"הפוליטיקאי
מחלק את העולם לשתי קבוצות - מכשירים ואויבים."
מה את חושבים על הציטוט שלו ושתהיה לכם קריאה נעימה, ממני סאם
צעירותו :
ניטשה נולד בשנת 1844 בעיר רֶקֶן (Röcken) שליד לייפציג שבסקסוניה,
למשפחה נוצרית אדוקה. נקרא על שם המלך פרידריך וילהלם הרביעי מלך פרוסיה שחגג את יום
הולדתו ה-49 ביום לידתו של ניטשה (ניטשה נטש את שמו האמצעי וילהלם בסופו של דבר ).
אביו, קרל לודוויג, כומר לותרני ומורה לשעבר, ואמו, פרנציסקה אולר, נישאו בשנת
1843. אחותו הצעירה אליזבת נולדה בשנת 1846, ואחיו הצעיר לודוויג יוזף נולד בשנת
1848. כשהיה בן 6 מת אביו ממחלת מח. אחיו הצעיר שנולד רק שנתיים קודם, מת בשנת
1850. לאחר מכן עברה המשפחה לעיר נאוּמבורג, שם הם גרו עם סבתו מצד אביו ושתי בנותיה
הרווקות (אחיותיו של אביו).
לקראת גיל תשע החל ניטשה לנגן בפסנתר וכתב
מספר פנטזיות ומזורקות. בנוסף, כתב ניטשה שירה ושתי טרגדיות (אלי האולימפוס, אורקדל),
אותן הציג עם חבריו. ניטשה התקבל ללימודים לבית-הספר היוקרתי פּפורטה, שם למד משנת
1858 עד 1864.
לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1864, החל ניטשה
ללמוד תאולוגיה קלאסית ופילולוגיה באוניברסיטה של בון. חרף התנגדותה של אמו הוא הפסיק
את לימודי התאולוגיה לאחר סמסטר אחד, זאת עקב איבוד אמונתו בקיום אלוהים. אפשר שהדבר
נגרם בחלקו בהשפעת הספר "חיי ישו" מאת דוד שטראוס, השולל את הטבע האלוהי
שמייחסת הנצרות לישו ורואה בו דמות היסטורית. לאחר זמן מה עבר ניטשה לאוניברסיטה של
לייפציג יחד עם מרצהו, הפרופסור פרידריך וילהלם ריטשל. שנה לאחר מכן החל ניטשה להתעניין
בכתבי הפילוסוף ארתור שופנהאואר, שנפטר כחמש שנים לפני כן. ניתן למצוא הד לרעיונות
המטאפיזיים של שופנהאואר בכתביו המוקדמים של ניטשה, במיוחד ב"הולדת הטרגדיה מרוחה
של המוזיקה".
בשנת 1867 התגייס ניטשה לשנת התנדבות באוגדת
הארטילריה הפרוסית שבנאומבורג. אולם עקב תאונת רכיבה במרץ 1868 הוא נעשה בלתי כשיר
לשירות וחזר להקדיש שוב את כל מרצו ללימודים.
לאחר
פרישתו מהצבא הוא החל להיפגש עם המוזיקאי והמלחין ריכרד וגנר בלייפציג, ומאוחר יותר
אף עם אשתו, קוזימה (בתו של פרנץ ליסט).
פילוסוף מן השורה :
שנת 1882 פרסם ניטשה את החלק הראשון של
ספרו "המדע העליז", אותו הגדיר כ"אישי ביותר מכל ספריי". בשנה
זו הוא פגש גם את האינטלקטואלית לו אנדריאס סלומה דרך חברו פאול רה. ניטשה וסלומה בילו
את הקיץ יחד בתורי נגיה כשאחותו של ניטשה, אליזבת, מבלה איתם כבת לוויה. ניטשה התאהב
בסלומה, ולטענת סלומה הציע לה נישואים, אך היא לא נענתה. כתוצאה מכך נפל ניטשה לדיכאון
עמוק ונפרד מרה ומסלומה בחורף של 1883/1882. פרשה זו היוותה את הבסיס לספרו של ארווין
יאלום, "כשניטשה בכה".
לאחר פרידתו מהם עזב ניטשה לעיר ראפאלו
שבצפון מערב איטליה, שם החל לכתוב את ספרו המפורסם ביותר, "כה אמר זרתוסטרא".
בסופו של דבר יצא הספר לאור ב-1885. ספר זה היה פרוזאי כמעט לחלוטין והגותי מאוד, בשונה
מספריו הקודמים שכללו בעיקר שירה, מסות או טקסטים פילולוגיים. בעת יציאתו לאור נדפסו
ממנו רק 40 עותקים, אך כיום הוא רב-מכר בינלאומי.
בשנת 1886 הודפס ספרו "מעבר לטוב ולרוע"
בהוצאה עצמית והודפסו מהדורות שניות לכל ספריו המוקדמים. בשנת 1887 החל ניטשה סובל
יותר מהתקפי כאב וחולי, אך בכל זאת כתב את ספרו הבא, "לגניאולוגיה של המוסר".
"מעבר לטוב ולרוע" ו"לגניאולוגיה של המוסר" הם ספרי ביקורת המוסר
הנפוצים בתקופתו.
בזמן זה החל ניטשה להתרועע עם הסופרים קרל
שפיטלר וגוטפריד קלר. בשנת 1886 נישאה אחותו אליזבת לברנרד פֶרסטר שהיה ממבשרי האנטישמיות
הגזענית, ונסעה עמו לפרגוואי כדי להקים את "גרמניה החדשה". תגובתו של ניטשה
לחתונה ולמסע הייתה בוז, ויחסיו עם אחותו הידרדרו והגיעו למצב של קונפליקט.
התמוטטות ומוות :
ב-3 בינואר 1889 עבר ניטשה התקף פסיכוטי.
שני שוטרים הגיעו אליו לאחר שעורר התגודדות ציבורית בטורינו. סיבת ההתקף נותרה עלומה
עד היום, אם כי לרוב מסופר כי ניטשה ראה פרש המכה את סוסו בקצה כיכר קרלו אלברטו. ניטשה
רץ אל הסוס והגן על צוואר הסוס בעזרת ידיו, ואז התמוטט ארצה. סיפור זה דומה מאוד לחלום
אותו חולם רסקולניקוב בספר "החטא ועונשו" מאת פ. דוסטויבסקי (חלק אחד, פרק
חמש).
בימים האחרונים שקדמו להתמוטטותו שלח מכתבים
קצרים למספר ידידים (ביניהם אף אל קוזימה וגנר), שבהם ניתן להתחקות אחר מצבו.
ב-6 בינואר 1889 הראה בורקהרדט, קולגה של
ניטשה, מכתב שקיבל ממנו אוברבק, פרופסור לתאולוגיה שהיה ידיד של ניטשה מתקופת לימודיו
בבזל. אוברבק קיבל מכתב דומה והחליט לנסוע לטורינו כדי להביא את ניטשה לקליניקה פסיכיאטרית
בבזל. באותו זמן החל ניטשה להראות סימני שיגעון, ואמו פרנציסקה החליטה לשלוח אותו לקליניקה
אחרת באיטליה. מנובמבר 1889 עד פברואר 1890, ניסה ג'וליוס לנגבן לרפא את ניטשה בטענה
שאין ביכולתם של הרופאים לשנות את מצבו של ניטשה. במרץ 1890 הוציאה פרנציסקה את ניטשה
מהקליניקה, ובמאי 1890 העבירה אותו לביתה בנאומבורג. באותו הזמן שקלו אוברבק וגסט מה
לעשות עם כתביו הלא גמורים של ניטשה, והחליטו להדפיס את "שקיעת האלילים"
ואת "ניטשה נגד וגנר", אך לעצור את הדפסתם של "האנטיכריסט" ו"הנה
האיש".
בשנת 1893 חזרה אליזבת מפרגוואי אחרי התאבדותו
של בעלה. עם חזרתה קראה ולמדה את עבודותיו של אחיה ואט אט השתלטה על פרסומן. היא הרחיקה
את אוברבק וגסט מכתביו עד שהשתלטה לחלוטין גם על כתביו. בשנת 1897 מתה אמו של ניטשה,
פרנציסקה, וניטשה עבר עם אחותו לויימאר, שם אחותו נתנה לאנשים, כולל לרודולף שטיינר,
לבקר את אחיה הלא-מתקשר.
אחותו של ניטשה, אליזבת פֶרסטר-ניטשה, השלימה
את הספר "הרצון לעוצמה" מכתבי יד ומפתקים שניטשה כתב בעבר ולא פרסם. מכיוון
שאחותו ערכה את הספר, מסכימים רוב המומחים שאין זה ספר ניטשאני אותנטי, ואף עורכו של
ניטשה, מצינו מונטינרי, קרא לספר זה "זיוף". תוכנו של "הרצון לעוצמה"
הראה תמיכה רחבה באנטישמיות ובלאומנות, ונתן בבסיסו תמיכה ברעיונות נאציסטים, וזאת
בניגוד לספריו הקודמים, שבהם התנגד ניטשה נחרצות ללאומיות הגרמנית.
ניטשה והיהודים :
לאחר מותו עוותו חלקים נרחבים מתורתו של
ניטשה על ידי אחותו שניסתה לתת להגותו של אחיה גוון אנטישמי יותר. ניטשה עצמו סלד מן
האנטישמיות וזאת הייתה אחת הסיבות העיקריות לעזיבתו את חברו ואגנר. ניטשה העריך את
התנ"ך וראה את הברית החדשה כהתפתחות נחותה שלו, כך גם את הנצרות ביחס ליהדות.
ניטשה קרא בספרו "אנושי, אנושי מדי" "לסלוח לעם היהודי, שידע את ההיסטוריה
רצופת הסבל ביותר מבין כל העמים, ואשר מבניו זכינו בנאצל שבבני האדם (יֵשׁוּעַ ) בחכם
הטהור ביותר (שפינוזה), בספר האדיר ביותר ובחוק המוסרי היעיל שבעולם"(התנ"ך).
לעומת זאת, יחסו ליהודים לא היה חד צדדי, והוא ראה במוסר היהודי-נוצרי מוסר חלש שדיכא
את המוסר הדיונוסי היווני. ובעוד הוא משבח אנשי רוח יהודים כברוך שפינוזה, היינריך
היינה ופליקס מנדלסון, העיסוק היהודי בכסף נראה בעיניו בזוי במיוחד.
לטענת מתרגם כתביו של ניטשה לעברית, ישראל
אלדד, היהודים בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים נמשכו לסגנון הנבואי של ספרו
הראשי "כה אמר זרתוסטרא". תוכן הספר שבירת "הלוחות הישנים של המוסר"
ושבירת מוסכמות לא מתוך ניהיליזם אלא לשם שמים (לדוגמה, שיחת זרתוסטרא עם האפיפיור
המפוטר). ואכן, מספר סופרים ומשוררים בספרות העברית של תחילת המאה העשרים הושפעו ישירות
מניטשה, ביניהם: מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, יוסף חיים ברנר, שאול טשרניחובסקי, אורי צבי
גרינברג, פנחס שדה ועוד.
הנה סרטון שמספר עליו, צפייה נעימה :
כתבה מאוד מעניינת סאם. נחמד לראות שכתבת על פילוסוף, אבל חסר את שאר הפילוסופיות שכתב ורק לכתוב על איך ראה את היהודים לא מרגיש לי שלם. צריך היה יותר הסבר על ראיית עולמו ומה כתב בספריו. בקשר לציטוט, הוא נכון מאוד! הפוליטיקאים המושחתים האלו רק יוצרים כלים למשחקיהם מבני העם ואויבים מחלאות פוליטיקאיות מושחתות אחרות.
השבמחקגדעון.
זה כיף לקרוא את הכתבות שלך
השבמחקכתבה מעניינת מאוד, סתם מהתעניינות, יש סיבה שהגודל של בכתב לא אחיד?
השבמחקסאם
השבמחקתולדות חייו של ניטשה ויחסו לסבלו של האחר הפתיעו אותי לטובה. למדתי מהכתבה דברים שלא ידעתי על ניטשה. עם זאת חשוב היה לדעתי לכתוב(מצטרפת לדעתו של גדעון)על תפיסת עולמו של ניטשה וראייתו הפילוסופית.
יעל דגן
מעניין ופעם ראשונה שקראתי. התגובה מעלי לא שלי למרות השמות הדומים שלנו ..
מחקואותי מעניין מה אתה חושב על הפילוסופיה של ניטשה? אולי איזה משפט לסיכום...
השבמחקכיף לראות כמה רעיונות לכתיבה יש לך!!