סיפור בהמשכים \ מאת גפן קמינר

לפני המון המון זמן פרסמתי את הפרק הראשון של "זירו".
היום אפרסם את הפרק השני.

קצת לתזכר אתכם:
בפרק הקודם הכרנו את מיכאל, נער חדש בכיתה ח3 שעלה לארץ לא מזמן מרוסיה (הכל מתרחש ב2139.. למען הפרוטוקול.) וביום בהיר אחד, הוא מגלה שיש לו כוחות על.
תהנו❤️

פרק 2- נערת הצל

מיכאל מצא את עצמו מוקף בזבל על חוף הים, הוא ראה במעורפל מכיוון שמשקפיו לא היו עליו. "אתה בסדר?" נשמע קול קורא אליו. במטושטש ראה צל עומד מעליו ומסתכל, מיכאל ניסה לצמצם את עיניו בכדי לראות מיהו אותו צל אך עדיין לא הצליח לראות כלום.
 "אה, כמעט שכחתי" אמר הקול. 
הצל התכופף לעברו, פתח את ידיו של מיכאל והניח משהו בתוך ידיו. מיכאל ניחש שאלו המשקפיים שלו והניח על קצה האף.

מסתבר שהצל לא היה הוא אלא היא, נערה בערך בגיל של מיכאל עם שיער ערמוני ועיניים ירוקות וחייכניות. היה בנערה פוטנציאל ליופי אך הבגדים שלה העידו אחרת.
 "הן קצת שבורות אבל נראה לי שאפשר לתקן את זה" אמרה הנערה. 
"את זו שגנבת לי את המשקפיים?" שאל מיכאל.
 "לא, איזה אחד בשם קמרון-מקרון-מלעון... איך שלא קוראים לו גנב לך את המשקפיים... רק ניסיתי להחזיר לך אותם" אמרה הנערה. 
"אה... סליחה אם האשמתי אותך..." אמר מיכאל. 
"לא, זה בסדר, צריך עזרה לקום?" שאלה והושיטה לו את יד ימינה.
 היה לה על האצבע את הסימן של האליפסה והאלפא.
 מיכאל החל להרגיש מסוחרר... זה לא יתכן!, רק ל"משפחה" שלי יש את הסימן הזה! זה אומר שהיא קרובת משפחה שלי או שזה קעקוע שיורד במים, במים?! "מה אני חושב לעצמי" אמר מיכאל. "אתה בטוח שהכול בסדר?" שאלה הנערה. "כן," אמר מיכאל, חייך והנערה עזרה לו לקום. "וכדרך אגב, אני גאיה" אמרה הנערה...

מיכאל הרהר בשם; גאיה מעולם לא שמעתי את השם  הזה....

"אני מיכאל אבל את יכולה לקרוא לי מיכה" אמר והשניים לחצו לחיצה ספורטיבית במיוחד. "איך יוצאים מהחוף הזה? ההורים שלי מחכים לי" שאל מיכאל. הנערה הצביעה על כניסת המדרגות שנמצאת בקיר של הטיילת, מיכה הודה לנערה ונאלץ להמשיך בדרכו...

 "רגע!" קראה גאיה, וצעדה לקראתו, "זה היה ממש קול מה שעשית לנערים הטיפשים האלה" אמרה. "על מה את מדברת?" שאל מיכה "אתה לא אמור לדעת על זה? זה כבר להיט בכל הרשתות החברתיות! כל הקטע הזה של הרמת הבקבוקים מבלי לגעת בהם, זה היה מדהים!" אמרה גאיה ובקולה שמץ של קנאה.
"הרמתי מה?" מיכה לא הבין.
 גאיה הוציאה את הטלפון שלה מתיקה הגדול והראתה לו הולוגרמה של הסרטון.

"יש לך כוחות מיכה, כוחות אמיתיים ותאמין לי שסופרמן היה רק יכול לחלום על כוחות כאלה וכך גם אני" אמרה גאיה. "יום יבוא וגם לך יהיה כוחות" אמר מיכה.
 אולי כדי להפיג את המבוכה שהתעצמה עליו. "תודה על העידוד" אמרה גאיה בחיוך והלכה לדרכה...  רק אז מיכאל שם לב לתיק התרמילאים הגדול שלה והמזוודה... כאילו היא עוברת בית... חשב מיכה וניסה למצוא את הדרך הביתה...

v     

נורמן רץ במהירות אל המפקד "אבא! אבא!  אתה חייב לבוא לראות את זה" קרא נורמן. "כבר סיכמנו שלא תקרא לי אבא" אמר המפקד. "אתה חייב לבוא לראות את זה" אמר נורמן וגרר את אביו אל חדר התקשורת במפקדת הלגע"ם. המחשבים בחדר התקשורת צפצפו באופן מחריש אוזניים "מה פשר הצפצופים?!!!" שאל המפקד בקול רם ביותר "מצאנו אותו! סוף סוף מצאנו גיבור על!" קרא נורמן בהתרגשות. המפקד התמתח "הגיע זמן הצייד" אמר וחייך חיוך זדוני...