סיפור בהמשכים \ מאת גפן קמינר

שלום וברוכים הבאים לעוד פרק מפתיע ונחמד של סיפור בהמשכים.
סוף סוף אני סיימתי לכתוב את הספר במחשב שלי! ואני מתכוונת להוציא אותו לאור!

פרק 6- דלת 101

הם רצו לאורך החוף, ובאיזשהו שלב מיכה פירקר [1] מעל הגדר שמפרידה בין הים לטיילת. גאיה, העדיפה להשתמש במדרגות. "חזרו הנה!!!" קרא האיש, הוא החל לירות ברובהו לכיוונם. השניים נכנסו לבניין וסגרו את הדלת בחוזקה. "תזכיר לי למה נכנסנו לכאן?" שאלה גאיה. "אינסטינקטים" אמר מיכה, והשניים נשענו על הדלת. "אז...למה ברחת מהבית שלך?" שאל מיכה. "סיפור ארוך... מאוד ארוך" אמרה גאיה. ה"גברים בשחור" החלו לדפוק על הדלת ולפתע לגאיה צץ רעיון. "תשמור על הדלת" אמרה. מכיוון שהיא זיהתה את חדר המדרגות, היא רצה לעבר ארון השירות, ולקחה משם קופסה דומה לאייפון 5[2] והדביקה על דלת הכניסה.

מיכה הפסיק להישען על הדלת. הוא הרגיש עייף יותר מאי-פעם והיה על סף עילפון.
"אתה בסדר?" שאלה גאיה.  "לא" אמר מיכה, וכמעט נפל על הרצפה. ה"גברים בשחור" ניסו לפרוץ את הדלת, אך לא הצליחו.  "מזל שיש את חוסם הפריצות" מלמלה גאיה. מיכה הרגיש מסוחרר וראשו החל לפעום. גאיה החליטה לעשות מעשה. "תגיד," שאלה גאיה "מה?" אמר מיכה ונראה כאילו הוא הולך להקיא. גאיה הביאה לו שקית לפני שיקיא על הרצפה. "אתה יכול לעלות 3 קומות?" שאלה גאיה ומיכה הנהן והקיא לתוך השקית.

v   

הם הגיעו לדלת מספר 101 בקומה השלישית. "לא התכוונתי לחזור לכאן, אבל זאת האופציה היחידה" מלמלה גאיה ודפקה על הדלת. את הדלת פתחה נערה שנראתה בת 16 (למרות שנראתה הרבה יותר מגילה, במציאות היא הייתה בת 14). היא הייתה בעלת שיער בלונדיני, אך ראו ששורשי שיערה היו בצבע שחור. "אני רואה שחזרת, פגומה גנטית" אמרה הנערה והסתכלה על גאיה במבט חודר, ואחר כך העבירה את מבטה לעבר מיכה. "ומי זה החתיך שלידך?" הוא חבר שלך? או מיי גוד, שלי! לגאיה יש חבר". גאיה קטעה את הנערה בעצבנות "הוא לא חבר שלי! אני רק עוזרת לו ב... כל מיני דברים" אמרה גאיה.
"או מיי גוד! לגאיה יש חבר הומלס!" צעקה הנערה בהתרגשות. "אני לא הומלס" אמר מיכה.
הנערה גלגלה עיניים ונתנה לשניים להיכנס...

בכניסה לבית ראו השניים נערה נוספת, דומה מאוד לנערה ה"מארחת" ששיחקה באקס בוקס 780 שלה. היא הורידה את משקפי התלת מימד שלה והסתכלה על גאיה ומיכה בחשדנות. היא הלכה והביאה לגאיה מטאטא "כדאי שתתחילי לנקות" אמרה הנערה.
עיניה של  גאיה קדרו, היא לקחה את המטאטא והחלה לנקות. (כמו עוזרת בית.) ה"מארחת" החלה לפתח שיחה עם מיכה. (שרק היא מדברת בה) "יש לך שיער כחול? אתה יודע שגם לי היה פעם שיער כחול? רק חבל שהוא דהה, ומה זה שעל העיניים שלך?" גאיה קטעה את הנערה "מישל, דיי כבר! הוא לא מבין עברית וכדרך אגב זה משקפיים" אמרה גאיה "ראיתי איך הוא 'לא' מבין עברית, חושבת שאת חכמה עלק... נו יאללה תמשיכי לנקות!" אמרה מישל ושפכה מיץ על השולחן. גאיה הסתכלה עליה במבט מיואש וניקתה את המיץ הדביק שעל השולחן. מיכה הסתכל על הנערות האלה במבט זועם. בדיוק כשגאיה עברה לשטיפת כלים (עם מלא מסטיקים על הצלחות) עפה מחבת על ראשה של מישל. מישל צרחה "מי זה היה?!". "זאת בטח גורגאיה[3] הרי את יודעת שהיא שונאת אותנו" אמרה שלי. "שלי זאת לא אני" אמרה גאיה בטון רגוע. "כן?! תכף תאשימי אותי!!!" אמרה שלי, כמעט בצעקה... נשמע שקשוק מפתחות ואישה "בלונדינית" למראה בגיל העמידה נכנסה אל תוך הבית... "על מה כל הרעש?!" אמרה בקול צרוד ומסוקס (לא כמו של וולדמורט), התאומות כאל נעמדו דום לקראת כניסתה של אימם וגאיה הפסיקה לשטוף כלים. "גאיה זרקה עלינו מחבת" הלשינה מישל. האם הוציאה מתיקה משהו שנראה כמו סרגל "בואי הנה!" צעקה לגאיה. הדודה לקחה את ידה השמאלית של גאיה והפשילה לה את שרוולה. יד לבנה שהיו עליה מלא שריטות וחתכים ופצעים שהגלידו ונקרשו נגלתה מתחת לשרוול... "חכי," קרא מיכה "אני חבטתי בה  במחבת". הדודה של גאיה הסתכלה עליו בתדהמה , כאילו היא מכירה אותו... "מ.. מה?... מי אתה?" אמרה הדודה חרש. "אני מיכאל, ידיד של גאיה... ראיתי איך הבנות שלך מתנהגות כלפי גאיה והחלטתי שלא לעבור על זה בשתיקה" אמר מיכה. "ואיך עשית את זה?" שאלה הדודה המודאגת. "טלקינזיס..." אמר מיכה בקול שקט. הדודה התיישבה ונראה כאילו יש לה מיגרנה... "דודה גרטה.. אני מצטערת שהבאתי אותו כי רדפו אחרינו גברים בשחור ו-" דודה גרטה קטעה את דבריה של גאיה "גאיה אני צריכה לספר לך משהו והוא לא יהיה קל" אמרה גרטה והחלה לספר...

---

[1] פירקר- קפץ קפיצת פרקור

[2] חוסם פריצות

[3] מהמילה גורגונות: דמויות בצורת נשים עם שיער נחשים מהמיתולוגיה היוונית, המפורסמת מבניהם זאת מדוזה...