שבת שלום לכולם❤️
זאת הכתבה הראשונה שלי השנה (ולמי שלא מכיר אותי, אני גפן.) היה לי מאוד קשה לבחור נושא לכתוב עליו ומאוד התעצלתי לכתוב כתבה השבוע... או בכלל...
אז, הפעם החלטתי ללכת על כיוון שונה.
כמעט בכל סוף שבוע, אני אכתוב לכם על אישה משפיעה וחזקה ששינתה אפילו בקצת את הסביבה שאנו חיים בה.
במהלך הכתבות, אני אעזר בספר ״סיפורים לפני השינה לילדות מורדות״ (יש שני ספרים כאלה וכנראה שאעזר בשניהם) בספר תוכלו למצוא שלל סיפורים על נשים שעשו היא-סטוריה ותוכלו לקחת השראה מהן.
(יהיו דמויות שהן לא מתוך הספר ושאני חושבת שיהיה ראוי לציין אותן.)
מקווה שתתאהבו בסדרת הכתבות הזאת ותרצו לקרוא עוד ועוד. (אני מקווה שבכלל אצליח להתמיד בפרסום כי אני ממש שכחנית...😅)
אז מי תהיה האישה הראשונה שנדבר עליה?
זאת הכתבה הראשונה שלי השנה (ולמי שלא מכיר אותי, אני גפן.) היה לי מאוד קשה לבחור נושא לכתוב עליו ומאוד התעצלתי לכתוב כתבה השבוע... או בכלל...
אז, הפעם החלטתי ללכת על כיוון שונה.
כמעט בכל סוף שבוע, אני אכתוב לכם על אישה משפיעה וחזקה ששינתה אפילו בקצת את הסביבה שאנו חיים בה.
במהלך הכתבות, אני אעזר בספר ״סיפורים לפני השינה לילדות מורדות״ (יש שני ספרים כאלה וכנראה שאעזר בשניהם) בספר תוכלו למצוא שלל סיפורים על נשים שעשו היא-סטוריה ותוכלו לקחת השראה מהן.
(יהיו דמויות שהן לא מתוך הספר ושאני חושבת שיהיה ראוי לציין אותן.)
מקווה שתתאהבו בסדרת הכתבות הזאת ותרצו לקרוא עוד ועוד. (אני מקווה שבכלל אצליח להתמיד בפרסום כי אני ממש שכחנית...😅)
אז מי תהיה האישה הראשונה שנדבר עליה?
רובי נל ברידג׳ס - פעילה חברתית
נולדה ב-8 לספטמבר 1954, ארצות הברית.
(מצויינת בספר: ״סיפורים לפני השינה לילדת מורדות 2״)
רובי היא הייתה ילדה רגילה. כמו כולם גם רובי רצתה ללמוד לקרוא ולכתוב ולהתחיל את כיתה א׳ בבית ספר שקרוב אליה. (זאת באמת סוגייה שכולנו נתקלים בה ביום יום שלנו.)
הייתה לה רק בעייה אחת; צבע עורה היה כהה.
באותם ימים, בדרום ארצות הברית הייתה הפרדה קפדנית בין כהי עור ללבנים, החל מהאוטובוסים ועד לבתי הספר.
לבסוף, בשנת 1954 אחרי מאמץ ממושך של התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, החליטו לפתוח מוסדות חינוך ושאר מקומות ציבוריים לשחורים ולבנים כאחד.
למרות שבתי ספר שבעברם נועדו ללבנים בלבד הותרו באותו הרגע גם לכהי עור, היה קשה לרובי להראות למועצת בית הספר שהיא מסוגלת ללמוד שם.
רובי נאלצה לעבור מבחן קבלה שהוגדר כקשה. למרות חוסר אמונתם של חברי מועצת בית הספר, רובי עברה את המבחן בהצלחה.
הרבה אנשים התנגדו לכניסתה של רובי לבית הספר. הורים לבנים פחדו לשלוח את ילדהם בגללה וצעקו עליה אמירות גזעניות וזרקו עגבניות.
וכך או כך, ביומה הראשון ללימודים הגיעה לבית הספר במכונית שחורה וארבעה מרשלים המלווים אותה. (ואימה כמובן.)
את כל כיתה א׳ רובי למדה לבד.
בעקבות המקרה המסעיר הזה, הצייר נורמן רוקוול צייר את הציור: ״הבעיה שכולנו חיים איתה״.
בציור רואים את רובי ברידגס הקטנה צועדת לבית הספר מוקפת בארבעת המרשלים הגדולים והמפחידים.
כשרובי גדלה, הפכה להיות פעילה חברתית למען זכויות אדם. ״אסור לנו להביט על אנשים ולשפוט אותם על פי צבע עורם,״ אומרת רובי. ״את השיעור הזה למדתי בכיתה א׳.״
רובי בכיתה א׳
הבעיה שכולנו חיים איתה- נורמן רוקוול
היי גפן, רעיון יפה לסדרת כתבות. ולא היכרתי את הדמות אז תודה ממש!לא בטוחה שהייתי מצליחה לעבור את כיתה א' כמו שהיא מתארת.... מניחה שהייתי מחפשת בית ספר שיהיו לי חברות שדומות לי. אני חושבת שמאז למדנו שאדם צריך קהילה של דומים לו וגם כמובן להרגיש נוח ושווה בכל חברה שהיה רוצה להשתייך אליה.
השבמחק