מדור מוזיקה: עשרים ואחת שתיים עשרה

כמה ממכם לא הבינו את הרמז מסוף הכתבה שעברה ? כשאמרתי שאני הולך לכתוב את הכתבה הבאה עוד 97, למעשה התכוונתי שאני הולך לכתוב את הכתבה על מה שיהיה עוד 97 שנים. השנה היא 2015, עוד 97 שנים השנה תהיה...תעשו את החשבון בעצמכם.

מחכה לכם פינוק עם האלבום הבא, הוא אחד מאוד מיוחד. למעשה התכוונתי ממזמן לכתוב עליו, כבר בהתחלה, אבל היו כמה דברים שגרמו לי לחשוב שאולי מוטב לחכות. בעיקר בגלל השיר הראשון שהוא עיקר האלבום, אליו נגיע עוד מעט.

אז מה כל כך מיוחד באלבום ? אם תשאלו אנשים מהתקופה שאהבו להקות פרוג רוק (איציק המורה לדרבוקות ומקהלה הוא דוגמא טובה) לא בטוח שהם בכלל שמעו על Rush ,כשהיא הייתה רלוונטית לתקופתה היא בכלל נגנה מוזיקה אלקטרונית, וכשהם עבדו על האלבום הזה כל הז'אנר של פרוג רוק כבר לא היה בלב הכותרות. היום, הלהקה נחשבת לבין האבות טיפוס של הפרוג רוק המודרני , עם שילובים של סגנונות שונים ובראשם רוק כבד (לא מטאל - רוק כבד. יש הבדל ומותר לי להיות קטנוני עליו) . למעריצי פרוג צעירים יותר, הלהקה Rush ובמיוחד האלבום 2112 (יש לקרוא "עשרים ואחת שתיים עשרה" ובשום פנים ואופן לא "אלפיים מאה ושתיים עשרה") ידועים בתור ארטיפקט חשוב שיש לכבדו.

האלבום הוא מאוד קצר, רק טיפה יותר מ-38 דקות ושישה שירים. האלבום עצמו מתחלק לשני חלקים -

החלק הראשון והמרכזי הוא סויטה הנושאת את שם השיר (נגיע לשם, יש לכם סיבות להיחלץ ולהתרגש) הלוקחת את רוב האלבום.

החלק השני הוא חמישה שירים נחמדים נוספים, בתור בונוס או בגלל שמשהו צריך להגיע לרדיו.

נתחיל הפוך, עם החלק השני. שירים אלו הם מאוד מאוד קצרים , הארוכים מבניהם לוקחים 4 דקות. אני מצאתי את עצמי מחבב את רובם ואף אוהב כמה מהם. A passage to Bangkok (מסע לבנגקוק)  הוא שיר שצריך מעכשיו להיות חלק מכל טיול שנתי. הוא קיצבי , הוא קליט והוא עוסק בטיול ארוך. תשכחו את "הנהג שלנו" או "אל המעיין" - בטיול השנתי הבא אני רוצה לשמוע אתכם שרים ביחד את השיר המעולה הזה.

לפעמים אני לא בטוח אם אכן נכון לקרוא להם להקת רוק פרוגרסיבי.הם מרבים ללכת על שירי פופ, אך הדרך שהם עושים אותם כוללת גוון של התנסות וטכניות. הבסיסט/סולן של הלהקה הקנדית, גדי לי , מרשים מאוד בסטודיו, עם שירה מאוד קלאסית של רוק כבד בקולות גבוהים יחד עם נגינה מרשימה על גיטרת הבס במקביל. בהופעות חיות, במיוחד לאחרונה, הוא רק צרות. לכן לא שמתי אף שיר מתוך הופעה.

אם אתם חושבים שאני בנתיים ממהר ולא מפרט, ובמקום זורק את המחמאות והשבחים השיגרתיים שלי , זה בגלל שאתם בעלי יכולת תפיסה טובה. השירים האלו מאוד חמודים , אך אף אחד מהם הוא לא הסיבה שבשבילה יש להקשיב לאלבום. הכל מסתכם בשיר אחד...טוב ,ואני חייב להודות שגם השיר האחרון Something for nothing הוא די מגניב...

האלבום מתחיל עם הסויטה הנושאת את שמו, 2112 (יש לקרוא "עשרים ואחת שתיים עשרה" - מאוד חשוב !).

הסויטה הזו היא הסיבה שבגללה לא הייתי בטוח האם לכתוב על האלבום הזה. היא מעולה, היא מדהימה ,אין לי שום דבר רע לומר עליה, היא העיקר של האלבום ולמעשה הסיבה היחידה לשמוע אותו. אז מה הבעיה ? רוב האנשים לא רגילים לשמוע סויטות ואופרות רוק.

רוב האנשים שומעים מוזיקה ברדיו. או במילים אחרות רוב האנשים לא שומעים מוזיקה בכלל. סויטה בשביל להקה , במיוחד להקת פרוג , הוא היהלום שבכתר. הגביע הקדוש שכל להקת רוק פרוגרסיבי מנסה להגיע עליו, וליצור את הטובה ביותר שאי פעם עשו. 

בשביל הקהל הרחב, מדובר בבזבוז של זמן. לדעתי הם פשוט חסרי סבלנות. תנו לי שיר חביב של שתי דקות ואני אחייך. תנו לי שיר נחמד של חמש דקות ואני אהנה. תנו לי שיר מעולה באורך של שמונה דקות ואני אהיה שמח. תנו לי יצירת פאר באורך של עשרים דקות ואני אהנה מכל רגע, ולבסוף אצטער כשהכל נגמר, רק כדי לשמוע ישר את הכול מהתחלה.
אני אוהב סוויטות ! כן הן ארוכות, אך למי אכפאת? אם זה טוב למה שאני ארצה לקצר את זה ? "מעט זה יותר" , כן בטח! רק כשהאומן מחליט לא להגביל את עצמו ופשוט לתת לשיר להתפתח ולהיות מה שהוא אמור להיות , רק אז ניתן לכלול דברים ששיר רגיל לא מסוגל לעשות.

לדוגמא, בסויטה 2112 (תזכרו כיצד לקרוא את זה) יש לנו קו עלילה מדע בדיוני עם טרגדיה.

הסיפור עוקב אחד אנומימי שמזדהה רק בתור "משנת 2112". האלבום עצמו , אם תקנו אותו עם אריזה , כולל הרחבה לסיפור, טקסט שנוסף למילים של השיר ובכך משלים סיפור רחב יותר. לא שבאמת צריך אותו , ניתן בקלות להבין ולעקוב אחר העלילה פשוט על ידי כך שמקשיבים.

כדור הארץ, לאחר מלחמה גדולה, עבר לשליטה של פדרצית הכוכב האדום , ובראשם הכוהנים של המקדש של סירינקס. הם שולטים בכל דבר, או לפי השיר "דאגנו לכל דבר, המילים שאתה קורא, השירים שאתה שר. התמונות שמהוות הנאה לעינך". הכוהנים דרך מחשבי על שבמקדשיהים עוקבים ושולטים אחר כל אדם ואדם בכדור הארץ , בדיוק כמו בית כנסת אמיתי. להם יש מעט מאוד סובלנות לחופש הביוטי והמחשבה - אין צורך בכל אלו כבר , יש לנו את כל התשובות לכל השאלות, אז למה צריך לחשוב ? שוב ,בדיוק כמו במציאות.

למעשה הדימוי כאן הוא כפול , הכוהנים והפדרציה מייצגים כל גוף סמכותי שניזון מרוחם של אנשים על חשבון חרותם, והם כוללים מאפיינים של רוסיה הקומניסטית יחד עם הכנסיה הקטולית ועוד כמה גופים.

הסיפור מתחיל כאשר אנומימי מוצא, מוסתר מאחורי מפל ליד ביתו, אוצר עתיק שאבד עם השנים.
הוא מצא את הגיטרה האחרונה בעולם. באמצעות שימוש יפיפה ומושלם של התאמה בין המסר במוזיקה למסר במילים, האנומימי לומד לאט לאט כיצד לנגן מנגינות יותר ויותר מורכבות, תוך כדי מטפתח בתור בן אדם בעל יחודיות וביטוי. לפי השיר "מה המתקן המוזר הזה יכול להיות ? כשאני נוגע בו, הוא משמיע צליל. יש לו מיתרים שרועדים ומשמיעים מוזיקה. מה הדבר המוזר הזה שמצאתי ?"

בטוח שהכוהנים יהפכו אותו לגיבור תרבות , הוא רץ לספר להם על מה שהוא מצא, ועל האפשרות המדהימה לנגן משהו שונה. כמובן , הם החברה הרעים אז זה לא הולך כל כך טוב. 

אם אתם רוצים לדעת כיצד הסיפור נמשך, תצטרכו להקשיב לסויטה המדיהמה 2112 (תקראו את זה כמו שצריך או שתענשו באופן חמור ! ).

זה הכל לפינת מוזיקה. מקווה שנהנתם, תודיעו בתגובות מה חשבתם על צעד נועז זה והאם הייתם רוצים שאני אביא מדי פעם עוד שירים כאלו ? אני מאוד אשמח אם התשובה תהיה "כן", כיוון שזה יתן לי מגוון רחב יותר של אפשרויות לשיתוף.

בשבוע הבא כנראה (אך לא מבטיח) נבדוק עוד משחק מחשב. לא חסרים מאלו, נכון ? ובפינת מוזיקה יש לי מספר אפשרויות, אני רק צריך לבחור אחת. עד אז, תהנו מהמוזיקה.