שלום לכולכם! הודעה קצרה לפני שמתחילים: משום ששנת הלימודים מתקרבת לסיומה, אני בשבוע הבא אעשה שתי כתבות של סרטים משנות השמונים ומיד אחרי זה אעבור לרימייקים של שנות האלפיים שנעשו ע"י פלטינום דונס, החברה של מייקל ביי, והתחיל לעשות כתבות עליהם עד סוף יוני, ואולי אעשה סרטים נוספים. הבנתם? אוקיי יופי, לא שזה משנה לכם הרבה אז בואו נתחיל
הסרט של היום: יום שישי ה-13 מ-1981, סרט שלקח השראה מ"פסיכו" ו"ליל המסכות" (סרט שכל סרט Slasher בינוני לקח אותו, פירש אותו לא נכון ויצר ממנו סטראוטיפים שמלווים אותנו עד עצם היום הזה, כמו שהבתולה תמיד שורדת). למזלי, הסרט הזה הוא אחד הטובים ממתי שעשו טרנד לז'אנר סרטי ה-Slasher, אז אני יכול להנות ממנו.
הסרט מספר על מספר אנשים צעירים, המנסים לפתוח מחנה קיץ נטוש שקרו בו מספר דברים רעים. אישה נוספת הנמצאת בדרכה למחנה נרצחת ביער ע"י דמות לא ידועה. במחנה המדריכים החדשים מבלים את יומם בבילויים בעוד אותה דמות לא ידועה משגיחה עליהם מרחוק. במהלך הלילה המדריכים נהרגים לאט לאט, מהמדריכים הצעירים למבוגר האחראי שרצה להקים מחדש את המחנה. בסוף נשארת רק צעירה אחת ששורדת מבלה את זמנה לבד במחנה עד שהיא מגלה את גופות חבריה, ואז היא פוגשת את הדמות הלא ידועה, פמלה וורהיס,עובדת לשעבר במחנה שבנה ג'ייסון טבע באגם ב-1957 ושנה אחרי היא רצחה שתי מדריכים של המחנה ללא ידיעת האחרים. גברת וורהיס מנסה להרוג את המדריכה האחרונה, כאשר היא קצת לא שפויה, כי היא סובלת מפיצול אישיות, האישיות שלה ושל ג'ייסון בנה, העובדים ביחד לנקום את חוסר אחריותם בגלל אהבתם לז*****. בסוף המדריכה עורפת את ראשה של גברת וורהיס עם מצ'טה והיא שטה על האגם, עד שילד נרקב ומעוות מושך אותה למטה לתוך האגם. וכך התחילו הרפתקאותיו של ג'ייסון וורהיס, הזומבי ממחנה "אגם קריסטל".
אני חושב שהסרט די טוב ומאוד אהבתי את גברת וורהיס כנבל, שזה כמו הנבל ב"פסיכו" רק הפוך באישיות. אני חושב שהחלק שמאוד מבדיל את הסרט הזה מהסרטים הבינוניים הוא שלא מראים את הרוצח כמעט כל הסרט ואת הרציחות עושים מה-POV של הרוצח, כלומר מזווית הראייה שלו, כלומר שלה. הסרט הזה לדעתי גם ביסס את הקלישאות שנוצרו לסרטי ה-Slasher של שנות השמונים וביניהם מה שאני מתחיל לקרוא לו "F*** and Die" שזה אומר שכל הדמויות ששוכבות אחת עם השנייה תמיד נהרגות ורק הבתולה שורדת, שזזה מגוחך לדעתי אבל שיהיה.
טוב, כאן אני מסיים את השבוע, מקווה שנהניתם כי בשבוע הבא אתם יודעים, אני אסיים שני כתבות של סרטים של שנות השמונים ובעוד שבועיים זה שנות האלפיים עם מייקל פ***** ביי.
גדעון שדה, כתב מדור הקולנוע.
הסרט מספר על מספר אנשים צעירים, המנסים לפתוח מחנה קיץ נטוש שקרו בו מספר דברים רעים. אישה נוספת הנמצאת בדרכה למחנה נרצחת ביער ע"י דמות לא ידועה. במחנה המדריכים החדשים מבלים את יומם בבילויים בעוד אותה דמות לא ידועה משגיחה עליהם מרחוק. במהלך הלילה המדריכים נהרגים לאט לאט, מהמדריכים הצעירים למבוגר האחראי שרצה להקים מחדש את המחנה. בסוף נשארת רק צעירה אחת ששורדת מבלה את זמנה לבד במחנה עד שהיא מגלה את גופות חבריה, ואז היא פוגשת את הדמות הלא ידועה, פמלה וורהיס,עובדת לשעבר במחנה שבנה ג'ייסון טבע באגם ב-1957 ושנה אחרי היא רצחה שתי מדריכים של המחנה ללא ידיעת האחרים. גברת וורהיס מנסה להרוג את המדריכה האחרונה, כאשר היא קצת לא שפויה, כי היא סובלת מפיצול אישיות, האישיות שלה ושל ג'ייסון בנה, העובדים ביחד לנקום את חוסר אחריותם בגלל אהבתם לז*****. בסוף המדריכה עורפת את ראשה של גברת וורהיס עם מצ'טה והיא שטה על האגם, עד שילד נרקב ומעוות מושך אותה למטה לתוך האגם. וכך התחילו הרפתקאותיו של ג'ייסון וורהיס, הזומבי ממחנה "אגם קריסטל".
אני חושב שהסרט די טוב ומאוד אהבתי את גברת וורהיס כנבל, שזה כמו הנבל ב"פסיכו" רק הפוך באישיות. אני חושב שהחלק שמאוד מבדיל את הסרט הזה מהסרטים הבינוניים הוא שלא מראים את הרוצח כמעט כל הסרט ואת הרציחות עושים מה-POV של הרוצח, כלומר מזווית הראייה שלו, כלומר שלה. הסרט הזה לדעתי גם ביסס את הקלישאות שנוצרו לסרטי ה-Slasher של שנות השמונים וביניהם מה שאני מתחיל לקרוא לו "F*** and Die" שזה אומר שכל הדמויות ששוכבות אחת עם השנייה תמיד נהרגות ורק הבתולה שורדת, שזזה מגוחך לדעתי אבל שיהיה.
טוב, כאן אני מסיים את השבוע, מקווה שנהניתם כי בשבוע הבא אתם יודעים, אני אסיים שני כתבות של סרטים של שנות השמונים ובעוד שבועיים זה שנות האלפיים עם מייקל פ***** ביי.
גדעון שדה, כתב מדור הקולנוע.
סרט נחמד ואולי שאחזור הביתה אראה אותו
השבמחקכמו תמיד כתבה מדהימה!
השבמחקיום שישי ה-13 הוא סרט אימה שגם אני ממליץ עליו בחום. אחד מסרטי האימה הטובים שמישהו אי פעם יצר. אני ראיתי את הסרט וממש פחדתי ממנו.
אני מחכה בקוצר רוח לכתבה הבאה שלך!
ליאל מויאל
תיערך, כי זה יהיה סרט שאני מחשיב לסרט אימה פסיכולוגי קלסי וגם מותח ומפחיד והוא ללא ספק סרט האימה הטוב של... רגע אחד, מיזרי היה בשנות השמונים? לא משנה, זה יהיה סרט מפחיד ונהדר ואתה תראה אותו כי הוא חכם.
מחקגדעון.
הנה לכם שיר נחמד באנגלית לסכם את סופן של רוב הדמויות הסטראוטיפיות של סרטי Slasher של שנות השמונים, לא כולל את הבתולה ששורדת: "They f*** and die, they f*** and die and f***, f***, f***, f***, die, die, die, the stupid slutty teens!!!!".
השבמחקכן, אני יודע שזה לא שיר בגלל שאין לו מקצב והמילים לא מתחרזות, אבל תחשבו על מקצב קצבי מקומדיות ושירו את המילים כשיר ואז זה אולי יהיה מצחיק.
גדעון.