ראיון עם השינשינים \ מאת סאם קטז

מרואיינים : תובל, ארז, ונטע  מראיין: סאם קטז

שלום לכם קוראים וקוראות יקרים ויקרות, היום אני רוצה להגיש בפניכם ראיון שעשיתי עם שלושת השינשינים שלנו שהם: תובל, ארז, ונטע שאיתם אנחנו עושים פעילויות ופרויקטים כמו פרויקט ההפנינג כחול לבן ועוד.... אני מקווה שזה יעניין אתכם וגם אשמח מאוד תגיבו לראיון הזה כי מדובר פה על השינשינים המדהימים שלנו ובינתיים שתהיה לכם קריאה נעימה ויום טוב.

הקדמה למי שלא יודע\ת מה זה שינשינים או ש"ש: שנת שירות ( לעיתים מכונה בראשי התיבות ש"ש, שין-שין ) היא שנת התנדבות בקהילה, המתבצעת על ידי צעירים ישראלים לפני גיוסם לצה"ל. 

פרויקט גמר בצילום מאת תמר אברהם

כתבה : תמר אברהם, מראיין : סאם קטז

שלום לכם קוראים וקוראות יקרים ויקרות, לכבוד יום הפנינג הירוק שיצוין ביום שלישי הקרוב ( 23.5.2017 ), אני רוצה להגיש בפניכם ראיון שעשיתי עם תמר אברהם שהיא תלמידה מכיתת י"ב 4 לשעבר כיתת תפוז. שאשר היא עושה על פרויקט גמר שלה בצילום עם המורה שלה איריס ברנע וזו לא סתם תערוכת בגרות  אלא היא מבוססת על חבר מאוד טוב שלי ושל תמר לכיתה ששמו הוא ליאל מויאל שהיה תלמיד בכיתת תפוז בשנה שעברה.

ואם אתם\אתן רוצים\רוצות לקרוא יותר בהרחבה תלחצו על "קרא עוד".... בינתיים שתהיה לכם קריאה נעימה ותגיבו לכתבה של תמר כי היא השקיעה מאוד על התערוכה שלה אז תכבדו אותה. ואני שמח לפרסם את הראיון הזה. 

ריקוד הניצחון מאת טל

מבחני בגרויות של י''ב: ראיון קצר 

עדן בן-חיון 

ראיון על השואה עם סבתא רבא שלי מאת: שחר בשיא

זהו סיפור על מה שארע לסבתא של אבא שלי בימי השואה הנוראית באירופה. נונה גילה (נונה = סבתא באיטלקית) נולדה ברומא שבאיטליה בשנת 1925 והייתה בת שנייה למשפחתה. לנונה היו 6 אחים ואחיות.

משנת 1938 היו חוקים אנטישמים באיטליה והיה אסור ליהודים להשתתף בבתי ספר רגילים. מיד אח"כ קם בית ספר ליהודים שבו היו כיתות המשך לבית הספר יסודי (באיטליה זה מכיתות א' עד ה). לימדו שם מורים שהיה אסור להם ללמד בבתי ספר רגילים (של המדינה). היו גם מורים מאוד טובים מהאוניברסיטה.
התלמידים רצו להוכיח שהם מסוגלים ללמוד כמו כולם. אפילו שהיה אסור, בית הספר המשיך עד שנה אחרי י"ב 
בית הספר המשיך עד שהגרמנים נכנסו לאיטליה בשנת 1943.

סיפורה של צילי לונינשטיין \ מאת סאם קטז

"ואל תחשוב שאלוהים אינו מודע למה שהמדכאים עושים, אלא הוא מעכב את העונש רק ליום שבו העיניים מתגלגלות באימה ואינטלקטואלים נעלמים" ( קוראן 14:42 )

שלום לכם חברים וחברות יקרים ויקרות, לכבוד ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה שצוין היום שבו מדינת ישראל הולכת לציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה לזכר ששת מיליוני היהודים שנספו באדמת אירופה תחת משטר האימים של הרייך השלישי בהנהגתו של אדולף היטלר במהלך מלחמת העולם השנייה . 

ולכן אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שהמורה הפרטית שלי ממושב שרונה ששמה מאירה שווננפלד שספירה על סבתא שלה שעברה את כל השואה והגיעה אחרי מלחמת העולם השנייה ועלתה לארץ ישראל. ואת המשך התיאור הרחב אתם יכולים בהמשך איפה שכתוב "קרא עוד" ושתהיה לכם קריאה נעימה + המורה שלי הראתה לי שטרות של גטו טֶרֶזְיֶינְשְטָט כולל את הטלאי הצהוב שענדו היהודים בזמן השואה ומה אתם חושבים על הציטוט.

ראיון עם חן ותמר שיוצאים למסע לפולין \ מאת סאם קטז

מרואיינים : חן בונן ותמר אברהם, מראיין : סאם קטז

שלום לכם קוראים נכבדים ונכבדות, לקראת סיום שנת הלימודים אני עשיתי ראיון עם חן בונן ותמר אברהם שני תלמידים מכיתת תפוז שהולכים לייצג את כיתות נווה בכבוד גדול בזה שהם יצאו למסע לפולין מה-9.8 עד ה-15.8 למשך שבעה ימים, ומי שלא יודע\ת אז הנה הסבר על המסע לפולין : המסע לפולין הוא מסע של בני נוער לפולין והוא מן הפעילויות המרכזיות במערכת החינוך בישראל סביב הוראת השואה. המסעות לפולין הפכו לאחת התופעות החשובות בעיצובו של זיכרון השואה בסוף המאה העשרים. 

סביב המסעות התפתח דיון ציבורי ואקדמי נרחב, והוא חלק בלתי נפרד מהדיון על הוראת השואה ומקומה במערכת החינוך, דיון שהוא עצמו חלק מדיון רחב עוד יותר, על עיצוב לזכר השואה בחברה הישראלית בכלל. המסעות נערכים למעשה לאורך כל השנה. 

ואני בתור בן העם הצ'רקסי שדתו היא אסלאם שיצא למסע לפולין בשנה שעברה בכיתה י"א מאחל לחן ולתמר בני כיתתי הרבה מאוד בהצלחה מבחינה רגשית ונפשית ושגם יהיה להם בהצלחה מבחינה חברתית. אז שתהיה לכם קריאה נעימה ותאחלו גם להם בהצלחה במסע הלא פשוט הזה מבחינה נפשית, רגשית, וחברתית .

ראיון עם יעל גת לכבוד יום הזיכרון

שלום, לכבוד יום הזיכרון לחללי צה''ל ונפגעי פעולות איבה מערכת העיתון רצתה לראיין את הרכזת של כיתות נווה יעל גת שאחיה אהוד נהרג במלחמת ששת הימים.

הראיון הזה היה עצוב אבל מלא משמעות לדעתי, הראיון מורכב משאלות.

שנת השירות האחרונה-ראיון

הקדמה

הגיע סופה של שנת הלימודים , ולצידה גם סוף נוסף. בטח  כבר שמעתם את ההודעה העצובה שעל פיה, שהחל מהשנה הבאה לא ישרתו יותר שינשינים בכיתות נווה.

בעקבות שתי הסיבות הוחלט במערכת עיתון הפאזל , לערוך ראיון סיכום ופרידה
 עם השינשינים האחרונים לעת עתה: שחף תמרי,דניאל ניב ,אורי מאיו ,אוריה רז,כרמל בנעט, ושובל אייזנברג ,ועם בן השירות הלל מדיני.

קריאה מהנה

רצח לי - הסיפור שאחרי

לפני 3 שנים קייט זיתוני התמלאה צער כששמעה על בתה לי, שנדרסה למוות בתאונת פגע וברח.
הראיון הזה נעשה ימים ספורים לאחר חזרתה של קייט מצרפת, שם נערך המשפט שקבע את גזר דינם של הרוצחים - הנהג קיבל 5 שנים ושותפו לפשע קיבל שנה וחצי בלבד. קייט: "אני חושבת ש-5 שנים לנהג זה לא מספיק, כי זאת לא הייתה תאונה. בעיניי זה היה רצח".

מה הרגשת בזמן המשפט? (לראות את הרוצחים מול העיניים)

"היה לי מאוד קשה לראות את הרוצחים בעיניים ולשמוע את מה שהם אמרו והכי קשה אחרי גזר הדין לראות את החיוך בפנים שלהם".

מה דעתך על העונש?

אני חושבת ש-5 שנים לנהג זה לא מספיק, כי זאת לא הייתה תאונה בעיניי זה היה רצח. בגלל כל הנסיבות הנלוות כגון: שתיית אלכוהול הרבה, סמים, מהירות מופרזת בעיר, התעלמות מאור אדום, פגיעה בבן אדם על מעבר חצייה שזה זכות אדם (הולך רגל להיות על מעבר חצייה) והפקרת הפצוע ובריחה מהמקום.

כיצד את מרגישה לאחר כל המאמצים?

בהתחלה היה לי מאוד קשה אבל עכשיו ששבוע פלוס אחרי אני אומרת לעצמי לפחות הם בבית הסוהר ולא מסתובבים חופשי כמו שהם הסתובבו 3 שנים. החלטתי להסתכל על חצי כוס המלאה ולא חצי כוס הריקה, כלומר, מה שיש בסדר ומה שאין... אין מה לעשות, אני לא מסתכלת בכיוון הזה. 

איך היה לך הקטע של החשיפה הציבורית?

היה לי מאוד מאוד מאוד קשה עם כל הצלמים, עם כל הריאיונות והעיתונות. שביקשו ממני שוב לספר איך שהרגשתי ביום שהודיעו לי על הרצח שלה ושאלו אותי איך אני מרגישה ומה אני מצפה מהמשפט. כל השאלות החודרניות האלו היו קשות מאוד וגרמו לי לבכות הרבה פעמים. אבל בסופו של דבר עשיתי את הריאיונות כי ידעתי שפרסום בציבור זה ישפיע על המשפט לטובתנו. 

האם היה לך קשה לחזור לשגרה? (לקום בבוקר ללמד) 

בהתחלה במחשבה היה קשה לחזור לשגרה אבל כרגע שהייתי בעבודה בבית ספר זה עזר לי מאוד לחשוב על אנשים אחרים ולא על העצב שלי או על הרוצחים.

לסיכום: הראיון שלי עם קייט היה קשה ושובר לבבות, אני אישית רוצה לבכות מכל המידע הנוראי הזה. זה קשה מאוד לשמוע, זה עוד יותר קשה המחשבה שהפושעים שרצחו את לי לא ממש קיבלו עונש. שנה וחצי? חמש שנים?! זה כלום מה שנתנו להם, אם אני הייתי במקום השופט הייתי נותנת להם לפחות 20 שנה בכלא ויותר. 

הקטע שהכי קשה זה שאחרי המשפט קייט סיפרה לי שהרוצחים של לי יצאו עם חיוך על הפנים, לא התנצלו, פשוט חייכו ,ממש גועל נפש. אנשים קרים, רעים וחסרי רגישות.  

קייט היא אישה נהדרת וחזקה. וואו! זה ממש לא פשוט לעבור את כל העול הזה, לא מאחלת לכם את זה. המסר שאני רוצה להעביר לכם זה שתשמרו על עצמכם וגם על חייכם, היזהרו בכבישים והיו ערניים כי המקרה של רצח לי שלא יחזור על עצמו והפעם עם מישהו אחר. בכל מקרה אני מודה לקייט שהסכימה להתראיין ואני מאוד עצובה בשבילה.

הריאיון התקיים כשבוע אחרי המשפט

תודה לחן שעזר לי עם הריאיון :)