רק לפני שנה הגעתי לפאזל.
כל יום שלישי הייתי מחכה לשעות של החוגים בשביל לכתוב דבר מערכת ולחשוב על כתבות שאפשר לכתוב.
אנחנו, חברי הפאזל, היינו קבוצה טובה. עוזרים למי שלא יודע מה לכתוב, בונים סקרים, עושים מדורים וגיליונות מיוחדים שכולם על נושא אחד (היה גיליון על שיחזורי כתבות מלפני הרבה זמן ועשינו גיליון לזכרו של סטן לי.)
היו פעמים שהיה הרבה רעש וחלק מאנשי המערכת לא הצליח להתרכז. אז עזרנו לכל מי שקשה להתרכז ולהמשיך בדבר המערכת.
אני תמיד ידעתי שארצה להיות עורכת ראשית. לא ידעתי מתי זה יקרה אבל ידעתי שכשאהיה במכינה אני אערוך את כל הכתבות ואצור דבר מערכת.
לא האמנתי שזה יקרה כל כך מהר ובטח שלא השנה.
השנה, אף אחד מחברי הפאזל שהיה איתי בשנה שעברה לא המשיך איתי.
רוב חברי המערכת בחרו שלא להמשיך השנה ואני נותרתי בודדה.
בשל נסיבות כאלה ואחרות, הוחלט שאני אהיה העורכת הראשית הזמנית.
עד עכשיו, לא הצלחתי להבין בדיוק למה אני מתבאסת לכתוב דבר מערכת ומתבאסת על זה שאני שוכחת לכתוב כתבות.
עכשיו אני מבינה כמה קשה לי.
קשה לי להבטיח לקוראים שאני אגיש להם באותו שבוע כתבה חדשה מהניילונים בעוד שאני שוכחת לעבוד עליה או עובדת עליה במשך חודש שלם. קשה לי לבוא לפגישות של הפאזל כיוון שמאז שנכנסתי לתפקיד העורכת הראשית של הפאזל עלתה בי תחושת בדידות. והכי קשה, שכל פעם שיש פגישה אני חשה בייאוש וכל פעם שאני מתחילה כתבה אני מרגישה לא מסופקת מעצמי.
התחושות הקשות האלה באות אליי מדי שבוע ובגלל תחושות אלה, החלטתי לעזוב את מערכת הפאזל.
אני לא רוצה לבכות על זה, ראיתי איך זה מרגיש והבנתי שאני עדיין לא מוכנה לזה.
כמובן שאם אזכור ואצליח אני אכתוב לכם מדי פעם כתבות שלא במסגרת הפאזל כך שזו לא תהיה כתבתי האחרונה.
רגע לפני שאסיים כתבה זו, יש לי כמה תובנות שאשמח לחלוק איתכם, קוראיי הנאמנים:
1. תשוקה לכתיבה:
אם יש לכם תשוקה גדולה לכתיבה ואתם נורא רוצים ליישם אותה אז תיישמו אותה. תנסו לכתוב אולי לפאזל או שתנסו להצטרף לקבוצת כתיבה, אל תרסקו לעצמכם את התשוקה. אם אתם מוכנים להשקיע את כל ליבכם ביכולת הכתיבה שלכם ולתת את כל ה300% שלכם, אני מקווה ואפילו בטוחה שתצליחו לכבוש את ליבם של רונית ויאיר (המנחים החדשים של קבוצת הכתיבה) ושל גילי המנחה של הפאזל. (והמחנכת שלי…)
2. עשו מה שטוב לכם ולכו עם תחושת ליבכם:
שתדעו מתי להגיד ״זה לא טוב לי״. אם משהו שאתם עושים לא בא לכם בטוב ואתם לא יודעים מה, תשאלו את עצמכם ״מה בדבר הזה עושה לי טוב?״, ״מה בדבר הזה עושה לי רע?״, ״איזה דברים שאני שונא/ אוהב מתנהלים בדבר הזה?״, אם אתם חושבים שאתם יכולים להמשיך בדבר הזה תשאלו את עצמכם ״האם אפשר לשנות בשביל שלי יהיה טוב?״. אם אתם רואים שהתחושה שלכם לא משתפרת, אתם יכולים להגיד לא. זה לגמרי בסדר לחשוב שזה לא מתאים לכם ואף אחד אחר לא יכול לקבוע לכם את התחושות שלכם.
3. והכי חשוב: תהיו אתם:
האימרה הזאת לא ממש קשורה לפאזל אבל היא ממש מתאימה לחיים האמיתיים. הדברים שטובים ורעים לכם הם חלק נרחב ממי שאתם, לדעת מה לא עושה לכם טוב ולדבר אותו זה לא משהו שכולם יכולים לעשות. לפעמים לא נעים להגיד שהדבר הזה לא טוב לכם בגלל שלכל שאר האנשים שמסביבכם הוא עושה טוב (או להיפך, שכולם אומרים שזה רע בזמן שאתם חושבים שהוא טוב.) בגלל החוסר נעימות או הלחץ החברתי, אנשים מאבדים את זהותם והופכים להיות מישהו אחר.
אתם לא חייבים לחבוש מסכה של מישהו אחר בגלל שככה העולם רוצה שתראו. העזו להיות אתם, בלי מסכות. אם משהו מכעיס אתכם, תנסו לדבר אותו במקום לכעוס אותו בתוך תוככם. אל תהיו מה שכולם מכתיבים לכם, היו אתם עצמכם.
אם אתם מתעניינים בתחום מסויים שלא כל החברה שלכם מתעניינים, אל תתבישו לחקור אותו ולהביע כלפיו סקרנות.
אל תהיו מי שאתם לא.
עד לפני שנה, לא הייתי מסוגלת לקחת אחריות על גרביים. היו נותנים לי שיעורי בית והייתי קורסת אל תוך עצמי מרוב פחד. כל השנה שהייתי בפאזל גרמה לי להבין מהי אחריות ושאני מסוגלת לקחת אותה לידיים שלי. במהלך השנה הזאת בפאזל למדתי הרבה על עצמי ולמדתי להכיר ילדים מופלאים כל אחד בדרכו.
מגיעה גם לכם הקוראים תודה. שנכנסתם לקישור או לאתר הפאזל וקראתם את הכתבות יום יום, אפילו שאתם לא חייבים.
ולפני שאסיים אכתוב משפט אחרון: i did it my way
גפן.
כל יום שלישי הייתי מחכה לשעות של החוגים בשביל לכתוב דבר מערכת ולחשוב על כתבות שאפשר לכתוב.
אנחנו, חברי הפאזל, היינו קבוצה טובה. עוזרים למי שלא יודע מה לכתוב, בונים סקרים, עושים מדורים וגיליונות מיוחדים שכולם על נושא אחד (היה גיליון על שיחזורי כתבות מלפני הרבה זמן ועשינו גיליון לזכרו של סטן לי.)
היו פעמים שהיה הרבה רעש וחלק מאנשי המערכת לא הצליח להתרכז. אז עזרנו לכל מי שקשה להתרכז ולהמשיך בדבר המערכת.
אני תמיד ידעתי שארצה להיות עורכת ראשית. לא ידעתי מתי זה יקרה אבל ידעתי שכשאהיה במכינה אני אערוך את כל הכתבות ואצור דבר מערכת.
לא האמנתי שזה יקרה כל כך מהר ובטח שלא השנה.
השנה, אף אחד מחברי הפאזל שהיה איתי בשנה שעברה לא המשיך איתי.
רוב חברי המערכת בחרו שלא להמשיך השנה ואני נותרתי בודדה.
בשל נסיבות כאלה ואחרות, הוחלט שאני אהיה העורכת הראשית הזמנית.
עד עכשיו, לא הצלחתי להבין בדיוק למה אני מתבאסת לכתוב דבר מערכת ומתבאסת על זה שאני שוכחת לכתוב כתבות.
עכשיו אני מבינה כמה קשה לי.
קשה לי להבטיח לקוראים שאני אגיש להם באותו שבוע כתבה חדשה מהניילונים בעוד שאני שוכחת לעבוד עליה או עובדת עליה במשך חודש שלם. קשה לי לבוא לפגישות של הפאזל כיוון שמאז שנכנסתי לתפקיד העורכת הראשית של הפאזל עלתה בי תחושת בדידות. והכי קשה, שכל פעם שיש פגישה אני חשה בייאוש וכל פעם שאני מתחילה כתבה אני מרגישה לא מסופקת מעצמי.
התחושות הקשות האלה באות אליי מדי שבוע ובגלל תחושות אלה, החלטתי לעזוב את מערכת הפאזל.
אני לא רוצה לבכות על זה, ראיתי איך זה מרגיש והבנתי שאני עדיין לא מוכנה לזה.
כמובן שאם אזכור ואצליח אני אכתוב לכם מדי פעם כתבות שלא במסגרת הפאזל כך שזו לא תהיה כתבתי האחרונה.
רגע לפני שאסיים כתבה זו, יש לי כמה תובנות שאשמח לחלוק איתכם, קוראיי הנאמנים:
1. תשוקה לכתיבה:
אם יש לכם תשוקה גדולה לכתיבה ואתם נורא רוצים ליישם אותה אז תיישמו אותה. תנסו לכתוב אולי לפאזל או שתנסו להצטרף לקבוצת כתיבה, אל תרסקו לעצמכם את התשוקה. אם אתם מוכנים להשקיע את כל ליבכם ביכולת הכתיבה שלכם ולתת את כל ה300% שלכם, אני מקווה ואפילו בטוחה שתצליחו לכבוש את ליבם של רונית ויאיר (המנחים החדשים של קבוצת הכתיבה) ושל גילי המנחה של הפאזל. (והמחנכת שלי…)
2. עשו מה שטוב לכם ולכו עם תחושת ליבכם:
שתדעו מתי להגיד ״זה לא טוב לי״. אם משהו שאתם עושים לא בא לכם בטוב ואתם לא יודעים מה, תשאלו את עצמכם ״מה בדבר הזה עושה לי טוב?״, ״מה בדבר הזה עושה לי רע?״, ״איזה דברים שאני שונא/ אוהב מתנהלים בדבר הזה?״, אם אתם חושבים שאתם יכולים להמשיך בדבר הזה תשאלו את עצמכם ״האם אפשר לשנות בשביל שלי יהיה טוב?״. אם אתם רואים שהתחושה שלכם לא משתפרת, אתם יכולים להגיד לא. זה לגמרי בסדר לחשוב שזה לא מתאים לכם ואף אחד אחר לא יכול לקבוע לכם את התחושות שלכם.
3. והכי חשוב: תהיו אתם:
האימרה הזאת לא ממש קשורה לפאזל אבל היא ממש מתאימה לחיים האמיתיים. הדברים שטובים ורעים לכם הם חלק נרחב ממי שאתם, לדעת מה לא עושה לכם טוב ולדבר אותו זה לא משהו שכולם יכולים לעשות. לפעמים לא נעים להגיד שהדבר הזה לא טוב לכם בגלל שלכל שאר האנשים שמסביבכם הוא עושה טוב (או להיפך, שכולם אומרים שזה רע בזמן שאתם חושבים שהוא טוב.) בגלל החוסר נעימות או הלחץ החברתי, אנשים מאבדים את זהותם והופכים להיות מישהו אחר.
אתם לא חייבים לחבוש מסכה של מישהו אחר בגלל שככה העולם רוצה שתראו. העזו להיות אתם, בלי מסכות. אם משהו מכעיס אתכם, תנסו לדבר אותו במקום לכעוס אותו בתוך תוככם. אל תהיו מה שכולם מכתיבים לכם, היו אתם עצמכם.
אם אתם מתעניינים בתחום מסויים שלא כל החברה שלכם מתעניינים, אל תתבישו לחקור אותו ולהביע כלפיו סקרנות.
אל תהיו מי שאתם לא.
עד לפני שנה, לא הייתי מסוגלת לקחת אחריות על גרביים. היו נותנים לי שיעורי בית והייתי קורסת אל תוך עצמי מרוב פחד. כל השנה שהייתי בפאזל גרמה לי להבין מהי אחריות ושאני מסוגלת לקחת אותה לידיים שלי. במהלך השנה הזאת בפאזל למדתי הרבה על עצמי ולמדתי להכיר ילדים מופלאים כל אחד בדרכו.
מגיעה גם לכם הקוראים תודה. שנכנסתם לקישור או לאתר הפאזל וקראתם את הכתבות יום יום, אפילו שאתם לא חייבים.
ולפני שאסיים אכתוב משפט אחרון: i did it my way
גפן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה