיכה וגאיה יגיעו? ומה לעזאזל יקרה בהמשך?

את הכל תגלו בפרק הזה.

פרק 8 – אבן פלא

רוב הנסיעה השניים ישנו באוטובוס ולא שמו לב שהגיעו ליעד... מיכה התעורר לצלצול הפעמון שהורה להוריד חגורות (ממש כמו במטוס מחלקה ראשונה) הוא רצה להעיר את גאיה אך במקום זאת רק הביט בה בחצי חיוך. היא יפה הרבה יותר מכל בת אחרת שפגש וחכמה יותר מכל אלה שהתראה (ממש "שני קילומטר מעל כל היתר"...) מיכאל אפילו לא שם לב לכך שידו נגעה בידה ו..... בזזזזז..... מיכה קיבל חשמול רציני ביד עד שאפילו גאיה התעוררה ושפשפה את ידה הכואבת. (לא רק אני הורסת רגעים רומנטיים). מיכה עיוות את פניו מדאגה ("חשמל זורם בכפות ידיך!!!!...."). "בוקר טוב?" מלמל מיכה ושפשף את ידו. "מה עשית הפעם מיכה..." אמרה גאיה וחיוך נבוך מרוח לה על השפתיים. ללא שליטתו  אוזניו של מיכה האדימו. "אני...אמ...אה..."  הוא גמגם. "אתה לא היחידי ששמע את הצלצול"  אמרה והשתחררה מהחגורה שלה והשניים החלו לרדת מהאוטובוס.

v     

חבורת התיירים המסוקרנים ניצבה בהר סדום מול אבן שנראתה כמו.....אבן בעייני כולם. המדריך הסביר באנגלית (מצוינת כדרך אגב) על האבן: *""this is statue of Lot's wife והוא החל ומסביר... גאיה ומיכה הגיעו באמצע ההסבר. מיכה הבין על מה מדובר, הוא ראה הרבה תמונות של פסל אשת לוט באינטרנט ואף רצה לקפוץ לשם לביקור.....לעומת גאיה, לא רק שלא ידעה אנגלית מי יודע מה אלא שאף פעם לא יצאה מגבולות תל אביב ולא יכלה לדעת אלו נפלאות יש בארצה הקטנטנה... ונחזור לסיפורינו: ישר כשהמדריך סיים את דבריו כל תיירים עלו במהירות אל האוטובוס והדלת של האוטובוס נסגרה עוד לפני שמיכה וגאיה הספיקו להיכנס. האוטובוס התחיל לנסוע בלעדיהם.... "חכו!!!!!" צעקה גאיה. " זה לא יעזור.. לא נראה לי שהם מבינים עברית" אמר מיכה. גאיה החלה לטפס על ההר לכיוון הפסל. "הי, גאיה לאן את הולכת?" שאל מיכה ועלה בקלילות בעקבות גאיה. מיכה הצליח לעלות לפני גאיה כדי לעזור לה. (לא שהיה בכלל יכול...) קצת לפני שהגיעה גאיה לפסל היא כמעט נפלה ומיכה ניסה להיאחז בידה מבלי שהיד שלו תישרף למוות ואף הצליח להרים אותה אל הקרקע... "תודה" אמרה גאיה בשקט. כל ידה השמאלית כוויה אחת גדולה וכך גם מיכה... "עכשיו כשכולנו רגועים תוכלי להסביר לי מה קרה?" שאל אותה מיכה בקול הורי ובוגר. "אנחנו אבודים במדבר, זה מה שקרה!" אמרה גאיה.

השניים נשענו על שני צדדיי הפסל. מיואשים ממסעם הארוך שעוד לא נגמר... השמש התחילה לשקוע. לפתע מיכה הרגיש כאילו זרקו לו אבן על הראש, למרות שבאמת זרקו עליו אבן על הראש. מיכה הרים את האבן וגילה שעל האבן חרוט דבר מוזר... "את זרקת את האבן הזו?" שאל את גאיה. גאיה בהתה בחלל "איזו אבן?" שאלה. מיכה הבין שהיא לא זרקה עליו את האבן ולכן העדיף לשתוק... אבל גאיה לא וויתרה: "איזו אבן? מיכה תענה לי!!!!". היא עברה להתיישב לידו. "כאילו ברצינות! יש פה כל כך הרבה אבנים ומי היה יכול ל-" גאיה לא סיימה את המשפט. עיניה נתקעו על האבן שבידיו של מיכה. "אז זאת האבן המדוברת?" שאלה גאיה ומיכה הנהן. על האבן היה מצויר את הסימן שיש לגאיה ומיכאל על האצבע....מיכה העביר בזהירות את האבן לידיה הכוויות של גאיה ולאט לאט הכוויה שהייתה לה ביד שמאל התכלתה ונעלמה. "ואוו" מלמלה....

לפתע למיכה צץ רעיון "רגע... אולי אנחנו לא סתם כאן". גאיה הסתכלה עליו במבט שואל. "למה אתה מתכוון?". "תחפשי סימן על אשת לוט כמו שיש על האבן" אמר מיכה. "איי איי קפטן!" קראה גאיה והתחילה לחפש. כעבור כמה שניות הכריזה גאיה "מצאתי!!!". "איך כל כך מהר?" שאל אותה מיכה וגאיה משכה בכתפיה. זה היה שקע  בגודל האבן עם בליטה שדומה לציור שחרוט עליה. גאיה התאימה את האבן לשקע ולפתע, נפתחה דלת סתרים בתוך הפסל (!). מיכה וגאיה היו המומים בכדי להסביר כמה התופעה הזו לא הגיונית. מיכה הסתכל על גאיה ואחר כך על הדלת שנוצרה ואז על האבן שבתוך השקע.... "אז ג'יימס בונד היקר...אנחנו נכנסים לשם או לא" שאלה גאיה בגבות קפוצות. "הולכים על זה!" אמר מיכה בטון הרפתקני מדי בשביל מיכה והשניים נכנסו אל עבר דלת הסתרים....