מדור קולנוע: חודש סרטי אימה: מגרש השדים

שלום לכם קוראים יקרים. כאן גדעון שדה עם השבוע השני של חודש סרטי האימה שלי. השבוע אני לא אבקר במאים מטורפים בגלל דברים נוראים שהם עשו ואדבר על הסרטים עצמם. אני מקווה שאתם נהנים מהסיוטים שהיו לכם עד כה, כי עכשיו הסיוטים יהפכו עכשיו ליותר נוראיים (חוץ מסצנת המקלחת בפסיכו או בכל פעם שמוזיקת הכינורים שנקראת "רצח" מתנגנת ואז אני משקשק עד היסוד. ברצינות, המוזיקה הזאת גורמת לטראומות!).

הסרט של היום: מגרש השדים (1973).

סרט האימה הזה מבוסס על ספר אימה (כמו פסיכו), שמבוסס מעט על אירוע אמיתי (כמו פסיכו) והוא משלב אימה טהורה, מאבקים פסיכולוגיים ואלמנטים על טבעיים (כמו בספר של סטיבן קינג). הסרט נחשב לאחד הסרטים המפחידים ביותר בכל היסטורית הסרטים האמריקאית ומדורגת למעלה ברשימות שקשורות לז'אנר האימה.

הסרט מספר על מספר אנשים שמתאחד לתוך סיפור מרכזי אחד בשיא של הסרט. הסיפור הראשון מספר על כומר זקן המתמחה בגירוש שדים בשם האב מרין, המוצא בעיראק פסל של שד הנחשב לאויבו המושבע, עקב כישלון אחד בגירוש שדים שהביא למות הילד שהשד השתלט עליו. הסיפור השני מספר על כומר שהוא גם פסיכיאטר בשם דמיאן קאראס, שצריך להתמודד עם המוות של אמו והוא שוקע לדיכאון ומפקפק באמונתו. הסיפור השלישי והמרכזי מספר על ילדה בת 12 בשם רייגן מקניל, המתחילה לעבור שינויים מסיביים במראה ובהתנהגות. הרופאים מנסים כל אפשרות למצוא מה לא בסדר איתה, בעוד מספר חברים של אמה נהרגים בדרכים שונות, כמו להיזרק מחלון עם ראש שמסובב 180 מעלות. לאחר זמן מה, האם, כריס מקניל, פונה לאב קאראס והוא מתחיל לטפל בה. במהלך טיפולה מתגלה שפאזוזו, השד שפסלו התגלה ע"י האב מרין, נכנס לתוך גופה של רייגן ומנסה להרוס את גופה מבפנים ולמשוך אותה ללהבות הגיהנום, ובנוסף גם לממש את הפנטזיות שלו, בעוד הוא קורא לעצמו השטן מתוך גופה של רייגן. (ברצינות, הוא צריך להבין שהוא סתם שד פדופיל שרוצה לממש את הפנטזיות שלו על ילדה בת 12 ועם רצון להיות יותר חשוב ממה שהוא באמת). במערכה האחרונה, הכנסייה מסכימה לעשות גירוש שדים לרייגן, ומרין מגיע בניסיון להיפטר מפאזוזו אחת ולתמיד וגם לסגור מעגל. פאזוזו מנסה לשבור פסיכולוגית את מרין וקאראס ולהינות קצת, כפי שהוא אומר למרין בצורה מאוד בוטה שהוא חסר תועלת ועלוב. בסופו של דבר השד שובר את קאראס והאב מרין לבדו מתייצב מול אויבו, רק כדי למות מהתקף לב. כשקאראס נכנס שוב לחדר, הוא תוקף את השד ומאתגר אותו לצאת מגוף הילדה ולהיכנס לתוכו. כשפאזוזו עושה זאת, פאזוזו מנסה להרוג את רייגן, אבל קאראס משתלט שוב על גופו, קופץ מהחלון ונהרג, אבל הוא מצליח במותו להיפטר מפאזוזו.

הסרט הוא פועל מאוד על הרגש ועל הפחד שהילד שלך חולה במשהו שאי אפשר לרפא, או שמשתלט עליו שד, וההורים לא יכולים לעשות שום דבר לעזור להם. במערכה האחרונה, בגירוש השדים, החדר עצמו בזמן הצילומים היה קפוא והטמפרטורה הייתה נמוכה מאוד כדי ליצור את האשליה שקר מאוד בחדר בחלק ההוא של הסרט, עקב כוחו של השד.

מה שמאוד מעניין אותי מה חשב הקב"ה בכך שהוא לא עשה משהו לגבי פאזוזו. עכשיו, מבלי להעליב את מי שמאמין בקב"ה, או אפילו להעליב את הקב"ה, אני אעשה שיחה בין הקב"ה למלאך גבריאל:

גבריאל: "אדוני, מלך מלכי המלכים ובורא עולם, מה ברצונך שאעשה לגבי פאזוזו, אשר השתלט על גוף של ילדה צעירה?"

הקב"ה: "גבריאל, אין ברצוני שתפעל. אנוכי מאמין שבני האנוש יכולים להתמודד איתו בעצמם. בנוסף, ברצוני לתת הזדמנות לאב דמיאן קאראס הזדמנות להיפטר מהמשבר שלו באמונתו בי."

גבריאל: עדיין, אדוני, בבקשה תיתן לי להוציא את פאזוזו מהילדה, לחצות אותו לחצי ולשלוח אותו חזרה ללוציפר עם המכתב: "תיגע במאמינינו ונהרוג אותך."?"

הקב"ה: "לא! בני האדם יכולים לטפל בו. בבקשה תחזור לעמדתך, גבריאל."

גבריאל: "טוב אדוני, מלך מלכי המלכים ובורא עולם."

בכל מקרה, הסרט הוא מפחיד (הוא לא הפחיד אותי אבל...) וזה סרט שאני מאוד ממליץ עליו.

כאן אני מסיים את הכתבה להיום ואני רוצה שתגיבו על מה שחשבתם על הכתבה וגם מה שאתם רוצים שאבקר ביום חמישי: "איש הקש (1973)" או "המנסרים מטקסס (1974)".