זוהי החוויה שלי במסע. מה עוד אפשר להגיד?
היום הראשון (8.1)
אז נסענו ברכבת מבית שאן לחיפה. נפגשנו עם המדריך שלנו, אילן ברוש, במושבה הגרמנית. גשם החל לרדת.
המושבה הגרמנית, כך הוא סיפר לנו, נבנתה בימי האימפריה העותמאנית בידי טמפלרים גרמנים. משם נסענו למקדש הבהאי, שם הסבירו לנו על הדת הבהאית.
נכנסנו לקבר הבהאא אללה, המקום השקט ביותר עלי אדמות. הייתה הרגשה כמעט קדושה. זה היה יפהפה.
משם עברנו למסגד האחמדי בשכונת כבאביר. שם האימאם (החזן המוסלמי) הסביר לנו על השוני בין האחמדים למוסלמים אחרים. האחמדים מאמינים בהפצת האסלאם דרך שלום, תרומה לחברה וחינוך.
אחד הדברים המעניינים במסגד היה מחסן הקוראנים של המסגד, שכלל קוראנים מתורגמים ללא מעט שפות, כולל יידיש.
בכנסיית סטלה מאריס ראינו את המקום בו אליהו הנביא ניצח את נביאי הבעל בתחרות על כוחו של אלוהים מול כוחו של הבעל, על פי הספרים. אבל בתוך המנזר כבר הייתי ספוג מים ומצונן ולא כל כך קשוב… לא כיף.
הגשם התגבר עד שלא יכולנו להמשיך לתחנה הבאה, אז נסענו ישר לאכסנית אנ"א. שם היתה אווירה חמה, שיחקנו משחקי קופסא ונהניתי עם חבריי לחדר.
פעילויות קבוצתיות שאנחנו יצרנו היו בשפע באותו ערב.
היום השני (9.1)
נסענו לבסיס השייטת בעתלית, שם דרשו מאיתנו לשמור בסוד על מה שהראו והסבירו לנו.
אין מה לעשות… אבל קוריוז קטן: כחלק מהסיור ראינו שורה של סירות לא פעילות עם משפטים מודפסים עליהן. אחד מהמשפטים היה "זה לא נעשה קל יותר, אתה רק נעשה טוב יותר." משפט זה רק מדגיש את דרך המחשבה של השייטת. מעורר השראה, לא כך?
לאחר מכן היתה משימת איתור בקניון לב המפרץ. ביקשו מאיתנו למצוא מקומות כמו התחנה המרכזית או מתחם האוכל והתאמנו על יכולות ניווט ואיסוף מידע.
החוויה הכי חדשה היתה ההתנדבות במרכז הקליטה, שם שיחקתי משחקי קופסא עם ילדים של עולים מאתיופיה. (עם קצת ניסיון לדבר בשפה שלהם בצד. המספרים שלהם היו כל כך חמודים!) השאר עסקו בתחזוקת המחשבים במרכז, בארגון הספריה ובלא מעט משחק וציור עם הילדים. הם היו מדריכים מדהימים.
משם לפה, חזרנו לאכסניה וויתרתי על הקניון. היו חגיגות.
פעילויות קבוצתיות שאנחנו יצרנו היו בשפע באותו ערב.
היום השני (9.1)
נסענו לבסיס השייטת בעתלית, שם דרשו מאיתנו לשמור בסוד על מה שהראו והסבירו לנו.
אין מה לעשות… אבל קוריוז קטן: כחלק מהסיור ראינו שורה של סירות לא פעילות עם משפטים מודפסים עליהן. אחד מהמשפטים היה "זה לא נעשה קל יותר, אתה רק נעשה טוב יותר." משפט זה רק מדגיש את דרך המחשבה של השייטת. מעורר השראה, לא כך?
לאחר מכן היתה משימת איתור בקניון לב המפרץ. ביקשו מאיתנו למצוא מקומות כמו התחנה המרכזית או מתחם האוכל והתאמנו על יכולות ניווט ואיסוף מידע.
החוויה הכי חדשה היתה ההתנדבות במרכז הקליטה, שם שיחקתי משחקי קופסא עם ילדים של עולים מאתיופיה. (עם קצת ניסיון לדבר בשפה שלהם בצד. המספרים שלהם היו כל כך חמודים!) השאר עסקו בתחזוקת המחשבים במרכז, בארגון הספריה ובלא מעט משחק וציור עם הילדים. הם היו מדריכים מדהימים.
משם לפה, חזרנו לאכסניה וויתרתי על הקניון. היו חגיגות.
היום השלישי (10.1)
טיילנו בשכונת ואדי ניסנאס במורד העיר. ראינו פואמות רבות שנכתבו בידי משוררים בני השכונה.
עברנו דרך השוק וראינו לא מעט אוכל. וגרפיטי. המון גרפיטי. אם אנחנו כבר כאן… בנצי ברופמן, אמן גרפיטי מקצועי (כן, זה קיים וצריכים רשיון בשביל זה) הגיע כדי להדגים לנו איך לרסס על קירות.
אני כבר הייתי חסר סבלנות בגלל הצינון שהיה בשלב הזה כשהגיע הזמן לניסיון חופשי, אבל התוצאה שראיתי בסוף (גם אם לא היתה בהשתתפות כולנו) היתה מרשימה בהחלט לעשרים אנשים שלא התנסו בגרפיטי מעולם…
תוכלו לראות אותה בחדר אוכל מחר!
את הדרך חזרה עשינו ברכבת לבית שאן.
היה מסע מוצלח! חניכי ומדריכי המכינה, אשמח אם תשתפו חוויות בתגובות!
רואים שהיה לכם כיף, איך הרבה זמן לא הייתי בואדי ניסנאס ( בפעם האחרונה שהייתי שמה זה היה במסגרת סמינר יהודי ערבי ואכלנו באזיו מסעדה ששם הפלאפל שלהם היה מאוד טעים וגם הייתה שמה בובה של סנטה קלאוס כי הם התראגנו לקראת חג המולד ואחת התלמידות נדקלה על הבובה וקנתה אותה )
השבמחק