שלום לכם קוראים וקוראות יקרים ויקרות,
לכבוד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה שיצוין מחר ביום
שני ב-1 במאי אני רוצה לספר לכם על אלמקייס-יעקובוביץ ז"ל שהוא היה סמל ראשון
וגם היה חבר של בעלה של שירי המחנכת שלי מכיתה י"ב 4 כי ביום חמישי שהיה שירי
סיפרה לנו עליו וגם הראתה לנו סרטון שהוקדש בשבילו ותוך זה גם שירי בכתה ואני מבין
את הכאב כי זה לא קל לאבד חבר טוב שהוא כמו אח בשבילך אבל יש יתרון בלבכות כי ככה
את\ה משחרר\ת את הכאב שנמצא בפנים. בינתיים שתהיה לכם קריאה נעימה ויום עצמאות
שמח.
ו
אלמקייס-יעקובוביץ ז"ל :
בן רוני ואילן. נולד בין יום שני לשלישי,
ביום כ"ב בתמוז תשמ"ו (29.7.1986) בבית-החולים "אסף הרופא" שבצריפין.
עומרי הגיח לאוויר העולם בתרועה גדולה, אחרי שמונה-עשרה שעות צירים, ובבואו הדליק אור
גדול. עומרי היה "המלך" במשפחה - הכול אימצו אותו אל לבם ועטפו אותו בחום
ובאהבה רבה. אימו מספרת: "בשבילי עומרי היה האור שנדלק בחיי. לא היה מקום לאף
אחד אחר בחיי".
שנות ילדותו עברו על עומרי עם אימו אצל
אימה - סבתו - ברמלה. הוא הלך ל"גן סולד", המשיך ל"גן בורוכוב"
ואת גן החובה עשה ב"גן גולן". בגן פרח עומרי והפך לילד יפהפה, מיוחד וחכם
שכולם רצו בחברתו. בכל מקום שאליו הגיע היה זוכה לתשבוחות ולמחמאות על יופיו וייחודו.
בחיק האהבה העצומה לה זכה צמח עומרי, ביטחונו
העצמי גדל והוא היה לילד עצמאי. כמי שקיבל אהבה אין-סופית ידע אף הוא להחזיר אהבה;
לבו היה מלא וגדוש אהבה לכל הסובב אותו - משפחה, חברים, שכנים, חיות וכל דבר שזז ונשם
סביבו.
לאחר פעילות בעזה, הוזעקו עומרי ויחידתו
ללבנון שם השתוללה מלחמת לבנון השנייה. בליל חמישי, 3.8.2006, פעלו לוחמים מגדוד
13 של חטיבת "גולני" בשילוב כוחות חטיבת השריון "עקבות הברזל"
בכפר מרכבה, אשר שימש משך כל הלחימה בלבנון כמרחב שיגור רקטות לעבר ישראל. הלוחמים
חשפו מחסן אמצעי לחימה שהכיל טילים נגד טנקים, חומרי מודיעין ועוד. במוצאי אותו הלילה,
יצא הגדוד לפעילות רגלית בכפר. את הגדוד הוביל חוד לוחם שכלל את עומרי, את חברו דניאל
שירן ואת מפקד המחלקה יונתן. במהלך ההתקדמות בכפר זיהה עומרי תנועה חשודה ובקור רוח
מופתי עדכן את מפקד המחלקה ואת שאר הלוחמים. הלוחמים עצרו במקומם על מנת לנסות לאתר
מחבלים. אז פתחו המחבלים באש מרובים אוטומטיים, ירו טילי נ"ט והפעילו מטענים.
סמל-ראשון דניאל שירן נהרג במכת האש הראשונה; עומרי ויונתן נפצעו מהמטענים שהופעלו
על הכוח. בשטח בנוי, מורכב ומסובך, לחמו חבריהם והרגו לפחות שבעה מחבלים תוך שהם מפנים
את עומרי, דניאל ויונתן. הרופא, סרן ד"ר איגור רוטשטיין, שהתנדב למילואים ויצא
לפעילות עם הכוח, נהרג בעודו מנסה להגיע ולטפל בשלושה.
עומרי נפטר מפצעיו ביום י' באב תשס"ו
(4.8.2006) בזמן הפינוי למסוק שהונחת בשטח. בזכות הערנות והאחריות שגילה בעת זיהוי
המחבלים, ניצלו חייהם של רבים מחבריו.
הנה הסרטון שהוקדש בשבילו + הנה כתובת
האתר למי שמעוניין עליו :
סאם היקר. התרגשתי מאוד לראות שבחרת לכתוב על עמרי. הזיכרון שלו והתרומה שלו הופכים לאמתיים ככל שמדברים עליהם ואתה, ברגישות רבה , הצלחת להוציא את הסיפור שלו מהכיתה שלנו ולהביא אותו לנחלת הכלל. תודה
השבמחקתודה שירי
מחק