סיפור בהמשכים \ מאת גפן קמינר

שלום לכם! מה שלומכם?
היום נוסף עוד פרק לסיפור בהמשכים שלנו!!! יאי!!!

בגלל שלא שמעתם זמן רב מהסיפור אז אני אעשה לכם תקציר.
תקציר הפרקים הקודמים: מיכאל הוא עוד עולה חדש רגיל שמנסה להסתגל לסביבה ולחיות את חייו בשקט.. עד שהוא מגלה שיש לו כוחות על. הוא פוגש נערה מסתורית בשם גאיה. עכשיו, אנשים בחליפות שחורות רודפים אחריו והוא מנסה לברוח מהם.
רוצים לדעת מה יקרה? עוד מעט תגלו.

בטעות העליתי את הפרק הלא נכון...
אז זה הפרק הנכון:

פרק 5 חשמל זורם בכפות ידיך!

מיכה נאבק וניסה להשתחרר מידי ה"גברים בשחור". "תעזבו אותי!!" צעק מיכה וניסה לבעוט באחד מהם. למרות ניסיונו של מיכה להשתחרר מה-"גברים בשחור" מצא את עצמו אזוק ומוכנס לוואן שחור. כשהגברים רצו להכניסו לאוטו, מיכה עמד במקום כמו סלע ולא זז. "באימא ש'ך! תיכנס או שנפעיל עליך כוח" אמר אחד הגברים. "שניים יכולים לשחק במשחק הזה למרות שבמקרה הזה המשחק הוא שלושה נגד אחד" אמר מיכה. אחד מהאנשים החל לתקוף ומיכה ידע שהוא עומד לתקוע לו אגרוף בבטן ולכן כשהאיש כיוון את אגרופו...

הכול קרה כל כך מהר, רק בתנודת ראש של מיכה הבחור עף עם אגרופו על הוואן. ושוב, בתנודת ראש אחת, הוא העיף אותו באוויר, ועל הוואן. מיכה נתן לגבר להתגלגל מגגו של הרכב על הרצפה. השני כל כך כעס עד שהחליט לתת למיכה אגרוף בפנים. למזלו שלו מיכה ידע טוב מאוד להתחמק מ"אגרופי הזעם" של אותו הבחור, כאילו ידע מתי יפגע בו האגרוף (באותו הרגע רצה להודות לאימא שרשמה אותו לחוג הגנה עצמית ברוסיה). כל זה לא נמשך הרבה זמן (למזלו של מיכה) כי מישהו שלח בבחור יד מחשמלת, והבחור נפל ארצה חצי מעולף.

ושוב מסתבר (פעם שנייה בסיפור) שזה לא מישהו אלא מישהי, שרק לפני כמה דקות הבינה איך משתמשים בכוח העצום שלה... כן, אתם יכולים לתאר לעצמכם שזאת הייתה גאיה (לפעמים נמאס לי להיות כל כך צפויה, אבל מה שנכון נכון). מיכה הביט בעיניים ופה פעורים. הוא באמת לא ידע מה לומר. "מה עם 'כל הכבוד גאיה!', 'תודה שהצלת אותי!' " קראה גאיה. הגבר שאותו חשמלה החל להתעורר (כן, בכזאת מהירות). הוא מצמץ כאילו זה חלום. "אימא?..." מלמל הבחור בקול צייצני. גאיה רכנה מעליו וחייכה חיוך כה חושף שיניים עד שאפילו *ג'ף הרוצח, לא היה חושב על חיוך כזה.  "לא חמודי, תחזור לישון. לילה טוב!" אמרה גאיה בקול הכי רך שהצליח לצאת לה מהגרון, וחשמלה אותו שוב.

רק עכשיו הבין מיכה למה הוא פחד מבנות.

גאיה, כאילו קראה את מחשבותיו "אל דאגה" אמרה, "היפהפייה הנרדמת תקוץ בעוד כשעה".
הבחור השלישי עמד המום מול חבריו המעולפים. "על מה אתה מסתכל!?" אמרה גאיה בגסות רוח, והגבר ברח משם בצרחות, כמו ילדה קטנה ומסכנה.
 "שלושה זבובים במכה" אמר מיכה. "יש משהו בדבריך" אמרה גאיה בחיוך מרוצה.
 "לעזור לך לפתוח את זה?" שאלה גאיה, והצביעה על האזיקים.
 מיכה הצליח לגרום למפתחות לעוף אל תוך ידיו, ולפתוח את האזיקים וגאיה הרימה גבה.
 "יפה שהצלחת לשלוט בזה" אמרה. "תודה," אמר. מיכה הסתכל לצדדים "טוב, אני חייב לזוז" אמר.  "לאן?" שאלה גאיה. "לכל מקום אפשרי" ענה מיכה בארשת פנים מודאגת. "מה, גם אתה ברחת מהבית?" שאלה. "ממש לא, הכריחו אותי לצאת מהבית" אמר מיכה.  גאיה נראתה דיי מופתעת ולפתע מיכה הבין למה. "כמה זמן את באמת גרה ב'החממה'?" שאל מיכה.  "יום ומשהו" מלמלה גאיה. 
"בסדר, אני מודה. ברחתי מה..." גאיה לא הספיקה לסיים את המשפט, כי באותו רגע נשמעה יריית רובה...
גבר בגיל הארבעים עם מדים שהזכירו למיכה נאצי, התקרב אליהם.
 "האם זה לא מיכאל זירו המפורסם? ומי זו עלמת החן שלידו?" אמר האיש כאילו מנסה להיות נחמד.
גאיה הרימה ראשה אל אזנו של מיכה "כדאי שנלך" לחשה.
 "ההורים שלי לא מרשים לי לדבר עם זרים" תירץ מיכה בקול מפוחד והתכוון ללכת.
 "היי חבר'ה, אני לא אפגע בכם" אמר האיש... 
רק אשרוף את נשמתכם, עד שכלום לא יישאר מכם... 
נשמע קול בראשו של מיכה, והוא היה דיי בטוח שאלה לא המחשבות שלו. "נראה לי שזה זמן טוב לברוח" מלמל מיכה חרש, והשניים החלו לרוץ כמו שלא רצו בחיים שלהם... 

*החיוך היה מאכזריות.. סליחה, החיוך לא היה משמחה.