יום חמישי, 2 במאי 2019

אנה ואני \ מאת גפן קמינר.

אזהרה! מכיל תכנים אישיים ודעתה האישית של הכותבת (ותאוריות קונספירציה) מי שלא אוהב היסטוריה ושואת יהודים מוזמן שלא להיכנס.

שלום לכם וברוכים הבאים לבלוג שלי!
פעם, לא היה דבר כזה בלוג. אנשים היו כותבים יומנים ואם הם היו מתפרסמים, זה רק בונוס...
אפרופו יומנים, אתם יודעים מי עוד כתבה יומן? טוב, קראתי לכתבה אנה ואני.... יש ניחוש?
טוב, צפויי מדי!
אנה פרנק!
הייתם רוצים להיכנס ליומן שלה? אם כן, בשביל זה נצטרך להכיר אותה...
אז, בואו ניכנס אל עולמה פורה הדמיון של אנה פרנק.

תמונה קשורה



דמיינו שיש מכונת זמן, לאיזה תקופה בהיסטוריה הייתם נוסעים? (שאלה רטורית, לא חייבים לענות)
אני רוצה לקחת אתכם לתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה לשנייה, כשעוד לא הגיעה האנטישמיות לשיאה.. הרי, תמיד היתה אנטישמיות בעולם הזה. נכון?
הכל התחיל כשאוטו פרנק הכיר את אדית. אפילו שזאת לא אהבה ממבט ראשון, הם התחתנו והביאו לעולם את מרגוט. שלוש שנים לאחר מכן, נולדה אנה.
אנה נולדה בפרנקפורט על המיין (גרמניה) ב12 ליוני 1929.

בתמונה משמאל לימין: אנה אדית ומרגוט

ב13 למרץ 1933 נבחר נציג המפלגה הנאצית לרשות העיר פרנקפורט והאנטישמיות רק הלכה והתגברה. לאט, לאט, החלה משפחת פרנק להגר להולנד השכנה.
כשגדלה, הלכה אנה ללמוד בבית ספר.. ממש כמו כל ילדה רגילה. לאנה היתה משיכה לקריאה וכתיבה מאז שהיתה קטנה ואף הייתה בעצמה כותבת והיא לא הרשתה לאף אחד לדעת מה היא כותבת. חברתה, חנה גוסלר, תיארה אותה כילדה אנרגטית ומוחצנת... (מזכיר לי מישהי)
לכבוד יום הולדתה ה13, אנה קיבלה מחברת אדומה נעולה במנעול. אנה החליטה להשתמש במחברת כיומן.
סך הכל, לאנה היו חיים דיי טובים.
עד שהנאצים הגיעו גם להולנד.
ביולי 1942 מרגוט קיבלה זימון מטעם הלשכה המרכזית להגירת יהודים למחנה עבודה. אוטו פרנק החליט למצוא מקום מסתור. הם לבשו על עצמם את כל בגדיהם והלכו אל המסתור.
דלת המסתור נראתה  כמו ספרייה קטנה. אבל כשנכנסים לתוכה, ישנו בית שלם.

תוצאת תמונה עבור אנה פרנקהמחבוא..

הם הסתתרו במחבוא שנתיים וחודש.
בבוקר של ה4 באוגוסט 1944, פרצו שוטרים למסתור כתוצאה מהלשנה.
כולם נתפסו.
אנה ואחותה נשלחו למחנה ברגן בלזן ומצאו את מותם מטיפוס הבהרות.
הן מתו במהלך פבואר או תחילת מרץ, תחילה מרגוט וימים ספורים אחר כך, אנה.

עצוב.. לא?
אז.... מה לי ולאנה?
אנה תמיד הייתה בשבילי דמות להשראה ולהערצה.. כי, אתם בטח יודעים כמה קשה זה לכתוב יומן.
הזדהתי איתה, הזדהתי עם המצבי רוח הטורדנים שלה, הזדהתי עם תחושת הבדידות, הזדהתי עם ההלצות והמוחצנות, הזדהתי עם התשוקה לכתיבה, הזדהתי עם הרצון להמשיך הלאה, עם הרצון לחיות.

דיכאתי מספיק..
ועכשיו לתאוריות:
האם אנה פרנק אוטיסטית?
ובכן, יש לה חוסר טאקט ,שתהיה לי בריאה.
יש לה אוצר מילים גבוה, מה שאין במיוחד לילדים בגילה.
והיא מתעצבנת מהר, מאפס למאה.
היא תמיד הרגישה לבד. גם בתוך חברה.

עוד תאוריה:
האם אנה פרנק נמשכת לשני המינים?
ביומן הגרפי של אנה (כן, עשו את זה) ישנו קטע שבו היא מספרת על כך שהיא רואה אישה עירומה זה גורם לה לשכרון חושים...
סך הכל, הגיל שבו היא היתה במהלך כתיבת היומן זה גיל מאוד מבלבל אז... אי אפשר לדעת.

לפעמים, אני מרגישה שאני ממשיכה בתורתה של אנה; הכתיבה.
אמנם לא הכרתי אותה אבל אני אזכור אותה, אזכור ולא אשכח.

אם אתה לא שמעת או ראית את יציאת מצריים, אתה לא אמור לדעת על יציאת מצריים.
אותו הדבר גם בשואת היהודים: אם אף אחד לא סיפר לך על השואה ומעולם לא היית שם, אז, איך אתה אמור לדעת מה הלך שם?
אז אנשים יקרים, תקראו עדויות על השואה ותזכרו.
כי יום יבוא והכל יעלם. ואז,יהיה עצוב.
תוצאת תמונה עבור אנה פרנק יומן גרפי
מתוך היומן הגרפי של אנה (ארי פולמן ודוד משהו), ככה אנה רצתה להיות כשתהיה גדולה.😭

9 תגובות:

  1. גפן, כתבת מקסים! מרגש, סוחף ומעניין👍

    השבמחק
  2. תובנות מעניינות! אכן כתבת מקסים.

    השבמחק
  3. יופי של כתבה גפן, תמשיכי ככה

    השבמחק
  4. גפן
    הכתבה מעניינת ומביאה זוית חשיבה אחרת על אנה פרנק. אהבתי שגם כאשר את כותבת על נושא כזה כאוב את משתמשת בהומור. שכנעת אותי בתאוריית הקונספירציה:)

    השבמחק
  5. גפן, החיבור שיצרת ביניך לבין אנה פרנק מרגש. האפשרות להתחבר למתבגרת מלפני 70 שנה ויותר יוצרות זכרון חי וחשוב! תודה! למדתי, הרחבתי את הבנתי. היומן של אנה פרנק לא יהיה אותו דבר מעתה...

    השבמחק
  6. גפן
    בנעורי אהבתי מאוד לקרוא את יומנה של אנה פרנק.
    שמחתי שקראת את היומן ושחשת חיבור לאנה ולאישיותה, להרהוריה, למחשבותיה,לרגשותיה, להתנהגותה ולמילותיה. היצגת תובנות מעניינות ומרגשות וניסחת בבהירות את תחושותייך.
    תודה
    יעל דגן

    השבמחק