יום שלישי, 30 באפריל 2019

אווה היימן-כוכבת אינסטגרם: מאת הראל גלמן

שלום לכם קוראים וקוראות יקרים ויקרות.
יום השואה בפתח וחשבתי על מה לכתוב לכם.
אז גללתי באינטרנט עד שנתקלתי בסיפור המעורר השתאות הזה:
סטורי בזמן השואה.
אני רוצה לדבר על "הסטורי של אווה".
אווה היימן, ילדה יהודייה בת 13 בערך שיש לה חיים נורמליים לחלוטין מפרסמת סטוריז קצרים על חייה.
עד 1944, שם חייה הדרדרו. ואנחנו רואים את השקפת חייה על המאורע המזעזע שהוא מלחמת העולם השנייה.

הרעיון של סטורי בזמן בהיסטוריה שכמובן לא היו טלפונים עורר את סקרנותי.
היה לי פעם אינסטגרם אבל הוא תפס לי הרבה מקום בטלפון, אז ראיתי את הטריילר.
ותנו לי להגיד לכם...אין לי מה לומר.
אין לי מילים לתאר את מה שראיתי.
הרעיון עניין אותי מספיק אבל עכשיו אני בפול גז!

ראיתי הרבה סרטי שואה כמו "החיים יפים" ו"רשימת שינדלר", זה שונה לחלוטין מכל אלה.
הוא דומה יותר למשהו כמו "היומן של אנה פרנק" ממשהו כמו "הפסנתרן".
ילדה מתעדת את חייה, את העליות והמורדות, את האהבות שלה, את האכזבות שלה, ואת הדרדרות המצב של יהודים בשואת אירופה.

ברשת יש הרבה וויכוחים האם להראות סיפורי שואה בצורה הזו.
אומרים שזה ילדותי ומזעזע, שזה חדשני ונהדר, שזה מוזר ולא רגיל.
בעיניי זה כולם ביחד.
הרעיון, למרות שהוא הדליק את סקרנותי, בהחלט שנוי במחלוקת. אבל זה בהחלט דרך חדשנית לספר סיפורי שואה.
משחר האנושות הדרך לספר סיפורים השתנתה והתפתחה. אני חושב שהגיע הזמן להיפתח לדרך חדשה לספר סיפורים.

3 תגובות:

  1. מאוד מעניין ומעורר מחשבות

    השבמחק
  2. הראל
    ניסחת נהדר את יחסך לסטורי של אווה וכן את המחלוקת שהתעוררה בעקבות הקרנת היומן. עוררת את סקרנותי וארצה לשמוע ולראות את סיפורה של אווה על אף הכאב הרב והסוף הטראגי.
    מסכימה איתך כי צריך להנגיש לדור הצעיר סיפורים ועדויות מאותה תקופה בדרך אליה הם מתחברים וזאת כל עוד לא משנים עדויות ולא מייפים סיפורים.
    תודה
    יעל דגן

    השבמחק