הפאזל: חוויה שלי מפולין ( שיחזור ) \ מאת סאם קטז

"מִי שֶׁהוֹרֵג אָדָם חַף מִפֶּשַׁע זֶה כְּאִלּוּ הוּא הָרַג אֶת כָּל הָאֱנוֹשׁוּת..."

(קֻּרְאָן 5:32)

שלום לכם קוראים וקוראות נכבדים ונכבדות, לכבוד יום הזיכרון לשואה ולגבורה שיתקיים ביום חמישי ( 28 באפריל ) אני רוצה לספר לכם שלפני 7 שנים בשנת 2015 במחזור י"ג, אני יצאתי למסע לפולין ואני הייתי אז בן 18. אני יצאתי למסע כאות הזדהות לעם היהודי משום שגם העם שלי, העם הצ'רקסי חווה רצח עם נוראי ואכזרי ושהוא גם גורש מארצו אחרי מלחמה עקובה מדם מול רוסיה הצארית... כצ'רקסי לעם שלי יש דברים משותפים עם העם היהודי, היינו 12 שבטים והייתה לנו מולדת: צ'רקסיה וישראל ושני העמים עברו רצח עם אך יש רק הבדל אחד, העם היהודי זכו לשוב לארצם ולהקים מדינה בארץ ישראל ואילו אנו הצ'רקסיים עדיין חיים בגולה ולא נזכה לשוב לארצנו ולהקים מדינה בצ'רקסיה.

הקדמה על המסע לפולין: המסע לפולין הוא מסע בני נוער לפולין הוא מן הפעילויות המרכזיות במערכת החינוך בישראל סביב הוראת השואה. המסעות לפולין הפכו לאחת התופעות החשובות בעיצובו של זיכרון השואה בסוף המאה ה-20. סביב המסעות התפתח דיון ציבורי ואקדמי נרחב, והוא חלק בלתי נפרד מהדיון על הוראת השואה ומקומה במערכת החינוך, דיון שהוא עצמו חלק מדיון רחב עוד יותר, על עיצוב זכר השואה בחברה הישראלית בכלל.

בטור מיוחד על החוויה שלי בפולין :

אחרי טיסה ארוכה מאוד הגענו לוורשה, עיר בירתה של פולין. משם נכנסנו לשדה התעופה, אספנו את התיקים שלנו ועלינו לאוטובוסים. אחרי שירדנו, טיילנו קצת ברחבי העיר והגענו לבית הקברות היהודי. בזמן שהמדריך דיבר, אני לקחתי חתיכת עץ בתור מזכרת. היה חום נוראי מאוד עד שהגענו לבית המלון. אכלנו כמו "מלכים" ואז הלכנו לישון. ביום השני התעוררנו ואכלנו ארוחת בוקר טעימה. אחרי זה, שמנו את התיקים באוטובוסים ואחרי נסיעה ארוכה הגענו למחנה הרצח ממיידנק. נכנסנו לכניסה שלו וראינו איפה האסירים עברו ניקיון לפני כניסתם למחנה. ראינו את תאי הגזים ופינה שאיפה ישב לו הגרמני וראה אותם מתים ואחר כך הגענו לבית המשרפות ובהם ראינו את "חדר הניתוח".

אח"כ ראינו את התנורים בהם נשרפו הקורבנות. עשינו טקס בהר העפר לזכר הנרצחים, עלינו לאוטובוסים חזרה ונסענו שעתיים נסיעה. היו מדי פעם עצירות לאילו שרצו ללכת לשירותים + קניות. הגענו לעיירה קטנה שבה תושביה הצילו יהודים, עד שיום אחד לפנות בוקר הגרמנים תפסו משפחה אחת עם שישה ילדים שהסתירה שתי משפחות יהודיות ופשוט ירו בהם ללא רחמים! משם הלכנו לראות את קברם של המשפחה, המשכנו ליער שאת שמו אינני זוכר ושם ראינו את בורות הירי. בבור הראשון נרצחו המבוגרים ובבור השני נרצחו ילדים כל כך צעירים ללא שום סיבה. אחר כך עלינו לאוטובוסים ונסענו נסיעה ארוכה מאוד עד שהגענו לבית מלוננו וכרגיל אכלנו בחדר אוכל. אחר כך כל אחד קיבל מפתח והלכנו לישון. ביום השלישי ביקרנו במחנה פְּלַאשוֹב, בו עשו את הסרט הידוע רשימת שינדלר. המדריך הסביר לנו קצת על המקום וראינו שתי אנדרטאות: הראשונה לזכר יהודי קרקוב והשנייה לזכר יהודי הונגריה. אחרי נסיעה ארוכה טיילנו ברובע היהודי בקרקוב. אחרי זה נסענו שעתיים עד שהגענו לעיר בשם זאקופנה. טיילנו לנו בשוק של העיירה וכל אחד קנה מה שבא לו. כעבור זמן, התרכזנו בבכיר כדי שצוות הביטחון יראה את כולנו. אז עלינו לאוטובוסים עד שהגענו לבית המלון וכמובן כרגיל אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון. ביום הרביעי התעוררנו בחמש וחצי בבוקר, בערך. כמובן אכלנו ארוחת בוקר טובה, עלינו לאוטובוסים והנסיעה הייתה ארוכה עד שהגענו לאושוויץ מס' 1. טיילנו במחנה וראינו את כל החפצים של הקורבנות (זוגות נעליים, סירים, שערות וכו') ולקראת סיום ראינו את ביתו של המפלצת, שהיה המפקד של המקום, ושמו היה האס וגם ראינו את תאי הגזים בהם נרצחו בני ישראל בגז ציקלון B ואחר כך נשרפו עד עפר ועפר. בשבילי זה פשוט נורא ומגעיל מאוד על זה שרצחו את בני ישראל סתם בלי קשר לדת, שפה, תרבות וכו' פשוט רצחו ושיספו אותם כמו שהצלבנים שיספו את בני ישראל על זה שלא הכירו בישוע בן יוסף בתור משיח עם ישראל. ובתור צ'רקסי, מוסלמי שמאמין בבורא עולם מבין את סבל עם ישראל. אחרי הסיור עלינו לאוטובוסים ונסענו לצד העתיק של קרקוב. כשעצרנו, כל אחד קנה מה שבא לו. אחרי כן נסענו לגטו קרקוב, משם ירדנו ונסענו. טיילנו באזור של הגטו וכמובן ראינו את מפעלו של אוסקר שינדלר. משם עלינו לאוטובוסים שלנו אחרי חום נוראי וכאבי רגליים ובנסיעה ראינו את חומת הגטו.

ביום החמישי התעוררנו ואכלנו ארוחת בוקר. אחרי נסיעה מעייפת הגענו לאושוויץ מס' 2, ירדנו מהאוטובוסים וטיילנו במחנה עצמו. ראינו גם את התאים בהם ישנו האסירים המסכנים, וכמובן את המקום בו האסירים הלכו לחדר שנקרא "סאונה", ובחדר זה ראינו את חפציהם האישיים של הנרצחים, כשבאחת הפינות ראינו קיר ועליו נדבקו כל תמונותיהם של הקורבנות. אחרי כן יצאנו מהחדר הזה והמדריך הראה לנו אגם קטן שבו המפלצות (הנאצים) שפכו בכמויות גדולות של עפר אדם והוא גם הראה לנו סכו"ם וסירים שהקורבנות הביאו איתם. לפני שיצאנו מהמחנה הנורא הזה עשינו טקס זיכרון לזכר אותם אסירים יהודים שנרצחו בדם קר על ידי הנחש הנאצי ובמהלך הטקס אחת מין הבנות בכתה מרוב הסבל הנורא שעבר העם שלה על אדמת אירופה במשך שנים רבות.

נ.ב :

אחד מחברי המשלחת צילם אותי עטוף בדגל העם הצ'רקסי, אשר גם הוא עבר רצח עם נוראי שבוצע בצורה שיטתית ומסודרת על ידי רוסיה, שעד היום לא מוכנה להודות שהיא רצחה מיליון וחצי צ'רקסיים, ובמהלך כל הנסיעה צפינו בסרט רשימת שינדלר שהציל כ-1,200 יהודים ממוות בידי הנאצים.

ביום השישי התעוררנו בבית מלוננו ב-ורשה, ואכלנו ארוחת בוקר מצוינת. אחרי כן עלינו לאוטובוס, עצרנו להפסקה, נסענו שלוש שעות והגענו לעיר לודז', העיר בה הוקם גטו לודז'. טיילנו קצת באזור וגם ראינו את איפה שהייתה משפחתה של אסתר שהציגה את העדות שלה. אחרי זה עלינו לאוטובוסים ונסענו לתחנת הרכבת בה הושלחו יהודי גטו לודז' חלמנול (או לאושוויץ) ונכנסנו למערה, בה ראינו את רשימת השמות של גטו לודז' כולל חפציהם האישיים.

המדריך סיפר לנו על סופו של מרדכי חיים רוּמְקוֹבְסקי, שכונה מלך הגטו. גם ראינו את אנדרטת הלב השבור. המדריך סיפר לנו כיצד הגרמנים חטפו ילדים פולניים שנראו כמו "ארים" ושללו את זהותם הפולנית בזה שהעבירו אותם להמון משפחות גרמניות, ובמהלך הנסיעה לבנת נתנה לכל אחד מאתנו 20 זלוטי. אחרי הנסיעה עצרנו להפסקה בשביל אוכל ונוחיות. המדריך סיפר לנו שיש שירותים אלקטרונים שאחרי שתעשה את צרכיך, יעשו לך עיסוי בישבן, וגם צפינו בסרט הפסנתרן.

ביום השביעי התעוררנו ואכלנו ארוחת בוקר טובה. אחרי כן, טיילנו קצת בוורשה וראינו אנדרטאות, ביניהם את האנדרטה לזכר הרב שהמציא את המושג "קידוש החיים". אחר כך הגענו לאנדרטה לזכר מורדי גטו ורשה וכמובן עשינו צילום של המשלחת, משם עלינו לאוטובוסים. אחרי שעתיים של נסיעה, הגענו למחנה הרצח טרבלינקה מס' 2. נכנסנו לכניסה, עצרנו והמדריך הסביר לנו על המקום. הוא השמיע לנו שיר שנקרא "אני מאמין". אחרי זה הגענו לאנדרטה שנבנתה על ידי פולנים וביניהם ראינו את האנדרטה של יאנוש קורצ'אק שנרצח שם. מאוחר יותר עשינו טקס ובמהלך הטקס אני ועוד כמה חבר'ה הדלקנו נר לזכר בני ישראל שנרצחו באכזריות וללא רחמים על ידי הנחש הנאצי. בתום הטקס כל אחד קיבל ורד, לקחתי אחד ושמתי אותו על משטח שחור שאולי נשרפו בו אנשים.

ביום השמיני עזבנו את בית המלון שלנו ומשם נסענו שעה וחצי בערך. הגענו לכפר שבו הפולנים רצחו באכזריות את שכניהם היהודים, שחיו ביחסים במשך שנים בגלל שמועה שהיהודים "סיפרו לרוסים שיש מחתרת אנטי-קומוניסטית". אחרי כן צעדנו בשביל בו צעדו היהודים עד שהגענו לאסם בו נשרפו עוד בהיותם חיים על ידי שכניהם הפולניים. באופן אישי, הכעיס אותי מאוד שהאפיפיור, "שליח האל", פשוט עמד לו ועוד היהודים בכו לפניו כדי שיציל אותם והוא פשוט עמד לו בצד והתנהג כאילו לא קרה כאן כלום. אחרי כן הגענו לעוד כפר שאת שמו אינני זוכר, טיילנו קצת עד שהגענו לבית הכנסת שעבר שיחזור. עקיבא נתן לנו רקע על הקהילה שהתיישבה בכפר בו היינו עכשיו. אחרי כן עלינו לאוטובוס ונסענו עשר דקות. הגענו ליער שאת שמו אינני זוכר ונכנסנו לתוכו, שם ראינו את שלושת בורות הירי בהם נרצחו בני ישראל על ידי הנחש הנאצי.

לסיכום :

אין לי ממש להגיד אבל יש דבר אחד שאני לא אשכח, והם בורות הירי, כי כל פעם שאני רואה את הבורות האלו אני נזכר באותם אזרחים צ'צ'נים שגופותיהם נמצאו בתוך בורות ירי, ויש לי רק דבר אחד לומר :

· כאשר הגרמנים רצחו יהודים על אדמת אירופה, העולם שתק.

· כאשר הרוסים רצחו צ'צ'נים על אדמת צ'צ'ניה, העולם שתק.