יום חמישי, 3 בדצמבר 2015

68 שנה להחלטת כ"ט בנובמבר

הקדמה
השבוע(יום ראשון) צוינו שישים ושמונה שנים להחלטת כ"ט בנובמבר
ובעקבות גל הטרור אשר נמשך כבר כמה חודשים אני החלטתי לכתוב על האירוע הזה 
מכיוון שחוץ מזה שהוא אירוע חשוב מאוד בהיסטוריה של העם היהודי, התנועה הציונית ומדינת ישראל , הוא גם אירוע חשוב בהיסטוריה של היחסים בין הישראלים לפלסטינים. 


תוכנית החלוקה של ועדת אונסקו"פ
כפי שניתן לראות החיסרון העיקרי בה הוא שאין רצף טריטוריאלי אחיד לשתי המדינות.
בנוסף נוצר המצב שיהיו ישובים יהודים תחת שלטון ערבי ויישובים ערבים תחת שלטו יהודי.
בעקבות כך הוועדה הציעה שהאנשים החיים ביישובים אלו יוכלו לבחור אם להיות אזרחים של מדינת הלאום שלהם או לא.



ב-29 בנובמבר 1947 אישרה העצרת הכללית של האו"ם, את תוכנית החלוקה שהציעה  ועדת אונסקו"פ, שעל פיה
ארץ ישראל המנדטורית  ששטחה 27,009 קמ"ר,  תחולק לשתי מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית.  

על פי תוכנית החלוקה,  המדינה היהודית תשתרע על פני שטח של כ-15,000 קמ"ר הכולל את הגליל המזרחי, העמקים הצפוניים, חלק גדול ממישור החוף(המרכזי בעיקר וחלקים מהצפוני והדרומי), רוב הנגב(החלק הדרומי), הערבה, וחוף מפרץ אילת.
               
 לצידה המדינה הערבית תשתרע על  פני  שטח של בערך כ-12,000 קמ"ר  הכולל את הגליל המערבי והמרכזי, מזרח הנגב,כמעט כל  מישור החוף הדרומי ושטח גדול  מהנגב המערבי(כונו ביחד רצועת עזה מוגדלת), העיר יפו שתהיה מובלעת ערבית בתוך המדינה היהודית,בקעת הירדן ואת  כמעט כל שדרת ההר שבמרכז הארץ(הכוללת את  יהודה ושומרון).

ולגבי האזור של של העיר ירושלים ושל בית לחם(ששטחו כ-187 קמ"ר) -הוחלט שהוא יהיה אזור נטרלי תחת שלטון האו"ם.



ההצבעה על אישור תוכנית החלוקה התרחשה בבנייני הפארק פלאשינג מדוז שבניו יורק,שבהם  הייתה באותה תקופה  משכנה של מליאת העצרת הכללית של האומות המאוחדות.

בהצבעה השתתפו נציגים מחמישים ושש מדינות(אף שהיו אז באו"ם 57 מדינות- המדינה שנעדרה הייתה תאילנד) כאשר שלושים ושלוש מדינות הצביעו בעד, שלוש עשרה נגד ועשר נמנעו.


המדינות שהיו חברות באו"ם באותה תקופה:
בירוק המדינות שהיו בעד תוכנית החלוקה, בסגול המדינות  שהיו נגד, בצהוב אלו שנמנעו
ובאדום מדינה נעדרת.



אצל רוב אנשי היישוב בארץ וההנהגה היהודית  התקבלה התוכנית  בחיוב ובשמחה רבה, על כך שעומדת לקום מדינה.
 למרות זאת היה מיעוט שהתנגד לחלוקת הארץ אשר כלל אישים מהאצ"ל, הלח"י  והארגון החרדי אגודת ישראל ,

לעומת היהודים , רוב אנשי ההנהגה הערבית בארץ התנגדו באופן נחרץ לתוכנית. (יוצאי דופן מובהקים לכך  היו אנשי המפלגה הקומוניסטית "הליגה לשחרור לאומי בפלסטין" אשר  נחשבו לאופוזיציה ותמכו בתוכנית החלוקה בעקבות השפעתה של ברית המועצות.)

וכבר יום אחד  בלבד לאחר אישור התוכנית, ב-30 בנובמבר 1947, הותקף אוטובוס 2094 של אגד  על ידי ערבים כשלושה קילומטרים ליד הכפר  פג'ה. אירוע זה סימן את תחילתה של מלחמת העצמאות, שבמהלכה הוקמה מדינת ישראל ותוכנית החלוקה הפכה ללא ראלית ,(מבחינת השטחים והגבולות).

לסיום אני רוצה לאמר (שעם גל הטרור), שהחלטת  כ"ט בנובמבר אשר  לא בוצעה במלואה, נותנת לי תקווה אוטופית לכך שיבוא יום שבו הישראלים והפלסטינים יכולו לחיות בדו קיום ובשלום.


תודה

אם יש לכם מה להגיד -הגיבו
(אני רוצה להבהיר שאין ולא הייתה כוונה להעביר בכתבה שום עמדה פוליטית כלשהי)




4 תגובות:

  1. כתבה טובה מאוד מתן. אני למדתי על תוכנית החלוקה וזה היה חומר מאוד מעניין והעברת את החומר הלימודי הזה בצורה מעולה. כשמאלני, אני גם מסכים שיהודים וערבים יחיו יחד בלי לשפוך את כל הדם שהם יכולים על האדמה ולצעוק שהיא שלהם.

    גדעון.

    השבמחק
  2. לי באופן אישי, הסכסוך היהודי - ערבי לא מעניין אותי כי זה לא הסכסוך שלי

    השבמחק
  3. אני חושב שאם הערבים היו מקבלים את תוכנית החלוקה אז לא היו פיגועים

    השבמחק
  4. מתן תודה! לימדת והזכרת לי כל מיני דברים שכבר שכחתי... והסיום האופטימי שלך מקסים

    השבמחק