מדור פילוסופיה ודת: פילוסופיה חלק 2

אין לי מה לעשות בעבודה היום :/  אז אני אנצל את הזמן סוף סוף להמשיך עם הפילוסופיה כמו שהבטחתי: תערוך כפי הנדרש וכפי שאתה חושב. ועצה שלי, תנסה לדחוף אנשים עם מוטיבציה לעיתון על מנת שתוכלו לפרסם ברצף יומי.

פילוסופיה חלק 2 

דרום קוריאה הנחיתו אדם על השמש. על מנת שהוא לא יישרף, הוא נחת במהלך הלילה. 

השמש היא העצם הכי גדול ועם כוח המשיכה הכי עוצמתי במערכת השמש.

אלו היו שני משפטים על השמש. אחד מהם הוא אמת, השני שקר. אתם בוודאי יודעים איזה הוא מי. אבל איך?  אם אתם פשוט הולכים להגיד "זה נשמע הגיוני", אז הרשו לי להציג עוד שתי דוגמאות:

היקום מתרחב במהירות גדולה יותר ממהירות האור.

אנו משתמשים בכל רגע נתון רק בעשר אחוז מהמוח שלנו.

שני משפטים הגיוניים. אחד אמת אחד שקר. 

בכתבה הקודמת למדנו מה זה פילוסופיה ונגענו בהגיון. הגיון הוא כלי טוב על מנת להתחיל לפתור בעיות פשוטות. אבל מה אם בעיות מורכבות יותר? מה קורה כאשר הגיון לא מספיק, או אפילו עומד בדרך?

הפילוסוף ומדינאי הצרפתי רנה דקארט [הכנס תמונה שלו בעריכה] חשב בדיוק כך, כאשר הוא גילה את התגלית הכי מטרידה וחשובה שאי פעם מישהו יגלה. הוא נזכר בילדות שלו, איך האמין שסנטה קלאוס ופיית השיניים נותנים לו מתנות. שהעננים הם למעשה כבשים מרחפות ושיש מפלצת שמחכה לו בארון. עם השנים כשהוא גדל וההבנה שלו על העולם השתפרה הוא הפסיק להאמין בדברים אלו. ואז עלתה בראשו המחשבה המטרידה: מה אם הוא למעשה לעולם לא התבגר? מה אם, בדיוק כפי שהיה ילד והאמין בדברים שהוא כרגע לא מאמין, כרגע בתור אדם בוגר הוא מאמין בדברים שבתור זקן יפסיק להאמין? ומה אם, והנה החלק המטריד, מה אם קיימים דברים שכולם מאמינים, אבל הם שגויים ואף אחד לא מגיע לגיל ולחכמה על מנת להבין אותם?

מה אם כל מה שהוא יודע הוא שקרי?

דקארט הביא לעולם הפילוסופיה כלי ששנים לא השתמשו בו מאז עת היוונים. הוא התחיל להטיל ספק. הוא התחיל ליישם את הטלת הספק על מנת לנסות למצוא דרך להבדיל בין אמת לשקר. הנה ניסוי החשיבה שהוא הציג:

נדמיין שכל מה שאנו יודעים על העולם הוא שק מלא בתפוחים. חלק מהתפוחים הם טריים (ידע אמיתי) וחלקם רקובים (ידע שקרי) ואין לנו שום דרך לדעת איזה תפוח הוא טרי או רקוב מבלי לבחון אותם מקרוב. אז מה עושים? דקארט זרק את כל התפוחים לרצפה, שולל את כל מה שהוא יודע בתור שגוי, ואז עובר על כל תפוח ופיסת ידע אחד אחד על מנת לבחון אותם היטב, והוא מחזיר לשק רק ואך מה שהוא יודע בוודאות שהוא תפוח טרי.

שיטת חשיבה זו נקראת ספקנות קיצונית והיא ההתחלה של התגלית החשובה ביותר בפילוסופיה מודרנית. אבל בפני עצמה היא לא מושלמת. דקראט הבין שיש בעיה עם השיטה שיישם - הוא לא יכול להיות בטוח על שום דבר, כי הוא לא יכול להיות בטוח שהחושים שלו תקינים. ולמה שהוא לא יחשוב כך? אנו נתקלים באשליות אופטיות כל הזמן, אנו שומעים דברים לא כמו שצריך כל יום ומדי פעם חלק מאיתנו מריחים ריח שלא באמת נמצא שם. החושים שלו בתור עובדה לא משהו שניתן לסמוך עליו, אך בלעדיהם כיצד ניתן להבין משהו?

ואז עלתה בראשו מחשבה, המחשבה הכי מאושרת שאי פעם חשב - הוא הבין שהוא חושב. וזה מאוד חשוב. כי אם הוא חושב, הוא חייב להיות קיים על מנת לחשוב, והוא חייב להיות קיים במציאות על מנת להיות. הוא לא יודע בוודאות שהוא קיים כפי שהוא חושב או שהמציאות הוא מה שהוא מאמין שהיא, הוא אפילו לא יודע אם אנשים אחרים קיימים או פשוט חלק מהמחשבות שלו. עד כמה שהוא יודע הוא למעשה מוח בצנצנת בעת חלום ארוך. אבל הוא יודע שהוא אמיתי והמציאות גם כן.

על זה הוא כתב את המשפט המפורסם:

אני חושב משמע אני קיים.

אני קיים, משמע יש קיום.

אם אתם זוכרים את הכתבה הקודמת, אתם שמים לב שמדובר בהוכחה הגיונית. ואם אתה קורא את זה וחושב על מה שאתה קורא, כל הכבוד. הרגע הוכחת לעצמך שאתה אמיתי. קבל עוגייה בתור פרס. לא קיבלת עוגייה? איך אתה יודע שאתה פשוט לא חולם שלא קיבלת עוגייה, ולמעשה את אכלת אותה מקודם ושחכת? 

מתנגדים לדקארט אמרו שהשיטה שלו יותר מדי מוגבלת. הם אמרו שהוא הגיע למבוי סתום, אין שום דרך להמשיך ואין שום דבר נוסף שניתן לדעת בוודאות. 

אך היו אלו שחשבו שבמקום לזרוק לפח את הרעיונות של דקארט, יש במקום למצוא דרך טובה יותר להשתמש בהם. הם הציגו את ניסוי החשיבה הבא:

שלושה עיוורים יושבים ליד עץ זית. אדם ראשון אוחז בענפים וחושב שמדובר בחדק של פיל. השני אוחז בעלים וחושב שמדובר בקוצים של דורבן. השלישי אוחז בשורשים וחושב שמדובר ברגליים של שור. שלושתם אומרים אחד לשני : "נתקלנו בחיה מרשימה".

כך תומכים של דקארט תיארו את הפילוסופיה הקלאסית - לחטט בעיוורון ולהיות בטוח שאתה צודק מבלי לבדוק. הם המשיכו את הסיפור כפי שהם חושבים שהוא צריך להמשיך:

שלושת האנשים החלו לתאר את החיה שלצידם, שהיא למעשה עץ זית. הראשון חושב "אין לפיל קוצים או פרסות. אז אין זה פיל". השני חושב "אין לדורבן חדק או רגליים ארוכות. אז אין זה דורבן". השלישי חושב "אין לחמור חדק או קוצים. אין זה חמור". הם ממשיכים למשש את העץ, כל אחד זורק רעיון מה לצידם והשני מגלה משהו שמוכיח את הראשון טועה. עד שלבסוף אחד צועק "זה עץ! עץ זית!" ואכן שלושת העיוורים ממשיכים למשש את העץ ואכן מסכימים שלצידם עץ זית.

דורות של פילוסופי עברו מאז דקארט, והם הציגו לעולם את הגרסה המשודרגת של רעיונותיו. ספקנות אמפריסיצטית לא שואלת מה אנו יודעים בוודאות, אלא כיצד אנו יודעים מה סביר. אולי לעולם לא נדע בוודאות שהשמש קיימת, אבל אנו יכולים למדוד  את הטמפרטורה של השמש ולדעת שאין זה סביר שמישהו נחת על השמש ונשאר בחיים. לפי כך זו היא טענה שגוייה. אנו לא יודעים בוודאות מוחלטת שהיקום מתרחב, אבל אנו מסוגלים למדוד ולבדוק השארות בעזרת יישום של ניסויים מדעיים ולדעת שזה מאוד סביר  שהיקום מתרחב, ולעשה הוא מתרחב יותר מהר מהמהירות של האור. 

בליבה ספקנות מבוססת על שלושה חוקים חשובים, אשר אותם יש ליישם בכל היבט בחיים:

1 - כל טענה היא שוגיה עד אשר הודגם אחרת דרך ראיות 

2 - מדוד את מה שניתן למדוד, ראיה נחשבת רק אם היא אובייקטיבית ומבוססת על תצפית ומדידה.

3 - חזור על התהליך שוב ושוב ושוב. שום דבר לא ניתן לדעת בוודאות, לכן על מנת להיות בטוח במשהו צריך לבדוק אותו ללא הפסקה.

אם זה נשמע לכם מוכר, אז טוב מאוד. ספקנות היא הבסיס לשיטה המדעית, מערכת המשפט והצדק.  בזכותה אנו חיים בעולם מודרני עם חיים יחסית נוחים, ולכן היא התגלית הפילוסופית הכי חשובה בעידן המודרני. 

אנו עם שיטה זו יכולים להתחיל לענות על השאלות הגדולות ביותר ביקום: 

 כיצד נוצרו החיים? 

מה המיקום שלנו ביקום?

 כיצד נלחמים במחלות? 

מדוע יש לנו מוסר? 

מדוע השמש כל כך חמה?  

מה השאיר את המאובנים?

האם כבשים חולמות על בני אדם קופצים?

כמה אנרגיה יש בברק?

האם יש חייזרים?

איך נשארים בריאים?

האם יש אלוהים?

בפעם הבאה, ניכנס לשאלה שאף אחד לא אוהב לעסוק בה, ונפתור אותה אחת ולתמיד.