סיפור בהמשכים \ מאת גפן קמינר

שלום לקוראים ולקוראות!

מה קורה?

הסיפור בהמשכים ממשיך וכבר הגענו לפרק 4. הייתם מאמינים?!

אני לא.

אז... זוכרים שהצגתי כאן את האינציקלופדיה של כל הזירואים?

ובכן, חצי מהשמות היו מאולתרים.. וכך גם חצי מהשמות.

אם יש לכם רעיון אחר לכוח על מגניב, דברו איתי, גפן.

טוב.. בואו נקרא!

פרק 4 – "הזאב שהשתיק את הכבש"

נשמעה דפיקה על דלת "החממה"... מוזר אף פעם לא דופקים על דלת "החממה" מי זה יכול להיות?... חשבה גאיה בליבה, היא פתחה את הדלת ולא האמינה למראה עיניה: אותו נער כחול שיער וממושקף שראתה בעיתון, הופיע מול משקוף דלתה. "אפשר להיכנס בבקשה?" שאל מיכה. כנראה שהבקשות לא עזרו ובלי שגאיה נתנה לו להסביר טרקה את דלת "החממה". מיכה דפק על הדלת בפראות "אני יכול להסביר!!" קרא מיכה. גאיה פתחה את הדלת ומיכה התמלאה תקווה ואז גאיה סגרה שוב את הדלת ושוב פתחה ושוב סגרה ושוב פתחה ושוב סגרה ושוב פתחה. כשגאיה התכוונה לסגור את הדלת מיכה החזיק את הדלת פתוחה, "אה!!!... אז אתה לא הולוגרמה או משהו" אמרה גאיה, "את תמיד כזו צינית?" שאל מיכה. "רק ברגעים ציניים" אמרה גאיה. "גאיה, אני חייב את עזרתך" אמר מיכה. "בשביל לשדוד בנקים ?! לא תודה" אמרה גאיה. "לא שדדתי שום בנק! באמת!" אמר מיכה. "אז כדאי שתסתכל בעיתון של היום" אמרה גאיה. מיכה החל להבין הכול, אמנם הוא לא שדד בנקים ולא רצח בנאדם, אבל האנשים בחליפות האלה רוצים ממנו משהו. אולי זה לקחת את הכוחות שלו...  "אנשים בחליפות שחורות רודפים אחריי ואני לא ממציא את זה" אמר מיכה. גאיה החלה לשיר שיר נחמד שמתחיל כך: "פראנויה זו מחלה קשה...". "היי אני לא פרנואיד" אמר מיכה. "כן! אז מה אתה? מי אתה באמת?" גאיה שאלה. גאיה התכוונה לסגור את הדלת אך מיכה לקח את ידה הימנית בכוח והשווה עם היד הימנית שלו. "את רואה? את לא היחידה עם הסימן הזה! וגם אני לא יודע את המשמעות שלו. בגלל זה אני  צריך את עזרתך. אז אם את רוצה להמשיך ללעוג לי אני אלך!" אמר מיכה ואפילו לא שם לב שצעק. זה היה "הזאב שהשתיק את הכבש" (כמו הקש ששבר את גב הגמל רק יותר מגניב) גאיה השתתקה, היא לא ידעה מה לומר ועיניה כבר שפלו נבוכות "אתה יכול להיכנס.." אמרה גאיה בקול שקט ומיכה נכנס...

v     

מיכה נכנס לתוך "החממה", גאיה עמדה נבוכה בפינת החדר "אני מצטערת שפגעתי בך.. הייתי טיפה יותר מידי צינית.. סליחה" אמרה גאיה בקול שקט. "זה בסדר" אמר מיכה בטון רגוע וחייך,  "אז... מה זה המקום הזה?" שאל מיכאל, "זאת, ידידי הצעיר, 'החממה', כך לפחות אימי כינתה אותה" סיפרה גאיה והחיוך חזר לשפתיה. "חשבתי שחממות הן מעבדות ליצור עצי פלסטיק והנדסה גנטית של פירות"  תהה מיכה. "אבל זאת חממה מקורית עוד מלפני 'איסור רקפת' " אמרה גאיה בהתפעלות, כאילו זה מפעל חייה. "איסור מה?!" שאל מיכה, "אתה בטח מכיר את זה כ 'dontree'  "אמרה גאיה "אהההה.." מלמל מיכה. "בדיוק 16 שנים אחרי שקרה 'dontree' נולדה אמא שלי והיא כל יום היתה באה לחממה כדי להשקות את העצים וכך גם אני כמותה" הסבירה גאיה. "ואיפה אמא שלך עכשו?" שאל מיכה. גאיה שתקה והחיוך לאט לאט נמחק מפניה. היא פתחה את הדלת שבקצה ה"סלון" , נכנסה וסגרה אותה. מיכה חשב שאולי השאלה היתה קצת חודרנית מידי ושהיא לא רוצה לדבר על זה, אך כעבור כמה שניות חזרה גאיה עם שקית מלאה בבננות "רוצה קצת?" שאלה גאיה.

v     

"אז לשם מה התכנסנו כאן היום?" שאלה גאיה, "כמעט שכחתי," מלמל מיכה והוציא ספר עב כרס מתיקו. "וואוו, מזה הספר הזה?" נדהמה גאיה, "אין לי שמץ של מושג, לכן ביקשתי את עזרתך" אמר מיכה. גאיה הביטה בספר כמו מהופנטת, כאילו כל סודות חייה היו טמונים בספר. מיכה וגאיה התקרבו אל הספר ופתחו בעמוד הראשון. "האנציקלופדיה של כל הזירואים" מלמל מיכה, הוא פתח בעמוד רנדומלי ונפל על ההסבר על telekinesis* "למה  הכותרת כתובה באנגלית?" שאלה גאיה ומיכה לא ידע איך לענות לה. "כתוב שם ש'האדם אשר ניחן ביכולת זו יכול להרים דברים בכוח המחשבה'" אמר מיכה. גאיה נגעה בספר ובמין כוח קסם הספר עבר לעמוד אחר אשר כותרתו הייתה כתובה באותיות גותיות nature**. ניכר על גאיה שהבינה את הכותרת אך לא את הטקסט עצמו "זה כתוב ברוסית? אני לא מצליחה לקרוא" אמרה. מיכה קירב את הספר אליו והכתובות המשונות שריצדו על הדף הפכו באופן משונה לאותיות בעברית "מוזר..."מלמל. "מזכיר לי את 'הארי פוטר'" מלמלה גאיה והחלה להקריא. "זירוN : מלכי הטבע. סוג הזירואים האלו יכול להפעיל על הטבע את כוחותיו בעזרת רגשות למשל: אם יש רגש חזק מאוד של כעס, פחד או לחץ יכולים להיות תסמינים של צונאמי (הצפה של הבית או של המקום) הוריקן ורעידות אדמה (כל הבית יקרוס בלי שום סיבה). אך אם שולטים קצת יותר על הכוח אפשר להוריד שלג וגשם ולהצמיח עצים וצמחים. לשם הגנה עצמית הם יכולים להוציא ברקים מהידיים" גאיה הפסיקה להקריא "זה הספר הכי טוב שקראתי אי פעם!!" קראה גאיה בהתרגשות והמשיכה להקריא "האויבים הכי גדולים של זירו N הם-"  גאיה עצרה את עצמה, למרות התרגשותה היא העדיפה שלא לומר זאת ליד מיכה. נשמעה דפיקה בדלת ומיכה החל להילחץ " זה הם!, אל תפתחי" אמר מיכה, הדפיקות הלכו והתחזקו "תתחבא, אני אסיח את דעתם" אמרה גאיה. במהרה מצא מיכה את עצמו מתחת לאחד השולחנות ב"החממה"  וגאיה פתחה את הדלת. מיכה צדק, אלה באמת היו האנשים בחליפות השחורות עם עיניים שחורות וקרות "ראית במקרה ילד עם משקפיים טיפה שבורות, שיער כחול, מטר שבעים בערך?" שאל אחד מהם והראה לה תמונה. "כן... נראה לי שראיתי אחד כזה, רק שהשיער שלו היה נוטה יותר לתכלת ולא היו לו משקפיים" שיקרה גאיה ומסתבר שהתגלתה כשקרנית לא רעה. "אוקיי, תודיעי לנו אם מצאת אותו וכדרך אגב, בת כמה את?"  אמר אחד מהם ברשמיות מוגזמת (כאילו הוא ביבי נתניהו הבא). "ביום ראשון 'חגגתי' 14... למה אתה שואל?" שאלה גאיה (זה די מוזר שיום הולדת אמור להיות כיפי אבל אצל גאיה זה אחרת) אחד מתוך שלושת האנשים רשם משהו בפנקס (אפילו גאיה עצמה לא הצליחה למצוא הבדלים בין ה"גברים בשחור" האלה, הם נראו כמו שלישיית תאומיים זהים.) "ואני מניח שאת גרה במקום מאוד מסוכן ללא עזרת אף מבוגר" אמר הגבר עם הפנקס והמשיך לרשום בו כמו חיה. "טוב... כמה חבל שיש לי מלא דברים חשובים לעשות היום... אז... יום טוב שיהיה לכם!!" אמרה גאיה וטרקה את הדלת בחיוך חצי מעוצבן. "יופי!, עוד לא התחלתי את החיים שלי וכבר מתערבים בהם אנשים זרים, נכון מיכה?" אמרה גאיה וקולו של מיכאל לא נשמע. גאיה הסתכלה מתחת לשולחן שבו התחבא ומסתבר כי מיכה נעלם כלא היה...