מדור מוזיקה: חודש המוות!! נוכחות שלא דורשת אמונה

חודש המוות מגיע עם השבוע השני שלו! ומה אומר יותר "מוות" מאשר מוזיקת עולם וג'אז ? לא הרבה, אני יודע. האלבום של הפעם הוא אחד שמאוד נהנתי לשמוע ולכן אני נהנה לסקר, מגיע מלהקה מוכשרת שאולי אין להם אלוהים, אך יש להם סגנון!

שבוע שעבר הצגתי בפניכם את אחד מאלבומים החשובים בהתפתחות של הדת' מטאל והסוגה הנעלה שלו הדת' הטכני/פרוגרסיבי. כאשר להקות דת' זנחו אינפנטיליות לטובת יצירת אומנות אמיתית, ולא "זו אומנות בגלל שזה רעש". הלהקה דת' הובילה את הסגנון לכמה שנים. הם אפילו הלכו צעד אחד קדימה והתחברו יחד עם מספר מוזיקאים נוספים, הם הקימו להקה חדשה בשם Control Denied והוציאו בשנת 1999 אלבום פרוג מטאל עם צליל הרבה יותר נקי ומלודי.

אך דת' הייתה כבר אז להקה ידועה, היא בכלל החלוצה של דת' מטאל כולו (מפתיע), כך שזה ברור שאם הם מצליחים לעשות משהו שונה כולם יעקבו אחריהם, נכון ? טוב, האמת היא שבשנת 1991 יצאו מספר אלבומים שעיצבו את התת סוגה. ואחד מהחשובים מבינהם הוא בכלל שייך ללהקה קטנה, זהו בסך הכל האלבום השני שלה. וגם היום היא לא מוזכרת הרבה אף בין מעריצים של הסגנון. אז מדובר בקבוצה של "מי הם בדיוק ?" שהייתה משמעותית כמו ספינת הדגל של הסגנון. איך בדיוק זה אפשרי ?

התשובה היא אחד מהאלבומים המעניינים ששמעתי. מה שדת' עשו עם הוספת אלמנטים של פרוג כנראה לא מספיק טוב. אז אם לחזור לשנות השיבעים לא עובד, אז נחזור במקום לשנות השיביעים...העשור הזה מפוצץ במוזיקה טובה. טכניות וחדשנות לא הייתה בלעדית לפרוג רוק, הג'אז חזר עם צליל חדש ומודרני, "גונב" כלי נגינה, מקצבים וסולמות מעמים שונים מרחבי העולם, מוסיף טכניות ומעבר מהיר בין מקצבים ופולריטמיקה. או בעיברית, זה ג'אז לסנובים. 

האלבום שנעסוק בו הפעם הוא האלבום משנת 1991 Unquestionable Presence (נוכחות לא ניתנת להרהור) של הלהקה Atheist (אתאיסט, אדם הסובל ממחלה נפשית בה הוא לא שומע קולות בראש, הוא לא מדבר אל החבר הדמיוני שלו, הוא מבחין בין דימיון ומציאות והוא לא הורג אנשים על כך שהם ציירו ציור).

לפני שאני אעסוק באלבום - תסכלו על הכריכה שלו - היא כל כך מהממת... אם אני אכתוב סיקור על כריכות של אלבומים (ככל הנראה אני אעשה כך) האלבום הזה יוזכר שנית.

ברצינות! יש פה צבעים חזקים, וילד מתפלל למרות שלמעלה כתוב "אתאיסט", וכמו שקבענו הם כה מטורפים עד שהם לא מדברים אל החבר הדמיוני שלהם (הם בכלל אומרים שאין להם חבר דמיוני, ושהחבר הדמיוני של אחרים לא קיים!) שני ירחים ענקיים... למה לנו אין שני ירחים ענקיים?! גלות ושפל, זו הסיבה ! אם אתם רוצים מזג אוויר שניתן להתמודד איתו אז תשמחו שיש לנו ירח בודד ועלוב.

האלבום כולל צליל מאוד מעניין, המשלב בין מהירות ועוצמה של דת' מטאל יחד עם המקצבים המשתנים , המלודיה החלקלקה והחצוצרה (אין חצוצרה) ובלי החצוצרה של הג'אז פיוז'ן. האלבום מתחיל עם השיר Mother Man (אימא אדם). השיר בניגוד לשמו , לא עוסק בגבר שנכנס להריון והוליד שלישיה, הם חיים בדירה צנועה בעיר הגדולה ועל הגבר לגדל את הילדים כמו אימא שלהם, כי הוא אימא שלהם. בדרך הם מתמודדים עם קשיים, אתגרים ושאלות רבות על מה המהות של היותך אימא ? שיר מקסים ונפלא, מעורר הרבה שאלות שאני בטוח שהתגובות שבועות יריבו על המשמעות הנסתרת מאוחרי המשפט שהאישה אומרת , שהוא גם אבא וגם אמא.

לא, זה לא השיר הזה בכלל. אפילו לא קרוב. זה שיר על איכות הסביבה. השיר מתחיל עם ההסבר שאמא אדמה כבר ממזמן איננה ובמקומה קיים אמא אדם. וגם קיים איזה בית עם ציפור שמתה... ומפעלים, הם רעים. כן, זו תלונה די בצד, אך אני לא מת על יצירות פרו-ירוקות, לא בגלל שאני מחכה ליום בו לא ישאר אוויר לנשום ויש לי שנאה עזה לפינגווינים, אלא בגלל שהם נוטים להעביר מסר כפוי, שאומנם נכון, אך כבר הבנו שצריך למחזר וזיהום זה רע. זה כמו סרט של שעה וחצי שמוסר ההסכל בו הוא שצריך לצחצח שיניים. 

אך מעבר האכזבה שהשיר לא מדבר על גבר בהריון, השיר הוא אדיר. הוא מתחיל עם התחלה מאוד ג'אז-ית, עובר לתיפוף מהיר, לצד צרחות (שפחות מעצבנות מפעם שעברה, אני מבטיח) ואז מתחיל...וואו, ריף הגיטרה שאני הולך לזמזמם בימים הקרובים. ואז הקטע עם הציפור המתה...כן,כן, אני מבין אדם הוא המפלצת היחידה ומסרים כאלו... סולו גיטרה הוא טוב, במיוחד שהוא לא טוען שאתה וכל המין שלך הם מפלצות שיש לשלוח לגהנום. אחריו קטע שיותר מזכיר דת' מטאל קלאסי שבו הזמר מספר על...אין לי מושג, זה שיר על איכות הסביבה אז משהו על כך שכל אחד נולד היטלר וסנאים הם הקורבן או משהו... אך אחרי שהמסר הכפוי נגמר מתחיל הסולו השני, או הסולו האמיתי. אם אתם רוצים , פשוט תדלגו לעבר 3:22, כי זה חלק שאסור לפספס. גיטרה נעימה, מקצב שיותר מתאים למוזיקה דרום אמריקאית רגועה מאשר מטאל, הסיום שם את הטון של האלבום.

הנגינה עצמה היא מאוד טובה ברמה הטכנית. אפילו בהופעות חיות, אני מופתע מרמת הדיוק של הנגנים. וזו לא מוזיקה קלה בכלל לנגינה, היא עוברת במהירות בין מצבי רוח, משנה כל רגע מקצב,מהירות וסגנון. ככל הנראה בגלל שאני בעצמי מתופף, שמתי לב בעיקר לתיפוף. וזה מאוד מעניין אותי מה שנעשה פה. המקצבים הם בעיקר לטיניים, או לפחות לא שיגרתיים במוזיקה מערבית. בטבעם, הם מאוד רגועים ונינוחים. אך כאן יש לנו זן מבויית ומשובח, שקיבל את המהירות והטון העבה של הדת' מטאל. אז התיפוף פה הוא למעשה שילוב בו זמנית של מוזיקת עולם יחד עם מהר יותר כבד יותר  ! ווואאאאההה! שמבוצע באיכות טובה וחיננית.

המילים הן לא משהו מיוחד. יש שיר על איכות הסביבה, יש שיר על חייזרים ויש שיר על מסור חשמלי שקורא מחשבות. לא ראיתי יצירת מופת או משהו עמוק כמו שהאלבום משבוע שעבר סיפק, אך לפחות כל כלי המטבח ואיברי המין שומרים על מרחק נגיעה. השירה עצמה... זה גראולינג בטון בינוני, זה לא העדפה שלי, אני אוהב כמה שיותר נמוך, אך באמת אין על מה להתלונן. חוץ מכך שמדי פעם הסולן נותן לקולו הטבעי לחמוק, והמבטא של פלורידה מאוד בולט אצלו. לפעמים זה מפריע, במיוחד בהופעה חיה שאני מצפה לנביחה ובמקום אני שומע אותו מיילל. לא שזה תמיד רע, אפילו יש מקרים שהשילוב הזה עובד. מקהלת בעלי חיים...

זה הכל השבוע בפינת מוזיקה, שבוע הבא נעזוב את הרעש והצרחות לטובת רעש וצרחות, בליווי יופי ושלווה. הנה חלק קטן מהסיקור של שבוע הבא על מנת להשאיר אתכם רעבים :

לא ציפיתם לזה מחודש המוות, נכון ?!  עד שבוע הבא, תהנו מהמוזיקה