השבוע הוא השבוע האחרון. זמן לגיליון נוסטלגי! מתוך גיליונות משנים עברו, בינואר 2013 בחרתי ראיון של סתיו קעטבי עם גרסיאלה, המחנכת והמורה לספרדית.
שלום, גרסיאלה,אנחנו כאן כדי לראיין אותך לפאזל. קודם כל, ספרי לנו מאיפה הגעת ואיפה את עכשיו.
הגעתי בגיל 18 מארגנטינה, ממחוז שקוראים לו "אנטרה-ריוס" (בין הנהרות, Entre Rios) על גבול אורוגואי, במשלחת יהודית לישראל. היום אני גרה בניר דוד.
אז מה ההבדל בין אוכל ארגנטינאי לאוכל ישראלי?
בוא נתחיל, בארגנטינה לא אוכלים הרבה סלטים כמו בישראל, הסלט הוא תוספת. בשר הוא הרבה יותר חזק, אין ארוחה בלי בשר, לפחות לא במקום בו גרתי. האוכל הישראלי גם חריף הרבה יותר, חזק בטעם. יש השפעה איטלקית מאוד חזקה, בגלל המספר הרב של מהגרים מאיטליה. מנות כמו פסטה, פיצות וגלידות נפוצות מאוד.
לפני הגעת האירופאים לארגנטינה חיו שם מאות קבוצות של ילידים. איך הבישול שלהם השפיע על האוכל הארגנטינאי המודרני?
ילידים כבר נשארו מעט מאוד, רק בצפון יש איזו שהיא השפעה, בשימוש בעשבי תיבול מסורתיים ודברים כאלה.
איך מאורגנות הארוחות בארגנטינה?
בניגוד לישראל, ארוחות הבוקר, גם במשפחה הן קטנות, קפה ועוגה ולעבודה. ארוחות הצהריים הן גדולות יותר והרבה יותר משפחתיות בניגוד לכאן.
בארגנטינה יש מנהג של ארוחות ארבע (אפילו יש להם שם לזה! מריינדה merienda) שבהן לא בדיוק יושבים בקבוצה ואוכלים, אלא כל אחד אוכל לבד, איזה ממתק, מאפה וקצת משקה חם.
את ארוחת הערב אוכלים מאוחר יותר, בערך בתשע בערב. בכלל, היום הארגנטינאי מתחיל ונגמר הרבה יותר מאוחר מהיום הישראלי כי מחשיך הרבה יותר מאוחר (והאקלים הרבה יותר נסבל ביום, אז אין צורך לקום כל כך מוקדם.)
ואיך אוכלים?
אנשים הרבה אוכלים בחוץ כי האוכל מאוד זול. הבשר (שוב) מאוד בולט, כמו גם הגבינות, פסטה בולונז, נקניקים, הם משוגעים על זה. אתה לא תיכנס למסעדה בלי להזמין בשר. זה פשוט לא קטע שלנו. כשביקרתי שם לפני כמה שנים לא הצלחתי למצוא סלט אחד לבד.
בין המחוזות יש הבדלים גדולים: האיטלקים אוהבים את הפיצה שלהם, אני ממליצה עליה בחום. במקומות אחרים יש יותר ספרדים, ערבים וכו'.
יש בארגנטינה מלא קונדיטוריות, הם במיוחד מאוהבים מעל הראש בריבת חלב (Dulce de Leche) שלהם, היא כמעט במעמד של שוקולד השחר כאן, ומגיעה בלא מעט וריאציות, עוגות, כריכים, מה שלא תרצה.
והשתיה?
בערב שותים המון יין. יין ארגנטינאי הרבה יותר טוב מיין ישראלי, את זה אני יכולה להגיד לך, מגדלים אותו קרוב להרים של צ'ילה. במריינדה אנחנו שותים את המאטה (Mate) המפורסם שלנו.
ידעתי שנגיע לזה...
החליטה המיוחדת הזו של עשבי תיבול (שרבה, Yerba) שנוצרה בידי הילידים נעשתה פופולרית ברמה עולמית בשנים האחרונות, בעיקר אצלנו ובברזיל. ראיתי בנסיעות שלי חליטות כאלה גם בפולין ובסוריה ולבנון. פעם אחת, כשהבת שלי היתה בבית חולים בישראל, בזמן ששתיתי את המאטה שלי בא אלי ערבי אחד ודיברנו על איך שאפילו בני דודים לבנוניים שלו שותים את זה. יש אפילו וריאציות עם קליפות תפוז, מיני עלים. יש מחמם מים בכל מקום, מסננות לעלי שרבה, כל החבילה. המדינה כולה מוכנה באופן כמעט צבאי לשתיית מאטה (נשמע לי כמו השיגעון שיש לישראלים עם קפה.)
תודה רבה, גרסיאלה! ותודה שהקשבתם ל-#גיליוןנוסטלגי של השנה! מה אתם חושבים על אוכל ישראלי? האם יש משהו טוב יותר? איזה בישול אתם הכי אוהבים? ספרו בתגובות!
כן אז
השבמחקאני חושב שהרעיון הזה היה טוב היה סבבה היה סביר אבל הוא רק היה לבשר הוא היה שאלות על בשר הוא לא היה תוכן על המדינה עצמה אול גרסיאלה באופן כללי אני חושב שהייתה צריכה לעשות עוד שאלות ולענות כמוסות כאילו
השבמחק