71 שנה לתוכנית החלוקה של האו"ם \ מאת סאם קטז

שלום לכם קוראים וקוראות יקרים ויקרות, אני רוצה לספר לכם שבחודש נובמבר , לפני 71 שנה קרתה תוכנית החלוקה שהיא הייתה תוכנית שהציעה ועדת אונסקו"פ מטעם האו"ם לחלוקת ארץ ישראל ממערב לנהר הירדן לשתי מדינות, יהודית וערבית, ולשטח בינלאומי. התוכנית התקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 ( שזה יוצא ביום חמישי ) וקיבלה את השם הרשמי: "החלטה מספר 181 של העצרת הכללית של האו"ם". בישראל היא מכונה לעיתים קרובות "החלטת כ"ט בנובמבר".

אני חושב שצריך ציין את היום משום שהרי מעקבות אירוע זה בן גוריון ז"ל שהיה אז ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל הכריז על הקמתה של ישראל אחרי האירוע  הזה. בינתיים שתהיה לכם קריאה נעימה וביי ונתראה עד חנוכה

תקציר :

ב-29 לנובמבר 1947, אשרה עצרת האומות המאוחדות ( האו"ם ) את הצעותיה של ועדת אונסקו"פ לגבי עתידה המדיני של ארץ ישראל. הומלץ על הקמת שתי מדינות, מדינה יהודית וערבית ונקבעו שטחי כל אחת מהמדינות. ירושלים וסביבותיה נקבעו כאזור בינלאומי. היישוב היהודי צהל, ולמחרת, החלו ערביי ישראל לתקוף ואחר כך מאוחר יותר הצטרפו איתם מדינות ערב (מצרים, סוריה, ירדן, עיראק, לבנון, ערב הסעודית ועוד )  ובכך החלה מלחמת העצמאות.

מפת תוכנית החלוקה
ירוק- מדינה יהודית
צהוב- מדינה ערבית
לבן- אזור בשליטה של האו"ם

המדינות שהיו חברות באו"ם באותה תקופה :

בירוק המדינות שהיו בעד תוכנית החלוקה, בסגול המדינות  שהיו נגד, בצהוב אלו שנמנעו

ובאדום מדינה נעדרת. 

( אף שהיו אז באו"ם 57 מדינות- המדינה שנעדרה הייתה תאילנד )

תגובת היהודים :

רוב היהודים תמכו בתוכנית, ובמיוחד הסוכנות היהודית אשר תפקדה כממשלה בפועל של היישוב. עם אישור התוכנית, יצאו יהודים בריקודים ומפגני שמחה בחוצות הערים והיישובים היהודיים בארץ ישראל (למעט נהריה שתושביה התאכזבו מאי-הכללתם במדינה היהודית). עד היום מציינים במדינת ישראל את כ"ט בנובמבר, יום קבלת ההחלטה באו"ם, כיום שמחה, וכאחד התאריכים החשובים בתולדות העם היהודי. חלק מן הציבור היהודי, כמו הארגון הצבאי הלאומי שבראשות מנחם בגין דחה את תוכנית החלוקה. אך דעה זו הייתה במיעוט. בתגובת הלח"י נאמר כי הארגון "מברך על הכרת האו"ם בזכותו של העם העברי לעצמאות במולדתו, אך מגנה את חלוקת ארץ ישראל, שהיא פשע כלפי האמת ההיסטורית הגיאוגרפית והכלכלית של הארץ וגזל כלפי העם העברי. העם העברי לא הכיר ולא יכיר לעולם בביתור מולדתו".

בתנועת אגודת ישראל התנגדו באופן גורף לתוכנית זו, עיקר ההתנגדות הייתה על הפרדת ירושלים מן המדינה היהודית, אך גם עצם רעיון המדינה היהודית לא זכה לתמימות דעים בקרב חבריה. אחד ממנהיגי אגודת ישראל שנספו בשואה, הרב מנחם זמבה, אף התבטא שארץ ישראל שחסר בה שעל אחד היא כמו ספר תורה שחסר בו אות אחת, שהוא פסול,וברוח זו אף הייתה החלטת מועצת גדולי התורה של התנועה.

תגובת הערבים :

ההנהגה הערבית בארץ, לעומת זאת, דחתה את התוכנית מכול וכול. ג'מאל אל-חוסייני ראש המשלחת הערבית בא"י לאו"ם הכריז "קו החלוקה לא יהיה אלא קו של אש ודם".אחר הצהרת גרומיקו בעצרת האו"ם, תמך הפלג הערבי של התנועה הקומוניסטית בארץ (שהיה, כמו הפלג היהודי, עושה דברה של ברית המועצות) בתוכנית החלוקה. בין התומכים המובהקים ממפלגה זו היה אמיל חביבי. המנהיגות הערבית טענה כי תוכנית החלוקה הפרה את זכויותיהם של מרבית התושבים בארץ ישראל - באותה העת 67% מכלל אוכלוסיית ארץ ישראל הייתה לא יהודית (1,237,000 אנשים) בעוד ש-33% היו יהודים (608,000 אנשים). המנהיגים הערבים טענו גם שאם התוכנית תיושם, מספר רב של ערבים יהיו לכודים בשטחי המדינה היהודית. גם באותה העת התנגדו המנהיגים הערבים באופן עקרוני לזכותם של היהודים למדינה עצמאית בארץ ישראל ושיקפו בכך את מדיניותה של הליגה הערבית.

למחרת ההצבעה, ב-30 בנובמבר, הותקף אוטובוס 2094 של "אגד" ליד הכפר פג'ה בידי ערבים, וחמישה יהודים מנוסעיו נרצחו. אירוע זה נחשב בישראל לתחילת מלחמת העצמאות שגם תקרא מלחמת השחרור.

הנה סרטון נחמד שקשור לתכנית החלוקה :

מאז שחלק מהמדינות הכירו בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית... העולם הערבי וההנהגה הפלסטינית עד היום לא רוצים להשלים עם העבודה הזאת והם עדיין מתווכחים על הארץ הזאת