זג'נבה הרדגה, אישה מוסלמית מסרייבו שבבוסניה, מלווה ברחוב יהודייה בשם
רבקה קאלב וילדיה תוך כדי שהיא מסתירה את הטלאי הצהוב של חברתה בעזרת החג'אב (כיסוי
ראש וגוף) שלה, בזמן מלחמת העולם השנייה.
שלום לקוראי הפאזל הנכבדים ונכבדות, היום לכבוד ערב יום הזיכרון לשואה
ולגבורה אני מצאתי סיפור מאוד מעניין על אישה בשם זיינבה הדרגה שהיא חסידת אומות העולם בוסנית. הדרגה היא המוסלמית
הראשונה שקיבלה תואר זה. את התואר קיבלה הדרגה יחד עם בעלה מוסטפא ובני משפחה נוספים
על הצלת משפחות יהודיות בעיר סרייבו בזמן השואה.
זה מאוד מאוד חושב לי לפרסם כדי להביא לאנשים את המודעות שלא כל המוסלמים שיתפו פעולה עם הנאצים למרות
שהיו כמה שכן כמו חאג' אמין אל-חוסייני שהיה מנהיג ערבי-מוסלמי
אשר כיהן כ"מופתי" של ירושלים בתקופת המנדט הבריטי. אני
מקווה שהכתבה הזו תעשיר אתכם ותראו אותה במסגרת נווה ושתהיה לכם קריאה נעימה + לא מזמן הארמנים ציינו את רצח העם שלהם שהתרחש לפני 104 שנה ב-24 באפריל 1915
זה סיפורם של מוסטפה וזיינבה הרדגה, איזט
ובשרייה הרדגה, אחמד סדיק :
בהפצצות חיל-האוויר הגרמני שקדמו לפלישת
הגרמנים ליוגוסלביה באפריל 1941, נהרס ביתם של בני משפחת חביליו. בני המשפחה נמלטו
להרים כשהחלו ההפצצות ונותרו ללא קורת גג. בדרכם אל המפעל שהיה בבעלותם, פגשו את מוסטפה
הרדגה (Mustafa Hardaga),
חבר מוסלמי של המשפחה אשר השכיר להם את המבנה של המפעל. הרדגה הציע לבני משפחת חביליו
לבוא ולהתגורר בביתו.
משפחת הרדגה היתה משפחה מוסלמית אדוקה.
בבית התגוררו מוסטפה ואשתו זיינבה (Zayneba),
אחיו של מוסטפה, איזט (Izet)
ואשתו בשרייה (Bachriya).
על פי המסורת המוסלמית, הנשים היו צריכות ללבוש רעלה ולכסות את פניהן בפני זרים. הכנסת
אנשים זרים אל הבית, היתה על כן, מעשה לא מקובל. אך כפי שזיינבה סיפרה מאוחר יותר,
הבעלים קיבלו את משפחת חביליו בזרועות פתוחות ואמרו להם שמעתה הם יהיו חלק מן המשפחה.
"ביתנו הוא ביתך ומה ששלנו שלך" אמרו ליוסף חביליו ועל מנת להמחיש זאת, הם
התירו לנשים לא לכסות בבית את פניהן בפני יוסף, מאחר שהוא נחשב כבן משפחה.
לאחר שהות קצרה אצל משפחת הרדגה עלה בידי
יוסף להבריח את אשתו ואת ילדיו לעיר מוסטאר (Mostar)
שהיתה באזור הכיבוש האיטלקי והיהודים נהנו בה מביטחון יחסי. יוסף חביליו עצמו נשאר
מאחור על מנת לחסל את עסקיו. תוך זמן קצר נעצר יוסף על ידי האוסטשה (Ustasa) - המשטרה הקרואטית, ונאסר.
עקב השלגים הכבדים שחסמו את הדרכים, לא נשלחו יוסף ושאר האסירים היהודים מסרייבו אל
מחנה יסנוביץ' (Jasenovac)
הידוע לשמצה, בו הקרואטים רצחו בשיטתיות יהודים, סרבים וצוענים. תחת זאת נלקחו האסירים
כשהם כבולים ברגליהם לפנות את השלגים מהדרכים.
פעם אחת, בעודו מפלס שלג, ראתה זיינבה את
יוסף. חביליו סיפר לימים שהוא ראה אותה עומדת בקרן הרחוב כשפניה מכוסות ברעלה המסורתית
והיא בוכה למראה מצוקתו של חבר המשפחה. למרות הסכנה שבדבר, היא החלה להביא אוכל עבור
האסירים.
כעבור זמן-מה הצליח חביליו לברוח מן המעצר
ולחזור לבית הרדגה. הוא התקבל שם בזרועות פתוחות וטופל במסירות עד ששב לאיתנו. מטה
הגסטפו שכן סמוך מאוד לבית משפחת הרדגה. יוסף סיפר בעדותו על מודעות שפוזרו ברחובות
ואיימו בעונש מוות על כל מי שיסייע ליהודים או לסרבים. יוסף חשש לחייהם של בני משפחת
הרדגה, והחליט לעזוב את הבית ולהצטרף למשפחתו במוסטאר.
לאחר נפילתם של האזורים שהיו בשליטה איטלקית
לידי הגרמנים, בספטמבר 1943, נאלצה משפחת חביליו לברוח שוב. הם ברחו להרים וחברו לפרטיזינים.
עם סיום המלחמה, כאשר חזרו לסרייבו, משפחת הרדגה שבה ואירחה אותם עד שמצאו לעצמם מקום
מגורים. הם גם מיהרו להחזיר להם את התכשיטים שהושארו אצלם למשמרת.
עם סיום המלחמה התברר שאביה של זיינבה,
אחמד סדיק, החביא בביתו במהלך המלחמה יהודי בשם פאפו, אך הוא לא הצליח לשרוד את המלחמה.
פאפו נתפס, נעצר ונרצח ביאסנובאץ'.
מקור המידע וכולל תמונות מאתר יד ושם :
זיינבה ( הרביעית מימין ) בטקס נטיעת עץ לכבוד משפחתה ביד ושם, 1985
זיינבה בטקס אזכרה באוהל יזכור ביד ושם, 1985
זיינבה עם בנה ובתה בסרייבו
אני אשמח שתגיבו בזמנכם הפנוי
השבמחקסאם יקר
השבמחקהתרגשתי לקרוא את הכתבה. חסידי אומות העולם הינם אנשים אמיצים ונפלאים ומסמלים את כול הטוב שקיים באדם. כמה חשוב לספר על מעשיהם ולזכור אותם.
חשוב לציין כי האוכלוסייה המוסלמית בבוסניה הצילה את מאות היהודים שהתגוררו בה ועל כך הם ראויים להכרת תודה ולהערכה רבה.
יעל דגן
התמונה שבה לכאורה היא מכסה את הטלאי הצהוב של היהודיה , אין לזה שום מקור גם לא ביד ושם, פשוט ככה יצא בצילום , למען דיוק הדברים. זה לא ממעיט את גדולתה כחסידת אומות העולם
השבמחקhttps://www.yadvashem.org/he/righteous/stories/hardaga-sadik.html