הרים, כבדים הם ההרים.
אבל דבר זה משתנה, עם חלוף הזמן.
שמים, שמיים כחולים. מה שעיניך רואות, מה שאינן רואות.
השמש. האחת, האחת והיחידה.
אני כנראה תמיד אזכור את הפעם שראיתי את נאון ג'נסיס אוונגליון (זה קל לומר כי זה היה ממש לא מזמן). למעשה, זה היה שבוע לפני היום ההולדת שלי בפברואר. בדיוק סיימתי לראות את החלק הרביעי של jojo וחיפשתי משהוא חדש לראות. בגלל ששמעתי שאוונגליון אמורה להיות סדרה איכותית, החלטתי לבדוק אותה. לא הייתי מוכן לזה...
שיר הפתיחה המעולה של אוונגליון
נאון ג'נסיס אוונגליון מתחילה כמו סדרת 'שונן' (סידרת אנימה לנערים מתבגרים) אקשן ומדע בדיוני רגילה למדי, עם עלילת 'מפלצת השבוע' הפופולרית. סדרה בה כל פרק מופיעה מפלצת חדשה והדמות הראשית והחברים שלה נלחמים בה ומביסים אותה (כמו 'חוק וסדר' רק עם מפלצות במקום פושעים). זה נשמע מאוד שטחי ופשוט, אבל זה עובד!
מה שמבדיל את אוונגליון מרוב סדרות האנימה האחרות זו רמת ההשקעה בערכי ההפקה שלה: בצילום, בעריכה, בפס הקול המושלם ובטיב האנימציה, שמפתיעה באיכותה בשביל סדרה שיצאה ב-1995 ועדין משאירה אבק לסדרת שיצאו רק לאחרונה. כל הדמויות כתובות היטב וקל לחבב אותן. הסדרה סובבת אחר דמותו של שינג'י איקרי (Shinji Ikari), בן 14 עם חיי תיכון רגילים, נבוך ליד בנות ומעביר את הזמן הפנוי שלו בקרבות עד המוות עם חייזרים, שמאיזו שהיא סיבה מנסים לחסל את העיר שלו ואת כול מי שהוא אוהב. שינג'י חי עם מיסאטו (Misato Katsuragi), הדמות האהובה עלי בסדרה, מנהלת המבצעים של ארגון NERV, שאחראי להרוג ולחקור את החייזרים או "מלאכים" כפי שהם נקראים בסדרה. מיסאטו משמשת כאם אומנת לשינג'י.
מכאן אתם כבר יכולים לנחש את המשך הסדרה: עלילה שמחולקת לפרקים, כל פרק עומד בפני עצמו ושני הפרקים האחרונים הם פרקים כפולים, בהם הדמות הראשית נלחמת באנטגוניסט הראשי ומנצחת אותו, בזכות כוחה הנפלא של החברות. הגיבור מתחתן עם חברת הילדות שלו ובלה בלה בלה...
אז זהו, שלא! כי אז מגיע פרק 14 שניפתח כך:
מאותו רגע הסדרה מתחילה להשתנות ולקבל עומק, מורכבות ולעסוק בנושאים עמוקים יותר: מה הופך אותי לאותי? האם יש הבדל בין איך שאשים אחרים רואים אותי ואך שאני רואה את עצמי? מה זה בעצם חופש רצון והאם באמת אפשר להשיג אותו? שני הפרקים האחרונים מביאים את הסדרה לשיא, שאני לא הולך ממש לדבר עליו משלוש סיבות: (1) אני לא רוצה להשפיע על חוויית הצפייה האישית שלכם; (2) אני שומר את התובנות שהשגתי לעבודת מאסטר, שעוד תגיע יום אחד, בפסיכולוגיה ובפילוסופיה; (3) מכיוון שאני מודה שלא הצלחתי ממש לפענח אותם.
בשבילי הסדרה אוונגליון היא הסרגל שלפיו נמדדות כל הסדרות האחרות בהן צפיתי ואלה שבהן עוד אצפה. זו סדרה מרתקת, מאתגרת ומעוררת מחשבה והלוואי והייתי יודע יפנית בשביל לראות אותה בשפת המקור. בינתיים, אאלץ להסתפק בכתוביות.
אני אשמח לשמוע מה דעתכם על הסדרה: מה חשבתם על הסוף? נהניתם? מיהי הדמות שאתם הכי אהבתם והתחברתם אליה? מה הצלחתם להבין משני הפרקים האחרונים? כתבו ואולי תקבלו הערת שוליים בעבודת המאסטר שלי :)
בנוסף, אשמח לקבל המלצות על סדרות אנימה שאתם אוהבים או שונאים.
כרמל הופקינסון
שיר הפתיחה המעולה של אוונגליון
נאון ג'נסיס אוונגליון מתחילה כמו סדרת 'שונן' (סידרת אנימה לנערים מתבגרים) אקשן ומדע בדיוני רגילה למדי, עם עלילת 'מפלצת השבוע' הפופולרית. סדרה בה כל פרק מופיעה מפלצת חדשה והדמות הראשית והחברים שלה נלחמים בה ומביסים אותה (כמו 'חוק וסדר' רק עם מפלצות במקום פושעים). זה נשמע מאוד שטחי ופשוט, אבל זה עובד!
מה שמבדיל את אוונגליון מרוב סדרות האנימה האחרות זו רמת ההשקעה בערכי ההפקה שלה: בצילום, בעריכה, בפס הקול המושלם ובטיב האנימציה, שמפתיעה באיכותה בשביל סדרה שיצאה ב-1995 ועדין משאירה אבק לסדרת שיצאו רק לאחרונה. כל הדמויות כתובות היטב וקל לחבב אותן. הסדרה סובבת אחר דמותו של שינג'י איקרי (Shinji Ikari), בן 14 עם חיי תיכון רגילים, נבוך ליד בנות ומעביר את הזמן הפנוי שלו בקרבות עד המוות עם חייזרים, שמאיזו שהיא סיבה מנסים לחסל את העיר שלו ואת כול מי שהוא אוהב. שינג'י חי עם מיסאטו (Misato Katsuragi), הדמות האהובה עלי בסדרה, מנהלת המבצעים של ארגון NERV, שאחראי להרוג ולחקור את החייזרים או "מלאכים" כפי שהם נקראים בסדרה. מיסאטו משמשת כאם אומנת לשינג'י.
מכאן אתם כבר יכולים לנחש את המשך הסדרה: עלילה שמחולקת לפרקים, כל פרק עומד בפני עצמו ושני הפרקים האחרונים הם פרקים כפולים, בהם הדמות הראשית נלחמת באנטגוניסט הראשי ומנצחת אותו, בזכות כוחה הנפלא של החברות. הגיבור מתחתן עם חברת הילדות שלו ובלה בלה בלה...
אז זהו, שלא! כי אז מגיע פרק 14 שניפתח כך:
מאותו רגע הסדרה מתחילה להשתנות ולקבל עומק, מורכבות ולעסוק בנושאים עמוקים יותר: מה הופך אותי לאותי? האם יש הבדל בין איך שאשים אחרים רואים אותי ואך שאני רואה את עצמי? מה זה בעצם חופש רצון והאם באמת אפשר להשיג אותו? שני הפרקים האחרונים מביאים את הסדרה לשיא, שאני לא הולך ממש לדבר עליו משלוש סיבות: (1) אני לא רוצה להשפיע על חוויית הצפייה האישית שלכם; (2) אני שומר את התובנות שהשגתי לעבודת מאסטר, שעוד תגיע יום אחד, בפסיכולוגיה ובפילוסופיה; (3) מכיוון שאני מודה שלא הצלחתי ממש לפענח אותם.
בשבילי הסדרה אוונגליון היא הסרגל שלפיו נמדדות כל הסדרות האחרות בהן צפיתי ואלה שבהן עוד אצפה. זו סדרה מרתקת, מאתגרת ומעוררת מחשבה והלוואי והייתי יודע יפנית בשביל לראות אותה בשפת המקור. בינתיים, אאלץ להסתפק בכתוביות.
אני אשמח לשמוע מה דעתכם על הסדרה: מה חשבתם על הסוף? נהניתם? מיהי הדמות שאתם הכי אהבתם והתחברתם אליה? מה הצלחתם להבין משני הפרקים האחרונים? כתבו ואולי תקבלו הערת שוליים בעבודת המאסטר שלי :)
בנוסף, אשמח לקבל המלצות על סדרות אנימה שאתם אוהבים או שונאים.
כרמל הופקינסון
מחכה כבר לעבודת מאסטר שלך!!
השבמחקבטוח שתהיה גאונית
נשמע מעניין
השבמחקכתבה מעניינת כרמל
השבמחקיש לך טעם ייחודי באנימציה ובמדיה בידורית בכלל
היי כרמל כתבה מעניינת. שמעתי המון על הסדרה וזה נשמע מעניין. רק תזכור, אני כותב על ג'וג'ו, כל החלקים.
השבמחקמה זה האנימה הזאת
השבמחקיש יותר טובות
השבמחק