מדור מוזיקה: פינה של סגנון - האבי מטאל קלאסי חלק 1

אנו מסיימים את שנות השבעים עם פיצוץ. ועם רעש , הרבה מאוד רעש. הרעש היפה ביותר שאי פעם נוצר עליו נאמר: "אני לא יודע האם המוזיקה הזאת היא מגן עדן או הגהנום, אבל איפה שזה לא יהיה , אני רוצה להיות שם."
ירין לוקח אותנו לראשית של סגנון הרוק הבילתי מנוצח האבי מטאל.

הרבה אנשים לא לגמרי מבינים מה זה בכלל מטאל. הסטיגמה על הסגנון הוא משהו שהמעריצים סובלים אך אם זאת מטפחים. זה לא אמור להיות משהו שסובב אלפי מעריצות ורכילויות בשערי מגזינים. העיקר היא המוזיקה , האחווה והשיער הארוך. לאפשר לקהל הרחב להצטרף רק יהרוס את זה, כך שטיפוח תדמית שלילית משאירה את חסרי הטעם המוזיקלי, הלא נאמנים שהולכים להסתפר באופן קבוע מחוץ לתמונה.
אבל התדמית הזו עשתה לא מעט נזק לסגנון והרבה פעמים מרחיקה דווקא את האנשים שהמוזיקה הזאת מדברת עליהם, כולל אותי שעד לפני מספר שנים הייתי מתרחק מכל דבר שרק נושא את השם מטאל לצידו. ותראו אותי כיום, מגדל רעמה ומניד את הראש לצלילי בס קיצביים וסולו גיטרה.

השבוע נעסוק בראשיתו של הסגנון, ומה הוא בכלל. זהו חלק ראשון מתוך שניים שיתעסק הזירה הבריטית של שנות השבעים שם טכנית התחיל הסגנון. אז הכינו את הצוואר שלכם לרקיעות ראש ואת הידיים שלכם לגיטרת אוויר דמיונית.


Black Sabbath

חלוצת הז'אנר נחשבת על ידי רבים הלהקה הבריטית בלאק שבת (שבת השחורה), הידועה בעיקר דרך הסולן שלהם אוזי אוסבורן. אבל זה לא היה הוא שהתחיל את המהפכה. באופן כמעט פואטי הייתה זו מתכת כבדה (Heavy metal) זו שהתחילה את הכול. בלאק שבת בתחילת דרכם לא היו סגורים על הצליל שלהם, הם היו נגנים מוכשרים ואוזי אוסבון, אך להקת הבלוז הצעירה עדיין לא מצעה משהו שייחד אותה. זו לא הייתה טעות ,היה כתוב שם בלוז. בעוד לסגנון יש השפאה מרוק כבד ולתקופה הם אף נחשבו אותו הדבר, מקור הצליל של המטאל הוא הרית'ם אנד בלוז, במיוחד אומנים כמו ג'ימי אנדריקס.

הסיפור הוא שהגיטריסט של בלאק שבת טוני לומי עבד במפעל תעשייה כבדה. הדבר עשה פלאים לריאות שלו, אך לא כמו הפלא שנגרם לידיים שלו. במהלך תאונת עבודה בעת שימוש במכונה לחיתוך מתכות כבדות , נחתכו לו חלק מהאצבעות. כעת על הגיטריסט לנגן עם אצבאות תוטבות, וכיוון שהוא לא יכל ללחוץ חזק על המיתרים הוא היה מוגבל לסדרה מוגבלת של אקורדים, במקום הנגינה החלקלקה של הבלוז. אבל זה לא יעצור מוזיקאי אמיתי. הלהקה כתבה את השיר שישא את שמה, בלאק שבת. הרעיון עלה מתוך ניסיון לנגן את פס הקול מתוך סרט מדע בדיוני ישן, והתוצאה היתה שיר מהפנט ומצמרר. כאשר הם הופיעו  איתו אנשים לא ידעו כיצד להגיב. לעולם לא נשמע משהו כזה במוזיקה המודרנית לפני כן. השירים הכי כבדים לתקופה נשמעו כמו פס קול למדיטציה בהשוואה. אלו שאהבו את זה ידעו דבר אחד - צריך ליצור עוד כאלו.

הקליפ הבא מבוצע על ידי מוזיקאים מוכשרים ואוזי אוסבורן

Led Zeppelin

לד זפלין הם כנראה הלהקה שעד היום מוגדרת הקלאסיקה של הסגנון. ולהם היו שני דברים שלבלאק שבת אין
 זמר שיודע לשיר וגיטריסט עם יד תקינה. הם מואשמים מצד אחד בתור גנבים שפשוט לוקחים מנגינות של שירים קיימים ומגבירים את הווליום, אך זה משהו שהיום כולם עושים, ומצד שני בתור גאונים ומיסתוריים. אותי מסקרן הבחירה שהם נתנו לשם של אלבומם הרביעי. האלבום לא באמת נושא שם או אף שם של אומן ולהקה, והוא ידוע פשוט בתור לד זפלין 4 או על שם ארבעת הסמלים המופיעים בתוכו. הסיבה לכך היא שהאלבום הקודם שלהם לא זכה להעדת המבקרים , והלהקה רצו שהאלבום הבא שלהם יהיה בעל אילום שם מוחלט והוא לא יפגע מהמוניטין שהם קיבלו. הצליל היה חדש ותעשיית המוזיקה עוד לא הייתה רגילה אליו. היום נראה שהמצב הפוך עם מה שמכונה "מלחמת הרעש".
הצליל של הלהקה היה נטוע בבלוז , יחד עם השפאות של מוזיקה עממית. אז לקרוא להם להקת האבי מטאל לכל דבר יהיה שקר חצוף מצידי. אך הצליל שלהם המבוסס על פריטות אגרסיביות על גיטרה, הגברה, תופים ושירה מרשימה הופכים אותם לחלק מהמייסדים של התופעה. בעיקרון הסגנון התפתח תחילה על ידי כך שלקחו את הבלוז והגבירו את הצליל שלו. הלהקה הבאה ברשימה היא דוגמא טובה לאיך מוזיקה חדשה נוצרת פשוט על ידי כך שמגבירים את הכול.

Judas Priest's

הרבה מחשיבים את בלאק שבת למשפיעה מבין החלוצות, אך ללא ספק ג'ודס פריסטס הם המשפיאים ביותר על הסגנון. הלהקה המהוללת הוסיפה שני מאפיינים חשובים.
ראשית כל, הלהקה ישמה את האמרה טובים השניים מהאחד. כי מה יותר טוב מגיטריסט מעולה מאשר צמד גיטריסטים מעולים ? על ידי הכפלת כמות הגיטרות הלהקה יכלה לבצע צליל יותר גמיש. במקום להישאר עם רצף אקורדים כבד לאורך כל השיר ואז לשבור אותו לטובת סולו, כעת ניתן להשאיר את אותו רצף לאורך כל השיר, להכניס את מלודיה לתוך הבית או בין הבתים, וכמובן לבצע סולואים מהירים בעזרת שתי הגיטרות יחדיו.
בנוסף לכך סולן הלהקה שינה לחלוטין את בסטנדרט לשירה במטאל. אם בלאק שבת ודיפ פרפל (לא נמצאים כאן, אני יודע) השתמשו בשירה פשוטה בקולות בינויניים ונמוכים, הזמר רוב אלפורד היה מאומן בשירה קלאסית ואהב אופרות. את שירת האופרה שלו הוא הביא לתוך עולם המטאל והפך אותה לבחירת ברירת מחדל לשירה נקיה. וכמובן שאופרה יהיה הבחירה של הסגנון. השירה הקלאסית פותחה בתקופה לפני הגברה מלאכותית, ולכן היא התפתחה להיות עוצמתית, חזקה וברורה. בסגנון מוזיקלי שנשלט על ידי תופים מתפוצצים וגיטרות רועמות חובה על הזמר להישמע מעל כל המהומה. כמובן שהוא לא ישתמש בטכניקה הבולטת של האופרה, בלקנטו , זה יהיה קצת מגוחך. דבר שכזה הוא לפעם אחרת.

Iron median

כמובן שלא יכולתי לעשות את הכתבה הזאת מבלי לדבר על אחת הלהקות האהובות עלי. איירון מיידן, לעולם כלי עינויים אכזרי מהרנסנס שככל הנראה יהרוג אותך לא העלה במוחי כאלו מחשבות משמחות. הלהקה הבריטית היא המובילה של מה שכונה הגל החדש של ההאבי מטאל הבריטי. הם לקחו את כל מה שג'ודס פריסט עשו ועשו את זה טוב יותר. מנגינה פשוטה מלודית ומהירה, בעלת צליל כה אופייני שאם אני שומע רק את ההתחלה של שיר שלהם שאני לא מכיר, אני מיד אדע שהם האחראים עליו גם אם לא ידעתי את זה קודם. אני באמת בדילמה איזה שיר לשים בתור הדגמה, כי כל אחד ואחד מהם הוא קלאסיקה בלתי נשכחת. אני רציני. Fear of the dark   עם המהירות שלו ? The number of the beast  עם הצעקה הדרמתית שלו ? Aces high  יהיה דוגמא מושלמת לשימוש מושלם בגיטרות. בסוף אני אזרוק משהו, ועכשיו כשאני כותב את זה אני מבין שמתישהו אני אהיה חייב לכתוב כתבה רק עליהם.

זה הכול השבוע. בפעם הבאה נעבור לאלבום יותר מודרני. כן, סוף כל סוף יצאנו מהעשור השביעי. האלבום הזה הוא אחד שאני שמעתי אותו כבר מספר פעמים ברצף. ככל הנרא עד אז אניהאשמע אותו בפעם העשירית. לאחר מכן נמשיך עם החלק שני של הכתבה עם העשור שנתן למטאל את הבשר, גידים ועוצמות שהפכו אותו למה שהוא. כן, אני מדבר על שנות השמונים.

ועד אז, תהנו מהמוזיקה.

רוצים שהכתבה שלכם תופיע בעיתון ? שלחו אותה אלינו !
yarin107.nsnp@blogger.com