מדור מוזיקה - האלבום האדום של מלך הארגמן

הפעם במדור מוזיקה, אנו עוברים מהצד העליז של Yes לצד האפל. שנות השבעים מתקרבות לשיאן ואיתן מתחיל להיווצר צליל חדש.
הפעם כתבה קצרה יחסית , כיוון שאני כבר עובד על כתבה למדור אחר.

יש מחלוקות מתי בדיוק התחיל הרוק המתקדם.
 הדעה הרווחת היא שהוא התחיל עם השיר21th century schizoid man של King Crimson. יש הטוענים שפינק פלויד התנסו במוזיקה ניסיונית עוד בשנות השישים ולכן הם החלוצים. יש שיצביעו על הביטלס עם האלבום 
Sgt.Pepper's Lonely Hearts Club Band שחידש את עולם המוזיקה עם שימוש ראשוני בעולם הרוק בכלים אלקטרונים ,עריכה מתקדמת ואפקטים מיוחדים. על האלבום הזה סיפר ג'ון לנון בדיחה שאני אוהב :" אם אני אלחץ על הכפתור הזה , עכשיו הגיטרה נשמעת כמו פסנתר, וניתן לנגן עם הגיטרה קטעי פסנתר. אנשים שואלים אותי, מדוע לא פשוט להשתמש בפסנתר ? טוב, זה בגלל שהפסנתר נשמע עכשיו כמו גיטרה."

מחלוקת שלא קיימת זה שבאמצע שנות השביעים הז'אנר נתקל בסכנה. האיום הכי גדול על סגנון שמבוסס על לחדש הוא שאין יותר דבר חדש. ובפני עצמו , לא לקח לסגנון הרבה זמן לעבור משנות הזהב של 71-72 לעבר תקופת גסיסה. בסופו של גבר הסגנון מת למשך שנות השמונים עד שיקבל החייאה. אך עד אז היו כמה דברים שהחזיקו אותו בחיים. 

על ידי השאלת מאפיינים מסגנונות מוזיקליים טריים הסגנון החל להתפצל ולהישאר מרענן עוד קצת זמן, עד שהוא יבלע לחלוטין לתוך אותם סגנונות. כך נולדו רוק החלל , רוק סימפוני , rock progressivo italiano ואבות טיפוס לטראנס של היום. 

אך ההשאפה הכי משמעותית, או לפחות מוערכת כיום , היא מצד רוק כבד , שבאותן שנים החל להתפתח לעבר האבי מטאל. בשנה 1976 יצא האלבום 2112 של Rush . אך שנתיים לפני יצא שילוב לא שיגרתי על ידי חלוצת הז'אנר. לא, החלוצה השנייה... 

השנה היא 1974 והלהקה King Crimson (קינג קרימסון / מלך הארגמן ) עברה משברים רבים , והעיפו את החצוצרן והכנר. הלהקה ידועה בצליל הג'אז האפל שלהם , שימוש במקצבים לא שגרתיים ובטקסטים עמוקים. תחשבו את ההפתעה הרבה שחוויתי שהלהקה שעד כה הובילה עם הסקסופון עוברת לדיסטורשיין כבד עם הגיטרה חשמלית. האלבום Red (אדום) הוא היצור המוזר הזה.

כמו שהבטחתי, הפעם אשמור את הביקורת קצרה.האלבום כולל חמישה שירים ,שניים  אינסטרומנטלים , אחד מהשניים מאולתר לפי מסורת הג'אז. השירים שומרים על אותו מוטיב , מוזיקת ג'אז עם כל דבר שיש בג'אז - סולו חצוצרה פה, מקצב תופים לא שיגרתי שם, אלתור בין לבין. התוספת של הגיטרה החשמלית היא שינוי גדול והופכת את האווירה למפחידה ומצמררת. היצירה המאולתרת providence נשמעת לגמרי כמו משהו מתוך סרט אימה. לצערי לא מצאתי את היצירה ביוטיוב. 

תלונה אחת שאני יכול לחשוב עליה היא השירה. זה לא שהיא גרועה, ההפך. אומנם היא פשוט לא הסגנון שלי. אני רגיל לזמר ששר בשיא כוחו בקצה הסולמות או זמר רגוע עם קול מהפנט שיכול לגרום לקול דבר להישמע מעניין. השירה כאן היא יותר שילוב בין השניים , ולמרות שהיא עושה את העבודה אני מרגיש שחסר בה כריזמה. כמובן שמעריצים של הלהקה יטבחו בי על כך ויגידו שאין לי מושג על מה אני מדבר, אבל זו פשוט עניין של טעמי האישי. טכנית , הזמר מעולה . הוא מדויק ובעל קול אווירתי. הטקסטים עמוקים ועשירים בדימויים. השירה טובה, זה פשוט סגנון שירה שאני לא מתחבר עליו בקלות.

לסיכום ,אני פשוט חושב שזה אלבום ייחודי במינו. לא שומעים כיום משהו כמוהו, בכלל גם בתקופה שהוא יצא לא שמעו משהו כמוהו , אז זה לא יצירה מתקופה אחרת אלא יצירה של חשיבה אחרת. אני לא יודע למה , אבל שימוש בג'אז על מנת ליצור אווירה מרתקת מושך אותי, יחד עם הצליל של האבי מטאל לא מלוטש המנוגן בכישרון רב וכל זאת עם מנגינה מאוד רגועה ושלווה, דבר שמעצים את החוויה אף יותר. אם אתם צריכים משהו חדש שבאמת ייחודי , האלבום Red הוא בחירה מומלצת.

השבוע עוד תראו כתבה מורחבת יותר במדור חדש. שבוע הבא נסגור את העשור השביעי עם להקות הרוק שהגדירו אותו, תבדקו את הביקורת "זהירות ! שביר" לרמז. אם יש משהו שלא נגעתי בו ואתם רוצים לדעת מה יש לי לומר עליו, בשביל זה קיימות התגובות. נתראה שבוע הבא, עד אז תהנו מהמוזיקה.

רוצים שהכתבה שלכם תופיע בעיתון ? שלחו אותה אלינו !
yarin107.nsnp@blogger.com