סיפור בהמשכים \ מאת גפן קמינר

ואוו...
כמה זמן לא עשיתי את הפינה הזו...
אז, אני אעשה לכם תקציר:
מיכאל הוא נער רגיל... למרות שאפשר לחלוק על זה. ביום בהיר אחד הוא מגלה שיש לו כוחות על!
הוא פוגש את גאיה, נערה רגילה שגם על רגילותה אפשר לחלוק (כי גם היא מקבלת כוח על כלשהו..)
שניהם מנסים לברוח מידי הגברים בשחור...
נעצרנו בפרק שבו הם היו בבית של דודתה של גאיה.
מה הדודה של גאיה תגיד? האם הם יצליחו להתחמק? ומי אלה לעזאזל הגברים בשחור?
את כל זה נגלה בפרק הזה.

נ.ב. יום האישה שמח!

נ.ב.נ. כל הזכויות שמורות לגפן קמינר...

פרק 7- מר תשע נשמות

לדודה גרטה היה קשה לספר את הסיפור. הדבר היחידי שהצליחה לומר זה: "אבא שלך הוא..." .

באותו רגע נשמעה דפיקה בדלת. "מישל, לכי תסתכלי בעינית" אמרה הדודה ומישל הלכה והציצה. "יש מחוץ לדלת הרבה אנשים עם חליפות שחורות ואפילו אחד שמחופש לנאצי" אמרה מישל... יפה שהיא יודעת מה זה נאצי. חשבה גאיה בליבה. "הגיע זמנכם לברוח..." אמרה גרטה. "אני במקומכם הייתי הולכת על החלון" המשיכה לומר... השניים הלכו למרפסת וקפצו....

טוב, לפחות מיכה קפץ... כאילו נולד לעשות דברים משוגעים כאלה, כאילו שעד היום לא היה חנון שכל מה שמעניין אותו זה מתמטיקה.... מזל שזה רק בכאילו.

לגאיה לא היה את הכוחות שיש למיכה (שכל נחיתה אצלו זאת נחיתה רכה.) ולכן לא ממש קפצה... 

"נו יאללה גאיה תקפצי!!!" עודד מיכה מלמטה. "אין לי תשע נשמות ואני לא נוחתת כל הזמן על הרגליים" אמרה גאיה בפחד. "אני אתפוס אותך" הבטיח מיכה. ה"גברים בשחור" נכנסו כולל שלושת התאומים הסיאמיים , המפקד ועוד שניים שגאיה לא זיהתה (בקיצור, גברים בשחור 2) "אז את קופצת?" שאל מיכה בצעקה, "יש לי ברירה אחרת?!" קראה אליו גאיה. היא נשמה עמוק, כנראה שכן היה לה פחד גבהים מטורף אבל איכשהו מוחה (המוח שלה) הרגיע אותה שהכול יהיה בסדר. היא הורידה רגל אחת מעל הגדר של המרפסת ורגל שניה הורדה לרצפה בדיוק כשאחד מהגברים רצה להציץ למרפסת וגאיה קפצה...

זה היה מוזר... גאיה הרגישה חופשיה בפעם הראשונה בחייה... חבל שהרגע הזה נגמר כל כך מהר. תוך כמה שניות. לפני שגאיה הגיעה לרצפה; במקום להתרסק על הרצפה ולמות מיכה תפס אותה בזרועותיו (ממש כמו גיבור מסרט רומנטי) והחזיר אותה לקרקע.

זה היה הרגע הכי מביך בחייה של גאיה. היא פשוט עמדה ללא נוע והביטה ברצפה בכדי שלא יראה  את הסומק שצמח על לחייה. כמובן שגם מיכה היה מובך, הוא הזיז את רגלו במבוכה , כל שיערותיו סמרו ואוזניו היו אדומות... מה שכן זה לא היה בגלל הקור... אז בקיצור: שניהם היו מובכים מהסיטואציה הזאת...

הראשונה שללא ספק שברה את הקרח והחלה לדבר זאת גאיה: "אז... מה נעשה עכשיו?" שאלה. נשמעו יריות אקדח, ה"גברים בשחור 2" כיוונו לעברם את כלי הנשק שלהם. (ומסתבר שנוספו לקבוצה עוד "גברים בשחור" , מה שהופך אותם ל"גברים בשחור 3" !!) "תרימו את הידיים או שאנחנו יורים" צעק אחד מ"הם" לתוך מגפון ענק... השניים הבינו שאין דרך מוצא הרי הם היו מוקפים מכל הכיוונים.

לפתע, עבר על הכביש הנטוש אוטובוס קומותיים ונעצר. קבוצת מטיילים (עם מדריך כמובן) יצאו מהאוטובוס והחלו לצלם את פעולותיהם של ה"גברים בשחור 3" בעוד "הם" מנסים להרחיק את התיירים משם.... "הם" היו מעוכבים וזה נתן לגאיה רעיון, בעצם תוכנית שלמה. "אם כולם מתכנסים סביב התיירים..." מלמלה גאיה והחלה לחשוב, "יש לך תוכנית?" שאל מיכה. גאיה הסתכלה עליו במבט מואר.. משהו בעיניה קצת השתנה אבל עדיין אותה גאיה.. "הבאת אתך במקרה בגדים להחלפה?" שאלה גאיה. מיכה לא הבין בשביל מה היא צריכה לדעת את המידע הלא חשוב הזה... "כן?" אמר (או שאל?) גאיה נתנה לו חצאית שנראתה (מאוד) סקוטית אך אי אפשר להתווכח על כך שהיא נשית (היא מאוד נשית)... "קח תלבש," אמרה גאיה. "נרא'לך שאני אלבש את זה?!" אמר מיכה. "אתה תלבש את החצאית הזו כמו גבר" אמרה גאיה. "אבל זאת חצאית של אישה!" אמר מיכה בטון תקיף אך חלוש... "ברומא התנהג כרומאי" מלמלה גאיה. מיכה לא הבין למה אמרה את זה.... "תסתכל על התיירים ואז תבין" אמרה גאיה.

מיכה הסתכל על חבורת התיירים: אחד היה עם תסרוקת קוצים מגולחת וסגולה ומלא שרשראות ובדילים. השנייה הייתה עם עור כהה כמו שוקולד אך שיערה היה בלונדיני כמו השמש והיא לבשה עקבי כסף ושמלה תואמת (וכדרך אגב חצי משיערה היה מגולח). והשלישי היה תייר ג'ינג'י מסוקרן אשר כל שיערותיו עמדו והוא לבש צ'וקר. (בעברית נאותה אומרים קולר) עם תליון. (מיכה לא בקיא באופנה אבל עדיין לא הצליח לזהות איזה ציור מצויר על התליון)... הג'ינג'י לבש גם כפפות חצי שחורות ו..... בגדים ורודים?! (העולם השתגע). "נראלי שנוכל להשתלב בהם" מלמל מיכה ולבש את החצאית בכוח. גאיה הוסיפה ל"לוק" שלו כובע של איטליה... "מה הקשר?!" שאל מיכה. "אין לי שמץ אבל השיער שלך מסגיר אותך" אמרה גאיה. מיכה חיטט בתיק שלו ומצא חולצה לתת לגאיה (נקמה... [צחוק מרושע!!!!]). "אז לשם היא נעלמה..." מלמל מיכה וזרק את החולצה אל גאיה. "סטאר וורס? איך ידעת שאני שונאת את הסרטים שלהם" אמרה גאיה בנימה צינית ולבשה את החולצה (שהייתה גדולה עליה בכמה מידות) "וכדאי שתשימי את זה" אמר מיכה והושיט לה משקפי שמש. "למה? אני רואה בשמש מצוין" אמרה גאיה. "העיניים שלך מסגירות אותך" אמר מיכה וגאיה חטפה מידיו את משקפי השמש. "טוב אולי טיפ טיפה הגזמתי" אמרה ומיכה הסתכל עליה במבט רציני "טיפה יותר מ'טיפ טיפה'?" מלמלה גאיה.

השניים התגנבו אל תוך "גוש" התיירים והתנהגו כמו... טוב, תיירים רגילים. גאיה חיטטה בטלפון שלה. "מה את עושה?" שאל מיכה בשקט. "מוחקת מהם את כל המסמכים הווירטואליים שיש להם עלינו" ענתה גאיה בפשטות. חבורת התיירים התקדמה לעבר האוטובוס וכך גם גאיה ומיכאל. רק לפני שהלכו גאיה צילמה אותם צילום אחרון וכשהתקרבו לאוטובוס מיכה שאל אותה: "היית חייבת לצלם אותם?". "כן, כי השתמשתי במצלמה שמוחקת זיכרון" אמרה גאיה והשניים נכנסו לאוטובוס...