יום שבת, 27 במאי 2017

slow riot for New Zerø Kanada כרמל הופקינסון

אני די מתקשה לכתוב על ה-ep הזה (ep = extended play או מיני אלבום. בתכלס משהו קצר מדי להיות אלבום וארוך מדי כדי לחשב שיר במובן המסורתי של המילה). לא בגלל שאין לי מה להגיד עליו, יותר בגלל שאני אשמע יותר כמו מנהיג כת ופחות כמו אדם "רגיל", אבל מילים אלה נכונות למרבית הדיסקוגרפיה של הלהקה האנרכיסטית (והיומרנית) Godspeed You! Black Emperor, או GY!BE בקיצור.

עטיפת האלבום של הלהקה הקנדית
(לחברי הלהקה עצמם אין שום קשר לישראל או ליהדות)




קודם כול, היסטוריה: GYBE היא קולקטיב מוזיקלי (לא הייתי מכנה אותם להקה, כי זה רומז שהם אנשים פשוטים כמונו) מקנדה, שבפועל מאמצע שנות התשעים עד עכשיו הם יוצרים מה שאקדמאים אינטלקטואלים כמוני (בשאיפה) מכנים פוסט-רוק. כמו מרבית מוזיקת הפוסט, פוסט-רוק שואף להרחיב את המונח רוק ולצאת מאזור הנוחות שלו, במטרה להרחיב את הצליל שלו באמצעות שילוב ז'אנרים אחרים. פחות או יותר כל השירים בז'אנר הם אינסטרומנטליים בלבד ללא שירה.
תוצאת תמונה עבור ‪playing guitar with a bow‬‏
סולן הגאווה האיסלנדית Sigur Ros

מה שאני אוהב ב- Godspeed זה את הכמות-מעוררת-החושים של כלי נגינה, שהם מוספים למוזיקה שלהם. בעיקר הרבה כלי קשת יחד עם גיטרות חשמליות, שגורמות ליצירות שלהם להרגיש כמו ציור של ואן-גוך עם צבעים שמתערבבים ומסתחררים זה בזה, ושכבות על שכבות של צלילים ורבדים שמונחים אחד על גבי השני.
תוצאת תמונה עבור ‪van gogh‬‏


אפילו שמבחינה טכנית יש רק שני שירים ב-ep, הזרימה ביניהם כל כך מושלמת עד שזה מרגיש כמו יצירה אפית אחת גדולה. החלק הראשון של היצירה, moya, בונה לאט, לאט אווירה ומקום. המנגינה כביכול חוזרת על עצמה, אבל למעשה משתנה באיטיות, מייצרת תחושת מוכרות ובטחון אבל ממשיכה להתפתח ולהשתנות, לגדול, כמו מסע צבעוני שאליו אתה יוצא ביחד עם הקולקטיב המוזיקלי. היצירה מגיעה לשיא ומספקת קתרזיס, שבסופו מוות (מעגל החיים, אולי?).

רצועה 1

  מה שאני עוד אוהב במוזיקה של  GY!BE זה שתמיד יש בה מעין תחושה אפוקליפטית, כאילו מלחמת גוג ומגוג התחילה, ארבעת הפרשים עושים את דרכם למגידו וישו בא לתת לחוטאים בראש, העולם נחרב ומתמוסס סביבך וזה איכשהו הדבר הדבר הכי יפה שאי פעם חווית.   

היצירה השנייה באלבום, שאורכה 17 דק', נקראת BBF3  (ראשי תיבות של דמות רד-נק פיקטיבית בשם Blaise Bailey Finnegan III, יומרניים, כבר אמרנו?). היצירה נפתחת בראיון שעורך הקולקטיב עם הדמות הפיקטיבית, שבו BBF3 מספר על הכעס והתסכול שהוא חווה אל מול הממשלה הפדרלית בארה"ב, והתפיסה שלו שהוא חי במדינת עולם שלישית, עובדה שהממשל הפדרלי מנסה כביכול למסך ולהסוות. בנוסף, הדמות חולקת את אהבתה הרבה לכלי נשק. בקיצור, רד-נק טיפוסי. הראיון לא מושר, כפי שציינתי אחד ממאפייני הז'אנר הוא שאין קולות שירה ביצירות, אלא מדובר לחלוטין ונשמע כמו ראיון רחוב שנערך עם אדם אמיתי. 

המוסיקה האינסטרומנטלית ברקע של הראיון עולה יחד עם הזעם של המרואיין שהולך וגובר, ככל שהוא מרחיב בסיפוריו, ויורדת בהתאם לשינוי בטון הדיבור שלו. לאחר 4 דק' הריאיון מסתיים ונשמע שוב את הדמות הגברית בחלק אחר של היצירה, בו הוא מונה את כלי הנשק שברשותו וממשיך לבכות את אמריקה כמדינת עולם שלישית ואחרי-כן מקריא לבקשת הקולקטיב שיר לא מוכר של Iron Maiden. השיר מדבר על אותם הנושאים ש-BFF3 מדבר עליהם. לא ידוע לי מה דעתו של הקולקטיב על איירון מיידן והאם יש פה מחווה מכוונת אליהם או פשוט תמצות של הדברים שנאמרו בריאיון בצורת שירה. 

רצועה 2


הסיבה שבחרתי לדבר על ה-EP הזה של הלהקה היא שאני חושב שזו אחת מהיצירות היותר נגישות שלהם. הוא היצירה הקצרה ביותר של הלהקה ולכן גם פחות 'מאיימת' עבור המאזין הממוצע. כפי שציינתי כמה פעמים, ללהקה יש הרבה יומרות, אבל לדעתי הם עומדים מאחוריהן - הכלב נובח, אבל הוא גם נושך. אני ממליץ על הלהקה בחום ולדעתי יצירה זו מהווה נקודת פתיחה טובה לאנתולוגיה שלהם. 

אז מה דעתכם על הרצועות? התחברתם? דיבר אליכם? ריגש? עשה לכם חשק לשמוע עוד?
ישנם אלבומים נוספים שהייתי רוצה שארחיב עליהם?

תודה על הקריאה, כרמל הופקינסון




















7 תגובות:

  1. וואוו, כרמל, איזו כתבה!
    אני לא מכירה את ההרכב וגם לא את הז'אנר, אבל ממש עשית חשק להכיר...

    השבמחק
  2. מעניין כרמל!
    ברור שגם אני לא הכרתי אותם קודם
    אבל ממה ששמעתי מסכימה שיש משהו אפוקליפטי במוסיקה...
    באופן אישי, (וככה גם בסרטים ובספרים...) קשה לי עם יצירות ארוכות מידי ואני גם לא מספיק רגישה לניואנסים אז גם שתי הרצועות האלו נשמעו לי ממש דומות.
    ההשוואה שלך לציור של ואן גוך ממש מרגשת!
    תודה
    ותמשיך לכתוב אתה מתנסח מקסים

    השבמחק
  3. וואוו כרמל...! קודם כל, כתבת בצורה מדהימה. ריגש אותי מאוד לקרוא את הכתבה שלך והכי ריגש אותי היה לקרוא מדוע אתה אוהב את הלהקה ואת שיריה. כפי שאתה מכיר אותי, אני לא מכירה אתה הלהקות האלו, אך בזכותך אני זוכה להכיר. בהחלט עשית חשק ולשמוע.

    השבמחק
  4. כרמל, תענוג לקרוא את הכתבה שלך. אתה מתאר את היצירה בצורה מושלמת. המוזיקה יפה, אך קשה לי להקשיב למוזיקה לאורך זמן, מעדיפה עם מילים.
    מסכימה איתך שמשהו מתפתח לאט לאט.
    הכתבה מאוד מעניינת, השכלתי!

    השבמחק