מדור מוזיקה : הפנתרים באים

אתם זוכרים את התקופה הרגועה, בה כתבתי על להקות עדינות וחביבות כמו YES וקינג קרימסון? אין זה היה נחמד? אפילו נגעתי במוזיקה קלאסית, וסתם כדי לעורר סקרנות חודש שלם התאכזרתי עליכם עם דת' מטאל. אבל דת' מטאל זה חמוד, לא רציני. הפעם אני כותב על להקה שבאמת מפחידה אותי, אחת שאני לא ארצה לראות בחיי היום יום. הם המקבילה המוזיקלית לארנולד שווצנייגר - שרירי, מגניב, גברי ומסוכן לפוליטיקה. השבוע במדור מוזיקה, הכינו היטב את האוזניות שלכם ופנו מקום בחדר לגרוב חזק - אנו מדברים על פנטרה. 

איך בדיוק פנטרה הפכה למה שהיא, אני לא בטוח. הם בילו את שנות השמונים בתור להקת גלאם מטאל נוצצת ומפוארת, רק שבניגוד לשאר להקות הגלאם אף אחד לא אהב אותם ולא היו להם מעריצות זנותיות נאמנות שיחלקו להם סמים ממתקים, דומה למעריצות של אייל גולן  מישהו שהוא לא אייל גולן (מחכה לתגובות הזועמות).

האלבום שאנו עוסקים בו כיום הוא האלבום השישי שלה, והשני החל מההצלחה המיסחרית. את האלבום הזה יחד עם עוד כמה אחרים לקחתי מהבית של אבא שלי. הם היו שייכים לבן של בת זוגתו כאשר הוא היה צעיר בשנות התישעים. כעת אני לקחתי חלק מהם לעצמי.
האלבום של היום הוא בעל השם ההולם Vulgar Display Of Power (תצוגה גסה של כוח)

בחיים השם של האלבום והכריכה שלו לא יצגו טוב יותר את מה שתשמעו בפנים.
המוזיקה היא כוחנית,אגרסיבית וללא פשרות. אך אל תצפו לרעש אקראי, כי זה לא יהיה אף פעם במדור הזה. בשביל זה לכו לעיתון על מוזיקת ריקודים, תוכלו למצוא לא מעט כאלו. המוזיקה היא בהחלט כמעט ברברית, אך היא גם חכמה ואלגנטית איפה שצריך.

פנטרה החלה לשנות את הסגנון עם האלבום Power Metal שלא עסק במבוכים ודרקונים והיה מה שחנון הכלוא בגוף של גבר-גבר מנגן. השינוי הושלם עם האלבום בעל השם המהולל Cowboys From Hell (בוקרים מהגהנום).
החל משלב זה הם הפסיקו להיות חבורת בנים הלבושים כמו בנות כושלת, והחלה להיות חבורת בנים הלבושים כמו בנים מוצלחת. הצליל שלהם הגדיר מחדש את המטאל של ראשית שנות התישעים. הת'ראש מטאל (מטאליקה,סלייר,מגה-דת') החל להתפרק. להקות נטשו את הסגנון לטובת הצלחות אחרות, בעוד מטאליקה, עד היום קיים ויכוח האם הם התמסחרו או פשוט נהפכו לעלובים.
פנטרה לקחת את הצליל האגרסיבי והמהיר של הת'ראש מטאל והחלה לערוך בו שינויים. השינויים הכי בולטים הם המהירות והקצב. הצליל נשאר אגרסיבי ועוצמתי, אך עכשיו במקום מהירות של מטוס סילון המוזיקה עם הכבדות והיציבות של טנק. בשל הדגש לקצב קליט ומעניין על חשבון מהירות ורעש, נקרא הסגנון החדש גרוב מטאל (Groove Metal).

השיר הכי ידוע של הלהקה ומתוך האלבום הוא השיר Walk (לך). השיר הזה הוא באמת מדהים. דבר ראשון, הוא מתחיל עם המינימום הנדרש על מנת למשוך את תשומת הלב ולגרום לך להתמכר לקצב. ומה המינימום הזה בדיוק? שני תווים. 

תשכחו ממכונית הידרולית, פנטרה הם המפתח ליעילות מקסימלית.

הטריק הוא הצליל והקצב שמעבירים את שני התווים האלו.הקצב הוא פשוט מספיק כדי לעקוב אחריו, אך הוא לא משעמם וכולל רגש ותנועה. את זה אני יכול להגיד על כל עבודת המקצב של פנטרה. הסוד השני הוא הצליל הגס של הגיטרה החשמלית כאשר האפקטים של ההגברה מכוונים למקסימום. זה צליל כמעט מתכתי שמושך הרבה תשומת לב. אז יש לנו שני תווים עם קצב שקל לקליטה אך גם בעל תחושה, יחד עם צליל מושך וכבד. 

השירה של פיל אנסלמו היא מדהימה. אני באמת מעריץ את יכולת השירה שלו. בהקשבה שטוחה נשמע כאילו הוא סתם צועק את המילים, אך האזנה יותר מעמיקה תגלה יותר. קול מחוספס,גס ועמוק ואם זאת קיימת מלודיה ותווים ברורים. זו לא שירה נקייה ולא צרחה, אלא מאין שילוב של שניהם. לאחר אימונים רבים הצלחתי לגלות את הבסיס של הטכניקה, ואכן הרעיון הוא גם שירה וגם צרחה באותו הזמן, ואין זה קל. בלי קשר לרמה הטכנית, לפיל יש כריזמה. הוא יודע בדיוק איזה טון להשתמש בכל רגע נתון ונדמה כאילו הקול שלו דבוק לתוך המנגינה, ללא אף סתייה מהקצב וללא אף זיוף או טון לא נכון. מה שבמבט ראשון נשמע כמו צעקה רשלנית, היא למעשה עבודה של זמר מדהים.

לדעתי הצד הכי חזק של השיר, אולי לא הכי בולט, הן המילים. אני באמת לא ציפיתי מלהקה כמו פנתרה להיות חזקה בכתיבה. אני ציפיתי משהו כמו Slayer שלא יודעים להבדיל בין ליריקה מסוכנת לבין הגרסא הפואטית לרובוטריקים. אבל בניגוד לסלייר, פנטרה כותבים מעולה. זה לא האלגוריות המורכבות של Death או השירה האבסטרקטית של Yes. הכתיבה היא ישר ולעניין עם כמעט שום מורכבות ומטאפורה, אך כל מילה היא המילה הנכונה וכל משפט קיים על מנת לתמוך במשפט הבא. הנה דוגמא מעולה :

You can't be something you're not
Be yourself by yourself, stay away from me

תרגום:

אתה לא יכול להיות מה שאתה לא

תהיה אתה, עם עצמך, תשאר רחוק ממני. 

התגובה שלי - Buuuurn! אני חייב לזכור את העלבון הזה למקרה ואני אצטרך אותו...

אני באמת לא יודע מה עוד לומר. אני באמת לא ציפיתי שאני אהנה מהאלבום כמו שנהנתי. חשבתי שלאחר תקופה ארוכה עם הפרוג רוק אני שחכתי כיצד מטאל חזק נשמע ואני ארגיש זר בתוכו. אך ממש לא, הצליל הוא קיצבי, אגרסיבי ופשוט מרגיש כל כך טוב כמו שמטאל אמור להישמע. 

הדבר הרע היחידי שאני יכול להגיד על האלבום הוא שהוא טוב מדי לתקופתו, ויש הסוברים שהצליל של פנטרה הוא אחד מהגורמים להתפתחות הנו-מטאל, סגנון שדי מביך להודות בקיומו ועוד יותר מביך להודות שהוא די פופולארי. גם אם זה נכון וגם אם זה לא, פנטרה הם מדהימים ואני שמח שמצאתי אותם מתחת למיטה בחדר האורחים של אבא שלי.

זה הכל להפעם במדור מוזיקה. בפעם הבאה אני אבדוק נושא. אבל אני רוצה לראות תגובות, אפילו עם זה "הוי אלוהים אני לא מאמינה מה שאמרת על אייל גולן, יא חתיכת בהמה! אין לך לב, יא דוחה, לדבר עליו ככה! הוא נמצא זכאי, זה אשמת המעריצות על מה שהן עשו...רגע אתה צודק..." , גם תגובות כאלו מקובלות.

תודיעו לי גם על מה הייתם רוצים שאני אכתוב, ואל תשכחו לקרוא לחברים שלכם שיראו גם כן אחרת אני אוכל את הפרצוף שלכם.

עד אז, תהנו מהמוזיקה