מדור משחקי מחשב : אימה תנכ"ית

אם חשבתם שהסיפורים של התנ"ך יכולים להיות אלימים ואכזריים... רגע, אתם לא מכירים את הסיפורים ? טוב, בקצרה יש איזה קוסם בשמיים עם בעיות של ביטחון עצמי, אז הוא ביקש מאיזה בחור "אם אתה אוהב אותי, למה אתה לא שורף את בנך היחיד ?". בסוף אחד מהעוזרים של הקוסם אמר לו "אתה משוגע ?! אני הולך לשם לעצור אותו לפני שהוא יחשוב שאמרת את זה ברצינות !" "טוב" אמר הקוסם "אבל תביא לי טלה מבושל בדרך".  

several species of small furry animals gathered in a cave and grooving with a pict
מספר מינים של חיות יער קטנות ופרוותיות התכנסו במערה ונגנו בששון

בפעם שעברה במדור משחקי מחשב גדעון הפתיע אותי כשהחליט להציג את המשחק Crusader Kings 2 , שידוע בשמצה על עקומת למידה תלולה. המונח עקומת למידה, בעיצוב תוכנה, מתייחס לכמה קל ללמוד את השימוש בתוכנה או את חוקי המשחק וכמה מאמצים המשחק מבצע על מנת להסביר ולהקל על הלמידה. CK2 הוא אכן משחק מעולה, אך בפני עצמו הוא כולל כל כך הרבה חוקים ומאפיינים שצריך לשים לב עליהם והמעט אמצאי למידה שהמשחק מציע מעדיפים ללמד אותך על מה כל כפתור עושה במקום איך בכלל משחקים.

תכננתי לדבר על משחק שאני נאלץ לדחות אותו לאחר כך, כיוון שגם הוא מורכב בטבעו. אז במקום חשבתי לעצמי "מה יהיה ההיפך המוחלט ? איזה משחק אני מעריץ והוא גם לוקח פחות משתי שניות להבנה וגם בעל עומק, מורכבות ותוכן ?"
לא היה לי ספק שקיים רק משחק אחד שעונה על הדרישה.
 המשחק שאני אעסוק בו הפעם הוא The Biding of Issac (עקדת יצחק).

אז מה זה בדיוק המשחק עקדת יצחק ? הרעיון בליבו הוא מאוד מאוד פשוט. אתם משחקים את יצחק, ילד צעיר (ככל הנראה ערום) שבוכה כל הזמן. יצחק נמצא במרתף מתחת לדלת סודית שמצא בחדרו. המרתף מורכב מחדרים, שהסדר, תוכן וכמעט כל דבר בהם נבחר באקראי. כל קומה במרתף כוללת חדר קרב בוס, בו לא מנהלים ויכוח עם המנהל של המרתף , אלא במקום יש להביס מפלצת גדולה לפני שהיא תמחץ אותך קודם. במרתף יש מפלצות, סכנות , אוצר וכמה חדרים מיוחדים כמו קזינו וחנות. המטרה בכל קומה הוא להביס את הבוס ולעבור לקומה הבאה. מוות הוא תמידי. אם יצחק מת יש להתחיל את המשחק מחדש, כשכל התוכן נבחר מחדש באקראי.
אז זה מאוד פשוט. כנס לחדר, הרוג את כל המפלצות, אל תמות, אסוף אוצר ושלל והבס את הבוס.


עם משחק כזה פשוט, הוא בטוח גם קליל וזריז. כמובן זה יהיה כל כך צפוי שאני אגיד שזה לא נכון שאני פשוט אציג לכם את זה כך: אני שחקתי במשחק כבר חודשים, מאות סיבובים שונים מול עשרות אויבים וחפצים שונים. וכל פעם שנראה לי שראיתי את כל מה שלמשחק יש להציע, אני מתחיל משחק חדש ומוצא את עצמי נלחם מול אויב שלעולם לא ראיתי, נושא חפצים שלעולם לא השתמשתי בחדר לשעולם לא הכרתי בקומה שלעולם לא ידעתי שקיימת.
המשחק הוא כל כך פשוט, אך הוא כל כך עמוק. וזה שילוב שעובד בגאונות מושלמת. כל אחד יכול לקלוט מה קורה בכל רגע וכיצד להגיב, אך לעולם אתה לא מגיע לשלב שבו אתה שולט במשחק פשוט כי יש בו אוקינוס של תוכן. אני חושב שהשמועה שלמשחק יש סוף היא רק אגדה אורבנית שמנוגדת לחוקי הטבע ולכל רמה של הגיון.
התוכן הזה נפתח בהדרגה, הבסת בוס בפעם ראשונה ובמשחק הבא תוכל למצוא חפץ חדש , אספת 100 מטבעות במשחק אחד ואויב חדש יצטרף למשחק הבא. כך המשחק ממשיך להפתיע בכל פעם, תמיד יש משהו שלעולם לא נתקלת בו מקודם.

גבירותי ורבותי, מחיאות כפייים סוערות ליצחק הבכיין וקרקס הזבובים! המופע כולל להטוטים, תמרוני טיסה מרשימים, תיאום מושלם בין כל זבוב וזבוב, ולבסוף יצחק יאכל בעודו בחיים על ידי נחיל זבובים מקצועי. אל תפספסו מופע של פעם בחיים ! 

הצד השני של המשחק הוא האופי שלו. כן, הוא קל להבנה ותמיד מחדש, אך זה לא מתוך אהבה. לא לוקח זמן רב להבין שצחוק הגורל הוא מוטיב חוזר במשחק. הטבע האקראי של המשחק הופך את רמת הקושי והאתגר להימור. רגע אחד אתה בלתי מנוצח, צוחק בפני אויביך, אשר הם חסרי ערך לצידך והכוחות האלוהיים שלך. שתי שניות לאחר מכן אתה נתקל באויב שמסוגל לנצל כל חולשה שלך ואתה נלחם על חייך. כמעט כל פרט במשחק הוא אקראי. אני אומר כמעט, הדבר היחידי שקבוע מראש הוא העיצוב של כל חדר, אך אילו חדרים יופיעו והסדר שלהם לגמרי אקראי. האוצר בסוף חדר ,אם בכלל, נבחר מתוך רשימה ארוכה. איפה יהיו מטבעות , איפה ניתן לחדש חיים ומאיזה סוג ? כל זה דורש מהשחקן להיות מסוגל להסתגל ולהיות ערני. ככל שהמשחק מתקדם ונהפך למאתגר יותר מספר ניחושים מושכלים נדרשים. אולי כדאי להשתמש במפתח על מנת לפתוח את תיבת האוצר, אך אולי אני אתקל בחנות ואוכל לקנות משהו שיעזור לי ? אפשר ללכת כבר עכשיו לקרב הבוס, אך אולי אני אמצא אוצר בחדר ליד ? האם זה שווה את הסיכון ?

מסר חשוב וחינוכי שהמשחק לימד אותי. הביטו על המפלצת המאושרת. גם כשאתם הולכים למחוץ ילד קטן ולהפוך אותו לשלולית , תמיד תזכרו להיות מאושרים ולהביט על הצד הטוב של החיים.

ואם נדמה לכם שאני מגזים לקרוא למשחק בעל אופי אכזר, המשחק כולל לא מעט תוכן שנבנה כמו נבל של סרטי "המסור", המשחק כאילו צופה בכך ומחכה לרגע שבו חולשות האופי שלך יביאו לסופך.
דבר ראשון, החיים לא מתחדשים. הדרך הכי בסיסית לחדש חיים זה עם לבבות חיים. וכמובן המיקום שלהם גם אקראי. ואני מזכיר שאלא אם ברשותך חפץ נדיר, אם אתה מת אתה צריך להתחיל מהתחלה. כך שצריך להיות מאוד מאוד זהיר עם כל בחירה, בריאות שאיבדת תתחדש רק לפי המזל.
אז לשמור על הבריאות שלך ולחגוג על כל אוצר שמוסיף לך עוד חיים זה חשוב, ולעולם אין לחרוג מכלל זה... אלא אם...
מדי פעם כאשר יצחק מביס קרב בוס, תופיע דלת אפלה, מאחוריה חדר השטן. החדר זה הוא חנות שמוכרת חפצים מאוד נדירים ושימושיים, אבל החנות מקבלת בתור מטבע רק ואך את הנשמה שלך. אתה צריך להקריב חלק גדול ממאגר החיים שלך על מנת לקנות את החפצים של השטן, והחיים האלו נאבדים, לא ניתן לחדש אותם. האם זה שווה את זה ?
לפעמים תמצא "חדרי קללה", הדלת שלהם משוננת ותפצע אותך עם תעבור דרכה. בפנים יש תיבה אדומה , היא יכולה לכלול שלל, אוצר או עכבישים רעבים ופצצה שרודפת אחרייך. כן, הפצצה רודפת אחרי השחקן עד שהיא מתפוצצת. ויש עליה פרצוף עם צחוק לועג. מאמינים לי עכשיו שהמשחק אכזר ?!

האם אפשר לקחת שנייה מזמנך על מנת לספר לך על אדוננו ומשיחנו , לוציפר ?  רק שתדע שהוא מת בשביל לחפר על טוב ליבך !
(בדיחה על הנצרות פחות עובדת בחברה יהודית...אותו אל שחיתות אחרת...)

ומה עם הדברים הקטנים שהופכים את המשחק ליחודי ? העיצוב של המשחק, כפי שאתם יוכלים לראות בתמונות, מורכב מציורים באיכות טובה. אני באמת לא יודע באיזו מילה להתשמש כאן. יפה או מבחיל ? יפחיל ? כל אויב ודמות בעלת עיצוב יחודי שקל לזיהוי. דבר שיכול להיות מעצבן במשחקים הוא לזהות ולהבין מול מה אתה נלחם. כאן כל אויב נראה לגמרי שונה ובעל אישיות משלו ובאמת לא צריך יותר מ" מה האויב הזה עושה?" *קרן לייזר*  כדי להבין את האתגר מולך.
מצד שני, המשחק בעל הומור שחור. למעשה זה שקר, אני נחמד מדי לקרוא להומור ככה, אבל פשוט אין הרבה דרכים לקרוא להומור שמורכב מסבל,יגון וכאבי תופת. הנשק העיקרי של יצחק הוא דמעות, והמפלצות מוזרות ומטרידות, במצב קבוע של זוהמה ודם. הכי מטריד הוא ההגיון שעומד מאחורי האוצרות והשדרוגים. הם גורמים לך לפעמים לרחם על הילד המסכן, שמשתמש בקיסמים כדי להשאיר את עיניו פקוחות ובכך להגדיל את מהירות ההתקפה. חגורה אדוקה מגדילה מהירות, סלע דמוי ירח ששובר לו את המצח יגרום להתקפות שלו להסתובב סביבו כמו לווין. אחרי משחק ארוך שכולל מספר אוצרות ומכשירי עינויים כבר לא ניתן יותר לזהות את יצחק, ובמקום הוא מקבל מראה שמפחיד אף יותר מהמפלצות.


פס הקול הוא נקודה מאוד חזקה. כל מפלצת מקבלת קול שמתאים לה בדיוק. כל התקפה נשמעת מאיימת והולמת (או דמעות). המוזיקה היא קליטה ומהנה אך לעולם לא מושכת יותר מדי תשומת לב. אפילו קולות השירה עם תחילת כל משחק מכניסים אותי לאווירה הגותית-קומית. באמת שאין לי תלונות על פס הקול. בכלל, כל העיצוב של המשחק מבוצע ברמה של יצירת מופת. זה מדהים. זה מושלם. יפיפה ומקסים. אני שונא את זה ונותן ציון של 2/10.

בהתחשב במראה שלו, זה באמת מזל גדול שהוא מצא מסכה.

לסיכום, למי אני ממליץ את המשחק ? לדעתי המחלוקת היחידה לגבי קהל היעד הוא העיצוב והאופי של המשחק. אני לא ארצה לתת לילד קטן להתקרב למשחק הזה עם ההומר השחור והמראות המטרידים שלו, במיוחד כשהכל נעשה עם גוון של שעשוע מצד אחד ומלנכוליה מצד שני. אם אתם יכולים להתגבר על זה , או אפילו מגלים שזה בדיוק הסגנון האומנותי שלכם , אז מדובר על משחק חובה לכל אחד. הוא קל להבנה, בלתי אפשרי להבסה והסיום שלו הוא כנראה רק מיתוס. הוא מסוג המשחקים שאני מכנה "משחקי צד". משחקים שכאלו לא נועדו לתת חוויה אחידה של שלמות עם התחלה אמצע וסוף , במקום הם טובים בתור רענון כשמשעמם או הפסקה ממשחק אחר, או אולי בין שיעורי בית. ניתן לשלוף את המשחק ישר, לשחק בו ולסיים סבב מהיר. ובזכות התוכן הרחב והרנדומלי קשה להאמין שאי פעם תסיימו או תמצו אותו. ובתור סגירת מעגל, כל שחקני CK2, כאשר אתם מתחילים להתעייף מפוליטיקה ,מתנקשים,שחיתות ותאוות בצע, עקידת יצחק הוא משחק מושלם כדי לקחת הפסקה מכל התוכן החינוכי הזה .

לעזאזל איתך, לעזאזל ! למה אתה תמיד חייב לגנוב את כל תשומת הלב ?!

לרכישה ופרטים נוספים